חלק 3 - ריקודים ושירים, שהחיינו
5 - ריקודים ומחולות ושמיעת כלי זמר כיוון שנהגו בימי הספירה שלא להרבות בשמחות יתירות, כתבו האחרונים שהמנהג לאסור ריקודים ומחולות של רשות (מ"א תצג, א). ובכלל זה נהגו לאסור נגינה ושמיעת כלי זמר. לפיכך אין לקיים בימי האבלות שבספירת העומר חוגי הרקדה וקונצרטים. וכן אין לקיים בבתי הספר בימי האבלות מסיבות עם כלי זמר. למנהג הספרדים אמנם ימי האבלות נמשכים עד ל"ד בעומר בבוקר, אלא שבל"ג בעומר מותר לנגן ולרקוד, שכן נוהגים לערוך הילולה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, ואם כן מדובר בריקודים וניגונים של מצווה שאין בהם איסור. ואחר ל"ג בעומר נמשך האיסור למנהג הספרדים בליל ל"ד בעומר, ומיד לאחר תחילת בוקר ל"ד בעומר נפסקים מנהגי האבלות. ולמנהג האשכנזים האיסור נמשך עד תחילת ליל ל"ג בעומר. ויש מן האשכנזים שנהגו לאסור ריקודים ומחולות גם אחר ל"ג בעומר עד ערב חג השבועות, ויש אומרים שהטעם לכך מפני הצרות הנוראות שפקדו את קהילות אשכנז בימים אלו בימי מסעי הצלב. בחול המועד פסח נוהגים לנגן ולרקוד, מפני שמצווה לשמוח בחול המועד (מ"ב תקכט, טז; עיין פסקי תשובות תצג, ו). אלא שנישואין אין עורכים בחול המועד, מפני שאין מערבים שמחה בשמחה (שו"ע או"ח תקמו, א). וכן אסרו חכמים להסתפר בחול המועד, כדי שיסתפרו לפני החג (שם תקלא, ב). בסעודות מצווה מותר לשיר ולרקוד כפי שנוהגים כל השנה. לפיכך חתן שהתחתן בל"ג בעומר, אף אם הוא נוהג אבלות אחרי ל"ג בעומר, מותר לערוך לו במשך שבעה ימים סעודות שבע ברכות בשירה וריקודים. ובסעודת בר מצווה מותר להזמין נגנים שינגנו בכלי זמר כפי שרגילים כל השנה. ואף שיש מחמירים, כיוון שמדובר בספק הנוגע למנהג הלכה כמקלים (וכן משמע ממ"א תצג, א, מ"ב ג; וע' פסקי תשובות תצג, ה). וכן מותר להכניס ספר תורה לבית הכנסת בשירה ניגונים וריקודים כמקובל, מפני שאלו ריקודים וניגונים של מצווה. מותר לנגן יהודי לנגן לצורך פרנסה במסיבות של גויים. וכן מותר ללמוד וללמד לנגן בימי הספירה הואיל ואין בזה שמחה (ספ"כ יב, טז; וע' פסקי תשובות תצג, ד). אבל תלמיד שממילא אינו רגיל ללמוד רצוף כל השנה, טוב להחמיר ולהפסיק את לימודי הנגינה בימי האבלות שבספירת העומר. 6 - שמיעת שירים מרדיו וטייפ יש אומרים שכמו שנהגו להמנע משמיעת כלי זמר בימי ספירת העומר ושלושת השבועות, כך צריך להמנע משמיעתם דרך רדיו או טייפ, ורק שמיעת שירים בלא ליווי של כלי זמר מותר בספירת העומר ובשלושת השבועות (אג"מ יו"ד ב, קלז; יחו"ד ו, לד). ויש שאסר אפילו שמיעת שירים בלא ליווי תזמורתי באותם ימים (ציץ אליעזר טו, לג). אולם יש שהקלו לשמוע בימים אלו כלי זמר על ידי רדיו או טייפ, מפני שאין בשמיעה זו חגיגיות כפי שיש בשמיעת נגנים חיים. ועוד שכיום הכל רגילים לשמוע ניגונים דרך הרדיו, והשגרה שבזה ביטלה את החגיגיות והשמחה שבשמיעתם. והרי זה כשירה בפה שאינה אסורה בספירת העומר. ועוד שיש לחלק בין ניגונים של שמחה לניגונים רגילים, שרק ניגונים של שמחה ראוי לאסור בימים אלו, ואילו ניגונים רגילים וקל וחומר ניגונים עצובים אין לאסור בימי האבלות שבספירת העומר, וכן נוהגים רבים. וכן נוהג ערוץ שבע לשדר בימי האבלות שבספירת העומר שירים רגילים ולהימנע משידור שירים שנועדו לשמחות וריקודים 7 - שהחיינו מותר בימי ספירת העומר לקנות פרי חדש ולברך עליו ברכת "שהחיינו", וכן מותר לקנות בגד חדש או רהיט חדש ולברך עליו "שהחיינו" (מ"ב תצג, ב). ואמנם בקהילות אשכנז, אחר מסעות הצלב