שאלות כבדות !!!!

[aridan1]

שאלות כבדות !!!!

שלום לכולם, למי מכם פעם יצא לעצור לשנייה את החיים (שנתפסים כמובן מאליו), ולחשוב על משמעותם ? להתנתק מחיי היומיום ולהסתכל על הסביבה, איפה אנחנו נמצאים ? מי אנחנו ? מהם החיים בכלל ? איך הגענו לכאן, ליקום הזה ? מה הם החיים לא רק כבני אדם, אלא כחוק אוניברסלי הכולל בתוכו הכל, כולל אותנו, בעלי"ח, צמחים, אדמה - הכל... מאיפה באנו, לאן אנו הולכים ? האם מישהו יצר אותנו, או שאנחנו יציאה של הטבע ? ואם אנו יצירה של הטבע - אז מי קבע את חוקי הטבע ? אם נבראנו על ידי אלוהים, אז מה המשמעות לבריאה ? ומי יצר את אלוהים ? מאיפה באנו ולאן אנו הולכים ? האם היתה התחלה לכל זה ? אז מתי הכל התחיל ? - איך הכל התחיל ? לאן אנו הולכים ?, מה קורה כשמתים ? - מתגלגלים לחיים מחודשים ? אם כן, אז מה היעוד הסופי ? מהי המטרה של כל זה ? האם אנו נשלטים ע"י ישות עליונה, שמשחקת בנו כמו צעצועים ? האם לחלל יש סוף ? האם יכול להיות משהו בלתי נתפס כמו החלל שלכאורה אין לו סוף ? אם יש לו סוף ויש לו גבול, אזי אנו חיים ב"חדר" של מישהו/משהו... החיים נראים נורא נתפסים כמובן מאליו, אבל לכל אחד מאיתנו יש תוחלת חיים מאוד קצרה... מה היה לפני שהגענו ליקום הזה, ומה יקרה בסוף ? אם חושבים על החיים בצורה אוניברסלית, אז מבינים, כמה הכל הוא זמני. כמה אנחנו אפסיים, לעומת היקום באשר הוא או לעומת ישות השולטת בנו. האם מישהו מכם פעם ישב וחשב, שבעצם מה שאנחנו חווים, אנחנו חווים אותו רק פעם אחת ?, אנו חיים רק פעם אחת, לא תהיה עוד פעם. זה לא חלום שאפשר להתעורר ממנו למציאות ולהגיד "אוה, עכשיו אני אחיה לעולם...", - זוהי המציאות ויש לה סוף בשבלב מסוים. - ומה קורה אז ? אני לא יודע מה איתכם, אבל אותי המחשבות האלו, שאנחנו כמו מעין צעצועים חד פעמים וחסרי משמעות פשוט מבעיתות. החיים החומרניים שאנו חיים, נתפסים ככ"כ מובנים מאליו, מערפלים את מוחינו. אבל האמת היא כמובן, שלחיים עצמם יש תוחלת חיים משלהם שבסופו של דבר תיגמר, שבסופו של דבר אנו נעלם ( ואני לא מדבר רק על המין האנושי אלא על כל מה שנכלל ונתפס במילה "חיים"), ומה אז קורה ? האם אנו לא יותר מאשר צעצועים במגרש משחקים של אלוהים ? הכל נראה כ"כ סוריאליסטי, כאילו כל המציאות היא בעצם חלום. אבל מהחלום הזה לא מתעוררים. האם אנחנו באמת קיימים ? (ראה ערך רעיון ה"מטריקס"...), מהי בעצם התקיימות, היא לא יותר מאשר המודע והתת מודע שלנו שחברו יחד. איך אנחנו יכולים להוכיח שאנחנו באמת קיימים ? ומה הסיבה/מטרה/ייעוד של כל זה ? מה שאני מנסה להבין הוא בעצם: - מהו הסוף, מה משמעותו, איך הגענו לכאן ולאן אנו הולכים ?.... אני לא מצפה לתשובה כמובן , אלא רק להשערות.... למישהו יש רעיון ?

 

[point618]

אני מאמין

לדעתי, אין אלוהים, אין מטרה ואין משמעות, ואנחנו לא הולכים לשום מקום. לכל אחד מאיתנו יש רק הופעה אחת שאחריה חדלון גמור וניצחי.

