שאלה
- פותח הנושא יניב סיבו
- פורסם בתאריך
../images/Emo104.gifזה הזמן ../images/Emo104.gif
לחזק את יניב סיבוני, רומן טרבין, ניר אביאל, סער ניב, מיקו עזרן, ואדים לאוחבסקי, שי ברקת (מצטער אם שכחתי מישהו) ושאר החבר'ה שגרים בצפון הרחוק וחיים במציאות לגמרי אחרת. וכמובן את כל שאר תושבי הצפון! תהיו חזקים
נקווה שנוכל לחזור לשיגרת חיים שפויה בקרוב.
לחזק את יניב סיבוני, רומן טרבין, ניר אביאל, סער ניב, מיקו עזרן, ואדים לאוחבסקי, שי ברקת (מצטער אם שכחתי מישהו) ושאר החבר'ה שגרים בצפון הרחוק וחיים במציאות לגמרי אחרת. וכמובן את כל שאר תושבי הצפון! תהיו חזקים
אלון אלוני המקנדס קינדוסים
סיפור אישי: בתחילת המלחמה יום רביעי דאז, ישבתי לי בנחת עם ספל קפה וסיגריה במרפסת ביתי והתרווחתי להנאתי.לכששמעתי את קול קריין הטלביזיה בחדשות מדווח שזה עתה נחטפו שני חיילי מילואים בגבול הלבנון הבנתי מיד את מה שהולך להיות שיגרת היום יום, נזכרתי באותה תקופה בשנת 1982 ,מלחמת שלום הגליל, אז היותי בן 8 ,את הריצה למקלטים והשהיה הממושכת ואת השריקה שחודרת לעצמות שאי אפשר לתאר במילים בודדות ואת בקע הפיצוץ שמרסק והורס כל דבר בדרכו של טילי הקטיושה.סתם לשם השוואה טילי הקטיושה שממטירים עלינו היום הם בעלי קוטר יותר גדול ומזויינים במטען של 50-90 קילו של חומר נפץ הודף ומרסק ועוד אלפי כדוריות פלדה קטנות שנהדפות לכל עבר.לאחר יומיים של לחימה מטח קטיושות שאני אזכור יותר ממטחים אחרים זהוא המטח שנפל ליד ביתי.טיל אחד נפל 20 מטר מערבה ממני טיל שני נפל 12 מטר מעליו על מרפסת וטיל שלישי 50 מטר צפונית ממני, קשה לי לתאר לכם את ההרגשה והמחשבה שעוברת בראש באותו רגע קשה לתאר איך הריצפה רועדת וכאילו הבית עומד להתמוטט נסו לתאר איך זה שאתם מנסים לרוץ אך אתם רצים באוויר ולו דווקה מלחץ אלא פיזית זה קשה הכל רועד אין לרגליים חיכוך עם הריצפה.אני לא מצפה מכם שתוכלו להבין איך הרגשתי ניסיתי להעביר לכם את ההרגשה בכתב אבל אפשר לכתוב על זה עוד הרבה זו לא הכוונה הכוונה היא שלמרות מה שחוויתי ועדיין חווה בפעם השניה בחיי אסור לנו לוותר אסור לנו להפסיק את הלחימה יש להמשיך ולרדוף את פושעי האנושות הללו ולהכחידם מהאדמה יש להגן על חירותינו ויש לחזק את כל חיילי צהל אשר לוחמים בהם אך אנחנו צריכים להיות חזקים יותר.
סיפור אישי: בתחילת המלחמה יום רביעי דאז, ישבתי לי בנחת עם ספל קפה וסיגריה במרפסת ביתי והתרווחתי להנאתי.לכששמעתי את קול קריין הטלביזיה בחדשות מדווח שזה עתה נחטפו שני חיילי מילואים בגבול הלבנון הבנתי מיד את מה שהולך להיות שיגרת היום יום, נזכרתי באותה תקופה בשנת 1982 ,מלחמת שלום הגליל, אז היותי בן 8 ,את הריצה למקלטים והשהיה הממושכת ואת השריקה שחודרת לעצמות שאי אפשר לתאר במילים בודדות ואת בקע הפיצוץ שמרסק והורס כל דבר בדרכו של טילי הקטיושה.סתם לשם השוואה טילי הקטיושה שממטירים עלינו היום הם בעלי קוטר יותר גדול ומזויינים במטען של 50-90 קילו של חומר נפץ הודף ומרסק ועוד אלפי כדוריות פלדה קטנות שנהדפות לכל עבר.לאחר יומיים של לחימה מטח קטיושות שאני אזכור יותר ממטחים אחרים זהוא המטח שנפל ליד ביתי.טיל אחד נפל 20 מטר מערבה ממני טיל שני נפל 12 מטר מעליו על מרפסת וטיל שלישי 50 מטר צפונית ממני, קשה לי לתאר לכם את ההרגשה והמחשבה שעוברת בראש באותו רגע קשה לתאר איך הריצפה רועדת וכאילו הבית עומד להתמוטט נסו לתאר איך זה שאתם מנסים לרוץ אך אתם רצים באוויר ולו דווקה מלחץ אלא פיזית זה קשה הכל רועד אין לרגליים חיכוך עם הריצפה.אני לא מצפה מכם שתוכלו להבין איך הרגשתי ניסיתי להעביר לכם את ההרגשה בכתב אבל אפשר לכתוב על זה עוד הרבה זו לא הכוונה הכוונה היא שלמרות מה שחוויתי ועדיין חווה בפעם השניה בחיי אסור לנו לוותר אסור לנו להפסיק את הלחימה יש להמשיך ולרדוף את פושעי האנושות הללו ולהכחידם מהאדמה יש להגן על חירותינו ויש לחזק את כל חיילי צהל אשר לוחמים בהם אך אנחנו צריכים להיות חזקים יותר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.