והרציחות האיומות שבוצעו על ידי הנוצרים בימי ספירת העומר, היו רבנים שהחלו להחמיר יותר במנהגי האבלות שבספירת העומר, והשוו את ספירת העומר לימי בין המיצרים, וכשם שבימי בין המיצרים נוהגים שלא לברך "שהחיינו", מפני שאין ראוי לומר שהחיינו והגיענו לזמן הזה בימים שנחרב בהם בית המקדש, כך אמרו שאין ראוי לומר "שהחיינו" בימים שנרצחו בהם יהודים קדושים. אולם למעשה נפסק שאין איסור לברך "שהחיינו" בימי ספירת העומר, שאין לדמות ימים אלו לימי בין המיצרים, ולהפך יש בימי ספירת העומר צד חגיגי, וכפי שכתב הרמב"ן (פרשת אמור) שהם דומים לימים של חול המועד הנמשך מפסח ועד לשבועות. ולכן אין להמנע מלברך "שהחיינו" בימי ספירת העומר. והרוצה להחמיר שלא לקנות בגדים ורהיטים בימים אלו, תבא עליו ברכה. אבל בשעת הצורך גם המחמירים רשאים לקנות. למשל, הנצרך לבגד או רהיט, יכול לקנותו. וכן מי שנזדמנה לפניו אפשרות לקנות רהיט או בגד במחיר טוב, יכול לקנותו. ואם ירצה להחמיר, יחדש את הבגד ויברך עליו "שהחיינו" בשבת או בל"ג בעומר, או לקראת סעודת מצווה. וכן אם קנה רהיט חדש יתחיל להשתמש בו בזמנים אלו שהם זמנים שמחה. וכן מותר לקנות בית ולהכנס לגור בו בימים אלו, ובמיוחד כשמדובר על בית בארץ ישראל, וקל וחומר בחבלי יש"ע, שכל הקונה בהם בית מקיים בהידור את מצוות ישוב הארץ, שתהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת. ואם הקונה יחיד, יברך "שהחיינו", ואם הם זוג, יברכו "הטוב והמטיב". מותר לקיים בימים אלו נסיעות וטיולים. וכן מותר להזמין ידידים לסעודה, ובלבד שלא ינגנו שם בכלי זמר (ע' בין פסח לשבועות טו, י, יב). 8 - חול המועד פסח, ראש חודש אייר וחג העצמאות כידוע בימי ספירת העומר נוהגים מקצת מנהגי אבלות, מפני שמתו בהם תלמידי רבי עקיבא. אמנם בשבתות ברור שאין נוהגים שום מנהג אבלות, שאפילו המתאבל על קרובו אינו מראה אבלות בשבת. השאלה כיצד נוהגים בראש חודש אייר שבספירת העומר? בחול המועד פסח נוהגים לנגן ולרקוד, מפני שגם בחול המועד יש מצווה לשמוח (מ"ב תקכט, טז; עיין פסקי תשובות תצג, ו). אלא שנישואין אין עורכים בחול המועד, מפני שאין מערבים שמחה בשמחה (שו"ע או"ח תקמו, א). וכן אסרו חכמים להסתפר בחול המועד, כדי שיסתפרו לפני החג (שם תקלא, ב). ובודאי שגם למחמירים לכתחילה שלא לברך "שהחיינו" בימי החול שבספירה, בחול המועד מברכים "שהחיינו". לדעת כמה פוסקים בראש חודש אייר מותר להסתפר, מפני שהוא כיום טוב ואין חלים בו מנהגי אבלות. אבל למעשה המנהג שלא להסתפר בראש חודש אייר וכן נפסק בשולחן ערוך (תצג, ג). ולמנהג אשכנזים אם חל ראש חודש אייר בשבת, כיוון שיש תוספת שמחה, מותר ביום שישי להסתפר לכבוד שבת וראש חודש, וכן מותר להנשא ביום שישי לפני שבת, שהשמחה והסעודה יהיו בשבת וראש חודש. והמנהג הרווח בין הספרדים שלא להסתפר ולהנשא גם כשראש חודש חל בשבת. לקראת חג העצמאות נוהגים להתגלח. ואף להסתפר מותר, מפני שהוא יום הלל והודאה על הניסים שעשה ה' לנו בהשבתנו לארץ אבותינו והצלתנו מאויבינו, והחזרת שלטון ישראל על ארצנו הקדושה. ואמנם יש שלא זכו לראות את אור הנהגת ה' וישועתו, ואינם מודים ומהללים לה' בחג העצמאות, אבל אנחנו שזכינו לראות את הנהגת ה' וישועתו נוהגים לחגוג את יום העצמאות. והרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, היה נוזף במי שהיה רגיל להתגלח בכל השנה ולא התגלח לכבוד חג העצמאות, מפני שראה בזה זלזול וחוסר הערכה כלפי החסדים הגדולים שגמל ה' עמנו בעת הקמת המדינה.