 

[seeyou]

אנחנו כמו צעצועים חד פעמים ../images/Emo153.gif

.....וחסרי משמעות פשוט מבעיתות... לא מאמין שקיים משהו בתבל "ללא משמעות"... פשוט אנחנו "קטנים" על מנת להבין את זה... בני אדם חיים בפרדוקס מסויים... הם "נבונים" יותר משאר בעלי חיים... הם מבינים שמרגע שנולדים...מתחיל שעון החול להפעיל תהליך ההזדקנות - ובסופו מוות... למרות זאת הם משתדלים לחיות עד השניה האחרונה! הוא רוקם במהלך החיים כול מיני סיטואציות כמו גן עדן...על מנת "להצדיק" את קיומו ובאמת -כול כך חשוב לנו מה משמעות החיים? האם יהיה טוב יותר לבהמה לדעת שעל ידי שחיטה שלה גורם לאדם להנות יותר מהחיים?

 

[אוווווווווווווווווף]

אוקי אז זה הולך כך:

יש המון השארות ללמה? איך? בשביל? מה? ועוד... יש שמאמינים שיש ה´ יש שמאמינים שאנחנו צעצועים של ענקים או משהו כזה יש שמאמינים בגילגול נשמות לכן בכל גילגול הם צריכים להישתפר ולהיטהר ו(לאנורא מחר ניקנה עוד גילגול) יש שמאמינים בחיים רק פעם אחת יש שמאמינים בגהנום וגן עדן (אותו דבר כמו ה´) יש שמאמינים שנולדנו כדי להגשים את עצמינו וכי באני בשליחות מסויימת יש המון אמונות כל אחד לוקח את האמונה המתאימה לא ביותר או את האמונה איתה הוא גדל בבית מה שבטוח הוא שאנחנו מתים בסוף ועכשיו כשאני חושבת על זה נכון שזה ממש מעניין לדעת מה יקרה אחר כך אבל עוד יותר חשוב לחיות את היום ולא לחיות בשביל העתיד כי כך הוא לעולם לא יגיע וזהו בביי

 

[Supermans girl]

העולם כמשחק Sims

מי קבע שאנחנו לא כמה דמויות סימס בעולם שהוא משחק סימס אחד גדול שמשחק בו איזה מופרע, אי שם רחוק? עקרון משחק המחשב הוא די פשוט, למי שאינו מכיר- יש לטפל במשפחה שיצרת לעצמך; לדאוג שיאכלו, שישנו, שיהיה להם כיף, שיעשו את צרכיהם והתקלחו, שיפגשו חברים, שחדרם יהיה מסודר, ושיהיה להם נוח. יש לדאוג להם לחברים והשכלה בכדי שיקודמו בעבודתם וירוויחו יותר כסף, ובכסף זה יקנו עוד דברים אשר ישפרו את תזונתם, חברותם עם אחרים, נוחותם, את הבית ואת כל צרכיהם, ובכך יקודמו שוב בעבודה ויקבלו עוד כסף. וכך הלאה. גם לסימס יש אהבות. אפשר לגרום לסים שלך לחטוף מכות מהשכן על זה שהתחלת עם אישתו, או מצד שני, לנהל רומן עם אישתו והשכן בו זמנית. הסימס יכולים למות. אפשר להטביע אותם בבריכה, לגרום להם למות מתת תזונה, לדכא אותם עד מוות, ועוד שיטות התעללות סאדיסטיות ומגוונות להפליא. תארו לכם מה אותו בחור חשב כשהוא גילה שמשחק הסימס שהוא מנהל, הסימס המציאו משחק סימס משל עצמם. הוא צוחק מהאבסורד. אני חושבת על זה כל הזמן, האמת היא שזה די מטריד. אבל זה לא הרעיון שלי לעצם האלוהות. סתם רעיון משעשע, שכשסיפרתי אותו לכמה אנשים הם אמרו לי- בעצם, למה לא? זה נשמע די הגיוני. ועכשיו לעצם העיניין- לא יודעת מה אנחנו. סתם אורגניזמים עם טיפה יותר השכלה מאורגניזמים אחרים. למה ד-ו-ו-ק-א בני אדם? לא מזמן גילו שהאדם דומה מאד מאד לעכבר. האם הדימיון הוא רק פיזי? למה אף אחד לא חושב על גן עדן לעכברים? זהו, אני אפסיק כי לא אסיים. דניאל.

