שאלות בקשר לז´אנר המד"ב

[הייזל]

שאלות בקשר לז´אנר המד"ב

בפתיל ארוך שבו אנשים רבים הוסיפו את הספרים החביבים עליהם ואת הז´אנרים החביבים עליהם הבחנתי שאנשים רבים כתבו שהם לא אוהבים מד"ב. מה זה לדעתכם מד"ב? ולמה הסלידה מהז´אנר הזה?

 

[noa_f]

לרוב, בורות

רוב האנשים בהם נתקלתי שסלדו ממד"ב היו אנשים שמעולם לא פתחו ספר כזה, רק שמעו שמועות והסיקו מסקנות. סוג שני היו אנשים שקראו איזשהו ספר זיבלי אחד או שניים (הרי יש בכל ז´אנר) ועשו אקסטרפולציה לגבי כל הז´אנר. סוג שלישי, אלו פשוט טכנופובים שספרי hard-core של מד"ב באמת לא מעניינים אותם. לאנשים מהסוג הראשון, במיוחד מבוגרים בגילאי החמישים, אני מזכירה סרט ישן בשם "צ´ארלי" (כולם אומרים: "וואו איזה סרט נפלא זה היה") ואומרת שהוא מבוסס על סיפור מד"ב בשם "פרחים לאלג´רנון", שהיה ונשאר בעיני אחד מסיפורי המד"ב הטובים ביותר. קשה להסביר לאדם שאינו מבין ולא רוצה להכיר, שלרוב, בסיפורי מד"ב טובים הטכנולוגיה או העתידנות היא רק תרוץ לסיפור העלילה והנושא יכול להיות מורכב ואנושי כמו בכל ז´אנר ספרותי אחר. צריך לזכור גם את הבלבול בין מד"ב לפנטזיה, שקיים במיוחד בהוצאות הספרים הישראליות. ועוד נקודה: הממסד הספרותי בארץ אינו מכיר במד"ב כז´אנר רציני, הייתה על זה כתבה באחד מעיתוני סוף השבוע האחרון.

 

[שושן פרא]

זה קצת יותר מורכב.

האם יש סופר מד"ב שזכה בפרס נובל לספרות ? נדמה לי שלא,נכון? האם חברי האקדמיה השבדית בורים? אגב, גם אני אהבתי את "פרחים לעכבר לבן". בזמנו, זו הייתה הצגת יחיד של השחקן אלכס פלג, שראיתי ונהנתי ממנה.

 

[ציפי ג]

קיים סוג רביעי ואני בתוכם

שקרא ספר או שניים שנחשבים בהחלט מאוד טובים, ופשוט לא נכנס לראש כזה.

 

[noa_f]

הי ציפי - את "סוג שלישי" שלי...../images/Emo98.gif

 

[noa_f]

התכוונתי לבורות בנושא המדובר

ולא לבורות בכלל. אגב, אחת הסיבות לקיום פרסים יחודיים לז´אנר המדע הבדיוני (הוגו, נביולה אם אינני טועה) הוא חוסר התיחסות ממסדית אליהם.

 

[אלת הירח]

זה שהז´אנר לא זכה לפרסים לא אומר

שהוא לא טוב. פעם הרומן נחשב לז´אנר קלוקל וקהל היעד שלו נחשב לקהל של נשים היסטריות. פעם שייקספיר נחשב בידור נחות להמונים. טיב יצירה לא יכול להימדד אך ורק בקנה מידה של הכרה. כמו בכל ז´אנר, יש טוב ויש רע גם במדע הבדיוני. לצערי אני לא יודעת עליו מספיק (בין השאר כי לא טורחים ללמד אותו בחוג לספרות), אבל אני חושבת שהוא אחד הז´אנרים המבטיחים ביותר בגלל שהוא מרשה לעצמו לעשות דברים שז´אנרים אחרים פחות מרשים לעצמם, כמו לדוגמא ביקורת חברתית נוקבת והתמודדות עם חרדות מהעתיד.

 

[noa_f]

ולמה לא מלמדים אותו בחוג לספרות?

 

[אלת הירח]

כי הוא לא נחשב "ספרותי" מספיק, אני

מניחה.

 

[byron]

נובל זה הסטנדרד?

ומה עם "שר הטבעות"? ספר שהשפיע יותר מחמישים שנה ונכתב ע"י אדם שהמציא ז´אנר. וטכניקות חדשות. ואסימוב שמוצטט ביותר ספרים מבורחס? רק כי הם כותבים ז´אנר ספציפי מתעלמים מהם.

