אין לי איך ממש להסביר את ההבדל, אשאיר את זה למומחים בירות בהירות: קורונה, לף בלונד, וויינשטפן, ויקסה-ויטה, אפליכם בלונד, טובורג (גרין), קרלסברג, מכבי. בירות כהות: גינס, ביימיש, סטרופרמן כהה, לף בראון, מרפי'ס, ברבר כהה.
א. הבחור שאמר לא לכתוב את מכבי עם ווינשטפן ולף באותה שורה צדק. הוא לא מבין למה, אבל צדק. באותה שורה אבל גם לא אמור להיות טובורג וקרלסברג
ככה, בעיקרון יש 3 סוגים..צלולה (אני חושב שלזה התכוונת כשאמרת בהירה), בהירה (שהיא לא תמיד בהירה) וכהה, שלרוב חורה. ההבדלים בעיקרון זה תהליך הבישולל והתסיסה, כלומר כמה ממה מוסיפים, ואיפה נמצאים השמרים... מבחינת טעמים...הבירה "הבהירה" (לאגר) זה כל המכבי וגולדסטאר טובורג היניקן וכו' הן חלשות יחסית. הכהה (סטאוט) היא כבר יותר חזקה, שחורה לרוב, די מרה, זה הגינס, מרפיס, לף בראון וכו' הבהירה (אייל) נראה לי זאת הכי חזקה, מתקתקה, זה כל ההוגרדן, ווינשטפן, ברבר (נראה לי גם ברבר כהה) וכו'. אם אתה רוצה עוד מידע, כאילו ממש להיכנס לפרטים של מה ההבדלים בתהליך ההכנסה וכו' תגיד, אני אחפור בחוברת קורס שלי ואוציא לך את זה משם. בכל אופן, אני הכי אוהב אייל...אין עליהם
לרוב (אך לא תמיד) צבעה של הבירה קשור לטמפ' בה הכינו אותו..אז ככה: עד כמה שאני מבין יש שני סוגים : אייל (ale) ולאגר (lager). את האייל מכינים בתסיסיה עילית ואת הלאגר בתסיסה תחתית. לרוב,בירות הלאגר הם שקופות וטעם יחסית מריר. אם יש צבע יותר כהה אז זה גולדן לאגר (כמו גולדסטאר) או לאגר כהה (כמו סטארופרמן כהה) שאותה שרפו קצת יותר בהכנה. לאייל לרוב טעם יותר עשיר ועדין,שוב עיניין הצבע הוא שאלה של טמפרטורה, למשל בבימיש (אייריש סטאוט) הצבע שחור והטעם מריר בגלל שריפת שמרי הבירה קצת מעבר לקרמל. עכשיו בקשר לבירות הלא מסוננות (וינשטייפן למשל) אני לא יודע מספיק ,במקרה הזה של הוינשטייפן, היא בירת חיטה לא מסוננת, מה שגורם לה להיות עכורה. טוב..,מקווה שלא טחנתי יותר מדי..,אם אתם יודעים עוד תוסיפו וגם תתקנו טעויות, זה תמיד טוב ללמוד דברים חדשים.