שאלות חשובות למשפחות בחו"ל..

[ק ל א ו ד י ה]

שאלות חשובות למשפחות בחו"ל..

אנחנו משפחה בת 5 נפשות. שלושת הילדים בין הגילאים 5 ל 1.5 .אנחנו חושבים ברצינות רבה על מעבר לחו"ל , בעיקר מהסיבה הכלכלית וגם הבטחון וכל מה שקורה מסביב לא תורם ... בקצור, רוצים קצת להרגיש חיים אחרים ויותר שלווים. בעלי בעל אזרחות של מדינה דרום אמריקאית שמצבה מצוין (יחסית),ויש לו שם חברים ומעט קשרים שיכולים להקל את ההסתגלות הראשונית. אני לא דוברת ספרדית. מבינה פה ושם דברים בסיסיים אבל לא יותר. ילדינו גם הם אינם דוברים את השפה. בעלי ואני שוחחנו המון על כל הבעיות הצפויות של קליטה, שפה, מנטליות, ילדים ובעיקר , על הרגשת הזרות שבעלי טוען שתמיד תלווה אותנו. רציתי לשמוע מכם, אתם שחוויתם מעבר לארץ זרה, לגבי כל התהליך הרגשי והמנטלי . מה לצפות ? ממה לחשוש ? על מה יש לשים דגש מיוחד ? נראה לי שההודעה יצאה קצת מבולבלת, זה לא מפתיע מכיון שאני מאוד מבולבלת וההחלטה לא קלה ולא פשוטה לאף אחד מאיתנו. אשמח אם תוכלו לשתף אותי בדברים העקרוניים הכרוכים במעבר עם ילדים לארץ חדשה וזרה.. המוני תודות וטו בשבט שמח. תודה שהקשבתם

 

[עדי בשמיים]

ברוכה הבאה קלאודיה ../images/Emo140.gif

אני עדיין לא יכולה לענות לך בקשר למעבר עם ילדים, אבל המעבר בכלל היה אצלי כרוך בכל מיני קשיי קליטה ותהפוכות רגשיות. מחברים שעברו עם ילדים אני יודעת שהילדים הסתגלו מהר יותר מההורים. ספרדית היא שפה שדי קל ללמוד אבל אני ממליצה להתחיל לימודי השפה לפני המעבר כדי להקל על הקושי. לגבי הרגשת הזרות, אני שווקא חושבת שבמדינות דרום אמריקה תרגישי פחות ניכור למשל בארה"ב, כיוון שהתרבות הדרום אמריקאית הרבה יותר קרובה לתרבות הישראלית, אני יודעת את זה כי איפה שגרתי קודם בהתחלה לא היו ישראלים כמעט, והיה אפשר לראות נטייה ברורה להתחברות בין הישראלים המעטים לבין הדרום אמריקאים. איכשהו תרבות הפתיחות והכנות והחום יותר מסתדרת איתם מאשר עם האמריקאים הקרים (לדעתי) והמרוחקים. זה תהליך מבלבל וגם מרגש, אני חושבת שהילדים (לפחות הקטנים יותר) יקלטו מכם את ההרגשה הראשונית, ואפשר לחשוש ואפשר גם להתייחס לזה כאל חוויה. הייתי מנסה ליצור קשר עם קהילה יהודית או ישראלית לפני המעבר, כדי לקבל מידע לגבי כל מיני נושאים מעשיים שיקלו על ההתארגנות. לפי הדיונים שראיתי כאן בפורום לאחרונה, המשפחות הישראליות נוהגות לשמור על הצביון הישראלי והיהודי והילדים נחשפים לעוד תרבות, לדעתי זה מעניין ומרחיב אופקים וככה צריך להתייחס לזה, כחוויה. הרגשת הזרות יכולה להיות מעיקה לפעמים ולפעמים מקרבת. כישראלים, התרבות והמנטליות הישראלית ילוו אותנו לכל מקום. כאן דווקא נתקלתי בהתעניינות רבה ובפתיחות אבל במקומות מסויימים גם נתקלתי בעוינות וצרות עין. יש הכל מהכל וצריך רק לברור ולמצוא איפה רוצים להתמקם. בכל מקרה אני מקווה ששאר החברים והחברות פה יוכלו לתרום יותר מנסיונם המעשי. ברוכה הבאה ובהצלחה!

 

[ronitbr]

מסכימה חלקית...