 

[הייזל]

פרס נובל הוא לא תמיד

אמת מידה. אני יודעת ש"בעל זבוב" קיבל פרס נובל(והוא בקלות יכול להחשב למד"ב) ואני חושבת שהוא בכלל לא היה ראוי לכבוד. אני שואלת אותכם ספר שעוסק בטבע האדם אבל אין בו נשים מטפל בנושא ברצינות מספיקה ובכנות? אני לא חושבת. כדי להכיר מד"ב באמת צריך לדעתי לקרוא אותו לפחות בהתחלה כסיפורים קצרים. ואני בהחלט מנסה לעשות נפשות לתחום. למי שעדיין פתוח לנושא ועדיין לא גיבש דעה על הז´אנר וגם לאלו שכן אני ממליצה לחפש את אסופות הסיפורים הקצרים שיוצאות מדי פעם. כמו: מדע בדיוני הטוב שבטוב מבחר הסיפורת הבדיונית(שהוא נדיר) זוכי ההוגו מה שיאפשר לקורא המתחיל להכיר סופרים רבים ושונים, זרמים רבים ושונים במדיה שבה המד"ב התחיל. מדע בדיוני אינו מתחיל ב"מסע בין כוכבים" ונגמר "הנוסע השמיני".

 

[סל מיחזור]

שיפוט מראש ודעות קדומות...

זהו ז´אנר מיוחד ושונה במקצת מז´אנרים אחרים, שאליהם אולי קל לנו יותר להתחבר עם המוח האנליטי שלנו, עם הכרותינו עם המציאות, עם האהבה למוכר ומובן, אבל הוא בהחלט לא נופל מהם, לא ביכולתו להעביר מסרים, להפעיל את המוח ולדרוש מחשבה מעמיקה. רק צריך לתת לו צ´אנס, וכפי שכבר אמור כאן, צריך להתחיל מספרים נכונים. הרי "ספרי אוטובוס" יש בכל ז´אנר, וקל ליפול במלכודת שיפוט לקוי לפיהם. גם אני הזנחתי את הז´אנר לגמרי (כמובן, אם אתם לא מחשיבים את "האמן ומרגריטה" כחלק מהז´אנר הזה), עד שמישהו שדי סמכתי על כושר שיפוט שלו בספרות ייעץ לי על איזה ספר מז´אנר. זה היה "המשחק של אנדר" של אורסון סקוט קארד, ספר שאולי לא הטוב ביותר בתחום (שממנו מאז יצא לי לקרוא די הרבה), אבל בהחלט ספר טוב, עם ניואנסים פסיכולוגים דקיקים מפעילי מחשבה ורגש. דעות קדומות זה לא טוב, גם בתחום הספרות.

 

[the red bh]

עלית פה על נקודה

ספרים רבים שיכלו בקלות להכנס לקטגוריה של מד"ב (בין עם האמן ומרגריטה אבל גם 1984, התפוז המכני ואפילו הסיפורים של אתגר קרת) מנוכסים אוטומטית לספרות הכללית ובכך משאירים את הז´אנר ללא יצירות מופת להתנאות בהם. לגבי ההזנחה של הז´אנר (פרס נובל, העיתונות, האקדמיה) יכול להיות שהדבר נעשה מכיוון שהקלאסיקנים של המד"ב (היינלין, אסימוב וכו´) כתבו בסגנון שמרני מאוד וגם יישרו קו עם השמרנות האמריקאית מבחינת הנושאים והאידיאולוגיה - פלישות של חייזרים (כאנלוגיה לפלישה קומוניסטית), כיבוש החלל ונושאים אחרים הציבו את הקלאסיקנים של המד"ב כעושי דברו של הממסד הפוליטי. כז´אנר שאינו מסוגל לחדש, נדחק המד"ב לשוליים ואילו הסופרים החדשניים שקמו מאוחר יותר (הארלן אליסון, פ.ק. דיק וכו´) סבלו מהתיוג השלילי של ז´אנר זה.

 

[הדס (אמבר)]

יש עדין בז´אנר לא מעט יצירות מופת

גם אחרי שנוציא את אלו שנוכסו על-ידי המיינסטרים . הבעיה היא שזה ז´אנר שסובל מיחסי ציבור גרועים ("ספרים שמתאימים לילדים מחוצ´קנים) ומאקדמיה מאובנת שעד לשנים האחרונות התעלמה לחלוטין מיצירות ז´אנריות וראתה בהן ספרות נחותה לאנשים שמחפשים ריגושים זולים. וסתם ממסד ספרותי שלא יכול לראות מעבר למה ששטחי. אבל היום יש איזושהי תזוזה, אולי הפרס על מפעל חיים שניתן לריי בראדבורי מסמן איזה שינוי מגמה.

 

[שיר22]

אני חושבת שרוב האנשים שלא אוהבים

את הז´אנר פשוט לא ניסו אותו.בכל אופן אני מאוד אוהבת ואני מניחה ש

 

[שיר22]

רובנו שנפש הילד עדיין חבויה בנו

בעצם בכל אחד ואוהבים לשוט עם הדימיון למרחקים אוהבים את הז´אנר