שאלות בנוגע לילד בן שש
שלום, יש לי אחיין אהוב בן שש - הילד הראשון במשפחה. ילד שמוצף בחום ובתשומת לב מצד כל בני המשפחה. הילד נבון מאוד, סקרן, מצחיק וחמוד, אבל כמה מן התנהגויות שלו מטרידות בעיני. אשמח לדעת עד כמה הן תקינות והם הן מחייבות התייחסות שונה של ההורים. ראשית, הילד - שאוהב את בני המשפחה ונהנה לבלות איתם - הוא סרבן נימוסים. לא אומר תודה על מתנה, לא אומר שלום כשמישהו הולך. ובארוחה המשפחתית השבועית אצל סבתא שלו - הוא אינו יושב איתנו לשולחן. אנחנו אוכלים יחד, מדברים, צוחקים, והוא משחק לו בצד, ממתין שנסיים ונצטרף אליו למשחק. גם בגן הוא לא מצטרף לילדים בפעילויות משותפות כמו שעת ריכוז. כאילו מסרב להיות חלק מן ההתנהלות החברתית, ומוכן רק לקשר של אחד-על-אחד, שמתמקד כולו בו. וכך היה אצלו מאז ומעולם. שנית, לילד נולד לפני חודשיים אח קטן. כולנו ציפינו לגילויי קנאה, כי הוא מורגל בנסיכות-היחיד שלו, והופתענו: הוא לא מגלה קנאה, כי למעשה הוא כמעט לא מתייחס לקיומו של האח הקטן. אם יש התייחסויות הן אינן רגשיות: מצחיק אותו אם האח עשה פיפי בקשת בעת החלפת חיתול (כי נושא הצרכים מאוד משעשע אותו באופן כללי), הוא מוכן לבוא לאמבטיה ולצלם את האח בשעת רחצה (כי מעניין אותו לצלם), אבל באף ביקור משפחתי לא ראיתי אותו ניגש לאחיו ומביט בו, מגלה רוך כלפיו, או אפילו קנאה וכעס. פשוט אפס התייחסות רגשית. האח נתפס אצלו כמטרד קל (בוכה הרבה), וזהו זה. עניינים אחרים, רגילים יותר, הם סצנות של פינוק כשצריך להפסיק לשחק וללכת הביתה, או כשדורשים ממנו להשתתף באיסוף המשחקים. אבל אלה נראות לי בעיות התנהגות מוכרות שנובעות מחוסר תיאום בין הוריו בנוגע לכל נושא הגבולות והחוקים בבית. אשמח לתגובתכם.
שלום, יש לי אחיין אהוב בן שש - הילד הראשון במשפחה. ילד שמוצף בחום ובתשומת לב מצד כל בני המשפחה. הילד נבון מאוד, סקרן, מצחיק וחמוד, אבל כמה מן התנהגויות שלו מטרידות בעיני. אשמח לדעת עד כמה הן תקינות והם הן מחייבות התייחסות שונה של ההורים. ראשית, הילד - שאוהב את בני המשפחה ונהנה לבלות איתם - הוא סרבן נימוסים. לא אומר תודה על מתנה, לא אומר שלום כשמישהו הולך. ובארוחה המשפחתית השבועית אצל סבתא שלו - הוא אינו יושב איתנו לשולחן. אנחנו אוכלים יחד, מדברים, צוחקים, והוא משחק לו בצד, ממתין שנסיים ונצטרף אליו למשחק. גם בגן הוא לא מצטרף לילדים בפעילויות משותפות כמו שעת ריכוז. כאילו מסרב להיות חלק מן ההתנהלות החברתית, ומוכן רק לקשר של אחד-על-אחד, שמתמקד כולו בו. וכך היה אצלו מאז ומעולם. שנית, לילד נולד לפני חודשיים אח קטן. כולנו ציפינו לגילויי קנאה, כי הוא מורגל בנסיכות-היחיד שלו, והופתענו: הוא לא מגלה קנאה, כי למעשה הוא כמעט לא מתייחס לקיומו של האח הקטן. אם יש התייחסויות הן אינן רגשיות: מצחיק אותו אם האח עשה פיפי בקשת בעת החלפת חיתול (כי נושא הצרכים מאוד משעשע אותו באופן כללי), הוא מוכן לבוא לאמבטיה ולצלם את האח בשעת רחצה (כי מעניין אותו לצלם), אבל באף ביקור משפחתי לא ראיתי אותו ניגש לאחיו ומביט בו, מגלה רוך כלפיו, או אפילו קנאה וכעס. פשוט אפס התייחסות רגשית. האח נתפס אצלו כמטרד קל (בוכה הרבה), וזהו זה. עניינים אחרים, רגילים יותר, הם סצנות של פינוק כשצריך להפסיק לשחק וללכת הביתה, או כשדורשים ממנו להשתתף באיסוף המשחקים. אבל אלה נראות לי בעיות התנהגות מוכרות שנובעות מחוסר תיאום בין הוריו בנוגע לכל נושא הגבולות והחוקים בבית. אשמח לתגובתכם.