שאלות יסוד - הקדמה
עין ואני חיים ביחד כבר שלוש שנים. הילדים שלי, הילדים שלה, הסדרי הראייה שלי, סופי שבוע "עם", סופי שבוע "בלי". לי יש קטנה בת 4 וגדול בן 11, לה יש גדולה בת 14 וקטן בן 12. שלושה גדולים ואחת קטנה, ושני מבוגרים, אוהבים, מקווים, מתחבטים, מתלבטים, סוחבים את העגלה. אחרי שנפגשנו והכרנו, החלטנו שמגיע לשנינו את מה שלא היה לנו מעולם עם בני הזוג איתם נישאנו: זוגיות טובה, בריאה ואוהבת, ומשפחה חמה יציבה ומספקת. זה הפרוייקט שלנו, ובו אנחנו משקיעים את מיטבנו כל יום, כנגד מכשולים רבים וחזקים: אקסתי המופרעת, אקסואה האפאתי, ילדינו שכל אחד מהם נושא איתו, מי יותר מי פחות, את צלקות הגירושין, צלקות ההסתה, וצלקות המסגרת החדשה; בירוקרטיות אטומות מכל המינים והסוגים, והמצב הכלכלי הקשה. לפעמים קוצרים פירות, ולפעמים קוצרים תיסכול, אבל כל יום קמים בבוקר ודוחפים את עצמנו קדימה מכוח התקווה והאמונה. וישנם הרבה רגעים קשים, שבהם כל מה שיש להיאחז בו הוא התקווה. יום אחד קמתי והחלטתי לברוח ממסגרת שאיימה להפוך אותי למת בעודי בחיים. אני, ההורה הטוטאלי, האוהב והקשור לילדי בצורה שקשה לתאר, בחרתי לעזוב את הבית בו הם גדלים כדי לפתוח סיכוי לחיים אחרים, עבורי ועבורם. גם עין בחרה לעזוב מסגרת בלתי אפשרית, אבל היא לקחה את הילדים איתה. איך מחברים את כל זה ביחד? אני בטוח שכמונו ישנם עוד אנשים אמיצים, שהחליטו שמגיע להם לאהוב ולגדל גם אם נכשלו בניסיון הראשון, בין אם הם עזבו, או נעזבו. יש לי צורך להכיר עוד אנשים במצב שלנו. אני מחכה לפגוש אתכם. ניסיתי לשבת ולסכם לעצמי את השאלות הגדולות, שמעסיקות אותי, וגם את עין, כל אחד מהזווית שלו, ואת שנינו מהזווית המשותפת, מהבוקר עד הערב כמעט, אותן שאלות שכרוכות בבניית משפחה מורכבת. ההודעה הבאה מכילה את רשימת השאלות מהכיוון הסובייקטיבי שלי. מי שרוצה – מוזמן להוסיף שאלות. מי שרוצה, מוזמן להוסיף תשובות.
עין ואני חיים ביחד כבר שלוש שנים. הילדים שלי, הילדים שלה, הסדרי הראייה שלי, סופי שבוע "עם", סופי שבוע "בלי". לי יש קטנה בת 4 וגדול בן 11, לה יש גדולה בת 14 וקטן בן 12. שלושה גדולים ואחת קטנה, ושני מבוגרים, אוהבים, מקווים, מתחבטים, מתלבטים, סוחבים את העגלה. אחרי שנפגשנו והכרנו, החלטנו שמגיע לשנינו את מה שלא היה לנו מעולם עם בני הזוג איתם נישאנו: זוגיות טובה, בריאה ואוהבת, ומשפחה חמה יציבה ומספקת. זה הפרוייקט שלנו, ובו אנחנו משקיעים את מיטבנו כל יום, כנגד מכשולים רבים וחזקים: אקסתי המופרעת, אקסואה האפאתי, ילדינו שכל אחד מהם נושא איתו, מי יותר מי פחות, את צלקות הגירושין, צלקות ההסתה, וצלקות המסגרת החדשה; בירוקרטיות אטומות מכל המינים והסוגים, והמצב הכלכלי הקשה. לפעמים קוצרים פירות, ולפעמים קוצרים תיסכול, אבל כל יום קמים בבוקר ודוחפים את עצמנו קדימה מכוח התקווה והאמונה. וישנם הרבה רגעים קשים, שבהם כל מה שיש להיאחז בו הוא התקווה. יום אחד קמתי והחלטתי לברוח ממסגרת שאיימה להפוך אותי למת בעודי בחיים. אני, ההורה הטוטאלי, האוהב והקשור לילדי בצורה שקשה לתאר, בחרתי לעזוב את הבית בו הם גדלים כדי לפתוח סיכוי לחיים אחרים, עבורי ועבורם. גם עין בחרה לעזוב מסגרת בלתי אפשרית, אבל היא לקחה את הילדים איתה. איך מחברים את כל זה ביחד? אני בטוח שכמונו ישנם עוד אנשים אמיצים, שהחליטו שמגיע להם לאהוב ולגדל גם אם נכשלו בניסיון הראשון, בין אם הם עזבו, או נעזבו. יש לי צורך להכיר עוד אנשים במצב שלנו. אני מחכה לפגוש אתכם. ניסיתי לשבת ולסכם לעצמי את השאלות הגדולות, שמעסיקות אותי, וגם את עין, כל אחד מהזווית שלו, ואת שנינו מהזווית המשותפת, מהבוקר עד הערב כמעט, אותן שאלות שכרוכות בבניית משפחה מורכבת. ההודעה הבאה מכילה את רשימת השאלות מהכיוון הסובייקטיבי שלי. מי שרוצה – מוזמן להוסיף שאלות. מי שרוצה, מוזמן להוסיף תשובות.