 

[אזרי דאקס]

ואו סוף סוף מישהו שחושב כמוני

אני לא מאמינה אני חשבתי על הרעיון הזה גם כל הזמן , גם לי יש סימס אך הפסקתי לפני שנתיים לשחק איתו , ילדותי מדיי וכבר משעמם לא ניתן לדעת כלום בוודעות או להוכיח כי קיים כי אולי זה רק נדמה לנו ואנו מדמיינים את הכל אולי כלום לא קיים והכל כן קיים אנו מוכיחים דברים בדרך המדע בדרך הנראית לנו הגיונית ונכונה ואנו רואים ושומעים אך אולי זה הכל מתוכנן שנחשוב ככה ונאמין בזה , אאולי אין מציאות בכלל . זה מעבר להבנתינו האנושית , קשה להבין את זה כי אין לנו תבנית שממנה נסתכל ונדע שהיא נכונה וממשית כי אולי גם היא כזאת , אולי ואולי ואולי ... בלי סוף

 

[Lu Tze]

מזכיר לי את "הקומה ה-13"

 

[בחושך אלוהים לא רואה]

שני דברים בטוחים

נולדנו ונמות.. מעבר לזה אין לנו דרך לדעת.. אנחנו יכולים לנחש.. להעלות השערות.. תאוריות מדעיות וכו´.. אבל בסופו של דבר כשנמות..נמות.. התעסקות במה שמעבר היא התעסקות בטלה במשהו שכרגע אין לנו דרך להבין אותו אבל בטוח שהוא יגיע בסופו של דבר.. אני אישית מאמין שכשמתים פשוט מתים.. וכל מה שבין הלידה למוות הוא נתון לאדם ולאדם בלבד.. אם הוא בוחר לא לזוז מטר ולמות הוא תיאורתית יכול (רפלקסים יכריחו אותו לזוז כמובן) אבל הבחירה היא שלנו.. אין כיוון..אין משמעות.. אין סדר.. הסדר היחיד שקיים הוא הסדר שאנחנו קובעים לעצמנו.

 

[Jinno]

קצת פסיכולוגיה...

לפי עיקרון שיווי המשקל, מטרת האינסטינקטים של המוות היא שאיפה לא מודעת לחזור למצב של לפני הלידה, כלומר, למוות. המוות מוגדר כמצב של שיווי המשקל המירבי, שכן אין בו חסר כלשהו. לדעת פרויד, "מטרת החיים היא המוות", ואכן מטרה זו מוגשמת בסופו של דבר, שכן כל אדם סופו למות. במילים אחרות, האדם שואף למות בלי שהוא בעצם מודע לשאיפה זו. ועם זאת, מרבית בני האדם אינם מגשימים שאיפה זו באופן פעיל במהלך חייהם, שכן כוחות החיים חזקים יותר מכוחות המוות. וקצת פילוסופיה: אז למה להוליד ילדים ולהמשיך את הדור, מאחר וכל המטרה של קיומם היא המוות שבסוף, אז למה לא להקדים אותו, לעשות להם "טובה"? בגלל החשיבה האגואיסטית של האדם, האדם, שלא יכול לקבל את העודה שהוא ימות בסוף חייב למצוא תחלית לכל מה שהוא עשה במשך החיים. כדי להנות כי חיים רק פעם אחת? אז? מה נותנת ההנאה הזאת, אם בסוף נשכח אותה כשנמות, אבל מה אם הנשמה כן נשארת ביחד עם הזכרונות? זה נותן משמעות לחיים. אבל המשמעות העיקרית וההגיונית ביותר שהאדם מצא היא להעביר את כל המידע שצבר במשך החיים, את כל הניסיון שצבר ואת כל הכישלונות שזכה להם לדור הבא, לילדים... ואולי החיים הם הפסקה במוות, ואחרי כמה עשרות שנים נחזור למצב הרגיל שלנו, אולי כשרוחות, אולי ככלום, בלי חושים, בלי מחשבה, בלי זיכרונות, יכולות, רצונות, עקרונות, מה אם זה המצב אליו אנו חייבים לחזור? ואם המטרה של החיים זה המוות, מה יקרה כשהאדם (לא - אם האדם) יימצא את התרופה למוות וייחיה לנצח? אחרי הכל, האדם הצליח להאריך את חייו כמעט פי שתיים במשך זמן יחסית קצר. שמעתי שלפני כמה זמן הגיע העולם לחצי מחייו, זה אומר שעוד כמה מיליארדי שנים הכל ייחרב, אולי "נולדנו" כשהעולם "נולד", ונתנו לכל אחד מאינו הפסקה של כמה שנים לחיות, ואז נמשיך למות, התיאוריה הזאת הופכת את העולם לישות אחת, בדיוק כמונו. בעצם זה הופך כל דבר שיכול "למות" לישות אחת בדיוק כמונו... ארוך מידיי, אנשים לא אוהבים לקרוא הודעות כ"כ ארוכות, אבל בכל זאת, זה פילוסופיה, זה נושא אינסופי...