לא ניתן להתייחס לילדים כאל מובן מאליו בקשר לקליטה זה מאוד אינדיבידואלי. לשירה היו המון קשיים: שפה חדשה, לראשונה מסגרת, בית חדש, העדר משפחה חברים ושגרה מוכרת וזה לא קל. ילד עצבני מנתב תסכוליו לאלימות ועברנו תקופה לא קלה איתה ושלא תבינו לא נכון היא מדהימה מכל הבחינות אולם זה קשה והיום היא עדיין לא דוברת שתי שפות שוטף וזה מקור לתסכול אם כי מתון יותר. ביחס לפתיחות גם זה בערבון מוגבל, הם חברותיים למראית עין אולם למעשה בקושי מזמינים לבתים ויש בכך לדעתי מהמעושה. הם יחייכו ויעמידו פנים כאילו מעניין אותם מה עובר על הצד השני אולם בזה זה נגמר בשיחת נימוס, ואגב את התיאוריה הזו אני קובעת לאחר דיון עם המקומיים שמסכימים לכך. יש לנו מעט חברים למשל ישראלי שנשוי לברזיאלית או יהודיה שמשפחתה עשתה עליה לישראל ונשואה לגוי, מכל מקום זה מה שאנו מרגישים כאן וזה קשה כי אין כמו החום בארץ. לימוד השפה מראש אכן עשוי להקל אם כי אין הקלות בחיים היומיומיים לומדים המון כי אין ברירה.מקווה שתגיעו למקום עם קהילה יהודית גדולה ושתשלבו מהר.

 

[ronitbr]

קצת על ההתאלמות שלנו בברזיל

בהמשך לשאלותייך אכן הן טעונות ומורכבות והיום אחרי 9 חודשים בברזיל בשל עבודת הבעל אני עדיין מתקשה לענות לך עליהן. יש לי שתי בנות בת שנתיים וחצי ובת 7 חודשים שנולדה כאן. יש לנו קשיים עצומים בגלל השפה אף אחד לא מדבר אנגלית וזה ממש קשה ואנו שוברים את השיניים. לשירה בתי היו המון משברים שנבעו מהצורך לתקשר והיום היא מבינה אולם עדיין לא מדברת שוטף כיתר בני גילה לא עברית ולא פורטוגזית. יש המון הבדלי מנטליות, לנו אישית קשה חברתית מפני שאנו רחוקים מאוד ממשפחה וחברים וחיי החברה כאן אינם שופעים. אנו גרים בעיר שלווה אולם עם קהילה מיניאטורית של יהודים וזה כמובן מקשה על חיי חברה. שירה בתי בבית"ס יהודי אולם שוב עם המון תמיכה ממני ומהגננת היא יוצאת מהמשבר. מחיה מאוד זולה כאן בעיקר מזון וזה נוח. ניתן להשיג עזרה מאוד בזול וזה מקל על החיים. לי אישית קצת קשה כי זה שוחק להיות בבית ואפילו שאני גאה בהשגי השפה שלי אני עדיין לא יכולה לבנות על שיח שוטף עם שכנות. אני מתעסקת בעיקר בבנות, כותבת המון ומפנתזת על לחזור בערך בעוד שנה וחצי. אשמח להיות לך לעזר אם יש לך שאלות ספציפיות יותר ושיהיה לכם מעבר קל. לבטח עם לבעלך יש קשרים והוא דובר השפה ההתאקלמות שלכם תהיה מהירה יותר. בהצלחה!

 

[סטארדאסט]

לרונית בברזיל

היכן בברזיל אתם גרים? אם יש בית ספר יהודי אני מניחה שבריו או סאו פאולו? בכל מקרה, לגבי הנושא החברתי, תיצרי קשר עם קהילה בינ"ל שם (ויש!), כגון International Women Society. בקהילות האלו נפגשים כל הזרים (בדרך כלל ממדינות אנגלוסקסיות) ויוצרים קשרים חברתיים חזקים.

 

[ronitbr]

לא אנחנו דווקא בבלו הוריזונטה

וכל המקומות בהם אפשר להכיר אנחנו כבר פקדנו. יש פשוט מנטליות שונה לברזילאים, וכמו שבעלי ואני הגענו למסקנה, שיש להם את החיים שלהם עם המשפחה והחברים והם לא תמיד ששים לשנות את סדר יומם החברתי. מכל מקום אני יודעת שבסאו פאולו ובריו יש אכן קהילות ענקיות של יהודים ואףישראלים, במחוזנו, מכל מקום היבול מאוד דל, אולם אנחנו כבר אחרי האכזבה ועכשיו מחכים בקוצר רוח לביקור מולדת ראשון למילוי מצברים.

 

[סטארדאסט]

בטח הישראלים היחידים שם...

אנחנו גרנו שנה בסלוואדור באהיה, ושם היתה קהילה יהודית קטנטונת והיינו הישראלים היחידים. אבל מאוד מאוד נהנו, פגשנו גם ברזילאים מאוד נחמדים וחברותיים (למרות שבהתחלה היה מאוד קשה בגלל השפה והעובדה שאף אחד כמעט לא דובר אנגלית) ובעיקר זרים אנגלוסקסים, והיו הרבה מאוד כאלו. חבל שאתם כמו שאת מגדירה אחרי האכזבה, כי גם אם עד היום למרבה הצער לא פגשתם באנשים איתם יש לכם שפה משותפת, לא צריך להתייאש ולהמשיך לחפש, זה יכול לשפר את החוויה של השהייה בארץ המקסימה הזו באלפי מונים.

 

[ronitbr]

אין כמו באהיה נפשנו שם והיה נפלא

באהיה היא מקום חלומי, היינו בחופשה בקוסטו דה סוויפי וזה היה מדהים. מזג אויר נפלא ובכלל כמו גן עדן. זרים אנגלוסקסים גם אין בעירנו, ובטח לא עוד ישראלים. כשאני אומרת אחרי האכזבה אני בסה"כ מתכוונת למובן החיובי של להכיר בעובדה הזו ולקבל אותה ולא לנסות להלחם ולהתלהם מחדש כל פעם שאנו מזמינים ולא מוזמנים, זה מה יש ואנו לומדים לחיות עם זה וההתעסקות בילדים ממלאת את כל היום. אשמח לשמוע יותר על שהותכם בבאהיה ובכלל היכן אתם היום, ומה עשיתם שם? מכל מקום קצת רקע, בלו הוריזונטה היא בירת מדינת מינס גרייס והיא עיר לא קטנה אולם אין בה שום אלמנט תיירותי והיא אינה משופעת באטרקציות חברתיות כמו סאו פאולו וריו ויש לזה כמובן יתרונות, שכן יחסית הפשע כאן נמוך. אשמח לשמוע ממך שוב ותודה על תשומת הלב.

 

[סטארדאסט]

האם בלו הוריזונטה כ"כ שונה

מבאהיה? גם אם אין אלמנטים תיירותיים, לדעתי מה שעושה את המקום זה האנשים, ולכן מעניין אם האוירה כל כך שונה. האמת שכפי שכתבתי בהודעה אחרת כאן בפורום, אני הייתי שם בתור ילדה (כיום אני ביוסטון), אבי עבד שם שנה באוניברסיטה. כיצד אתם הגעתם לשם? אני הלכתי שם לבי"ס בינ"ל, ואמי שכמובן לא עבדה, היתה עמוסה מאוד. היא לקחה מורה פרטית לפורטוגזית שבאה הביתה 3 פעמים בשבוע והם התחברו ועשו דברים ביחד. היא נפגשה הרבה עם הנשים ב - international women society, היא ארגנה דוכן ישראלי בתערוכה בינ"ל שהיתה בעיר, לימדה קצת אנגלית בבית הספר שלי כמורה מחליפה ועוד ועוד. בסופי שבוע יפים הרבה פעמים היינו שוכרים יאכטה יחד עם חברים מה- society ונוסעים למקומות שונים - לאי איטפריקה כמובן ולעוד איים קטנטנים. לשכנים שלנו היו 2 חוות - אחת של קפה ואחת של בקר, והם לקחו אותנו לביקור בשתי החוות - חוויה אדירה, במיוחד חוות הקפה. וכמובן היה את הקרנבל - מהחוויות היפות ביותר שזכורות לי, והטיולים בכל ברזיל (איגואסו, ברזיליה, ריו, סאו פאולו, פורטה לזה, בלם, מנאוס ועיירה בשם פיירה דה סנטנה שההרגשה שם כאילו הגענו לקצה הציוויליזציה). גם חיי היום יום היו חוייה בלתי נשכחת - האקרז´ה שמוכרות הבאהאניות ברחוב, האמנדואי (הבוטנים המבושלים במי מלח), אגוזי הקוקוס שקודחים בהם חור מכניסים קש ושותים, הקפואירה בעיר העתיקה - הכל. ואנקדוטה משעשעת - חברים שלנו גרו בבית שהיה שייך לז´ורז´ אמדו הסופר. בשבתות הרבה פעמים היו מגיעים אוטובוסים של תיירים לראות את הבית. בשבת אחת היינו שם כשהגיע אוטובוס והיינו בחוץ. אבא שלי התחיל לנופף לשלום לאוטובוס, וראינו איך כולם מוציאים את המצלמות ומצלמים אותו בהתרגשות. כשירדו מהאוטובוס וכולם רצו להצטלם איתו, הבנו שהמדריך אמר להם שהוא (אבי) הוא ז´ורז´ אמדו בכבודו ובעצמו. אנחנו לא פצינו פינו, ומן הסתם יש מספר אנשים להם תמונה עם אבי המוצג כז´ורז´ אמדו... אז הנה היתה לי הזדמנות להעלות קצת זכרונות מהשנה המופלאה שעברה עלי שם. ואני מבינה שגם אתם מטיילים בברזיל, ומן הסתם צברתם הרבה חוויות משלכם. היכן הייתם?

 

[eu sei que]

רונית, סלבדור היא בהחלט לא בלו...

אופי המקומות - הפתוח והחם של סלבדור, באהייה - שם יש גם קונסוליות ונציגים של מדינות אחרות. עד כמה שאני יודעת בבלו. אין אפילו בית ספר בין לאומי, שלא נדבר על קהילה כזו. אבל, למרות כל הקשיים, רונית - אני בטוחה שאת אוספת לך מליון חוויות - בלי לזלזל בשיגרה וביום יום הקשים מאוד - העיניים שלהם לפעמים

... את יודעת למה אני מתכוונת? והנושא החברתי - הוא ללא ספק בעייתי מבחינתך (חכי, אני מתקרבת אליך... ולי יש רשימות של מה עושים...), אבל, גם הוא פונקציה של זמן, והכי חשוב לזכור בעצם שהמנטליות שלהם שונה לחלוטין, ולקחת מהם את הדברים היפים יותר - ויש דברים יפים - אנחנו למשל אימצנו את המוטו של - באמת שאין למהר לשום מקום, כשאתה קיים 500 שנה, אז יקח עוד יום ...:- לא?

 

[ק ל א ו ד י ה]

המוני תודות לכל מי שענה ../images/Emo140.gif

אני מצפה שיהיו קשיים . למרות שילדים נראים לנו סתגלנים מטבעם , לא תמיד זה כך ,ועל אחת כמה וכמה בארץ זרה שכל הכישורים שלהם הופכים למעשה לחסרי חשיבות (כמו : שפה, נורמות והתנהגויות חברתיות, מנטליות ועוד). בעלי אכן דובר את השפה. הוא נולד וגדל באותה ארץ והמנטליות לא זרה לו. לפני כשנה בעלי נסע לבדוק מה קורה שם מבחינת אפשרויות עבודה, בתי ספר , חברה ויהדות, וחזר עם מטען של חוויות וידיעות, שקשה לדעת אם יהיו לנו לעזר. יש שם קהילה יהודית די גדולה ודי מבוססת שמצד אחד נותן יתרון מסוים, ומצד שני , כמו כמעט כל קהילה יהודית מבוססת בדרום אמריקה הרבה דברים הם מאוד חיצוניים וצבועים. משפט אחד שבעלי שמע שם יותר מפעם אחת : אתה כבר לא ... אתה הרבה יותר ישראלי . אני לא מצפה שהקליטה "תרופד" על ידי קהילה היהודית אבל כן הייתי שמחה לדעת שיש לי לאן לפנות באם אתקל בקשיים שנובעים מהגירה עם ילדים קטנים. נכון שניתן לראות את כל הסיפור כחוויה , כהתנסות בחיים, כלמידה אבל המציאות לא תמיד מאירה פנים וגם חוויה יכולה להיות לא תמיד נעימה. אין לי ספק שאשדר לילדי אופטימיות וחדווה ואנסה לעטוף אותם בכל הנסיון שיש לי ...אותי זה קצת מפחיד ומדאיג ואשמח מאוד להתבדות. אשמח לשמוע עוד ועוד . כל מה שאתם חושבים שכדאי לדעת. שוב אני ממש ממש מודה לכולם.

 

[shlomit and rami]

היי קלאודיה,לאיזה ארץ בדרום אמריקה

אתם חושבים להגיע??

 

[shlomit and rami]

שלחתי לך מסר....../images/Emo140.gif