 

[aridan1]

תודה לכולם - ועכשיו עוד שאלה אחת...

האם אתם חושבים על כל זה בחיי היומיום, או שפשוט לקחתם כמה דקות מזמנכם כדי לחשוב ולתת תשובה ? המחשבות האלו משתלטות עלי ואני לא מסוגל להפסיק לחשוב עליהם. אני מסתכל על כל האנשים הסובבים אותי ולא מבין איך כולם פשוט חיים את חייהם בלי לחשוב על זה בכלל. לפעמים אני מרגיש שאני היחיד שימות וכל השאר הוא מעין תפאורה. איך אני מפסיק לחשוב על החיים והמוות, מה עומד מאחוריהם ואיך הגענו לכאן ?

 

[אוווווווווווווווווף]

זה נימצא בסמוך למודע

אני יכולה לחשוב על זה אם ישאלו אותי אבל ברגע נתון אני חושבת על משהו אחר זה כמו שלא תחשוב על איך קוראים לך אלא אם כן ישאלו אותך לשימך

 

[point618]

Carpe Diem

מחשבות דומות מלוות גם אותי. איני מוצא בהן כל פסול ובוודאי שאיני מתאמץ להפסיקן. יתירה מכך, אני מטפח ומפתח אותן ע"י קריאת ספרות פילוסופית ומדעית. בכל אופן, אנו בסך הכל רובוטים זעירים בעולם אדיר מימדים ואין בידינו לעשות דבר בנידון. אלא לחיות את חיינו תוך כדי הבנת מגבלותינו ואראיותנו. המסקנה הבלתי נמנעת היא אמרתו של הוראציו (Horace): Carpe Diem

 

[aridan1]

ואיך ?...

ואיך אתה מתמודד עם זה ? ואיך זה לא מפחיד אותך ? הכל נראה כ"כ סוריאליסטי..., כאילו זה הכל חלום. אבל זה לא... אנחנו מתקיימים רק פעם אחת לתקופה מזערית בזמן האינסופי של היקום. יש לי מעין הרגשה כאילו של מה הטעם לכל זה ? המחשבות האלו ממש מבעתות אותי מפחד. איך אני מתגבר עליהם ? ואם אין לך ממש תשובה, אז אולי תאמר לי איך אתה שומר על שפיות עם כל המחשבות האלו שמתרוצצות בראש ? תודה.

 

[point618]

המלצה

מפחיד? כלל לא מפחיד, להפך זו עוצמה, בניגוד לאלה שמפחדים מהגהינום שעשוי לצפות להם בעולם הבא. אין לי בעיה להתמודד עם זה. הרי לא הייתי כאן במשך 15 מיליארד שנים מאז המפץ הגדול, אז מה? מה הטעם? אין טעם, אבל מדוע לבזבז את המעט שיש? כפי שכבר כתבתי:Carpe Diem אני ממליץ שתלך לספרית וידאו ותקח את הוידאו או את ה- DVD של הסרט: Dead Poets Society . לצערי אינני יודע את השם העיברי של הסרט. אני חושב שהקטע שאני מתכוון אליו הוא במחצית השעה הראשונה של הסרט. הסצנה מראה את רובין ויליאמס נכנס לכיתה ונותן לכתה שעור במוטיווציה. לדעתי כל אחד חייב לראות זאת!!! זה גם יסביר לך את משמעות הביטוי Carpe Diem

 

[aridan1]

תודה...

תודה, אני אנסה את הסרט. בקשר לשם, זה ממש לא משנה, כי אני נמצא בארה"ב, השם באנגלית אמור להספיק... אני באמת מקווה, שההרגשה שלי תשתפר. בקשר לאי ההתקיימות, זה מפריע לי, כי לא יודע מה היה לפני שהגעתי לעולם, אבל אני בהחלט יודע מה יש בעולם, בתצורתי הנוכחית, ואני יודע מה אני אפסיק לחוות ברגע שאמות. וזה מה שמפריע לי. אולי גם ההרגשה שאתה חי מוקף באנשים במשך כל חייך, אבל אתה מת לבדך, והולך ליקום השחור הנצחי בלי אף אחד אחר... לא חושב שהמוות עצמו מפריע לי כמו יותר חוסר ההתקיימות שמחכה לי. אני מרגיש כאילו העולם והחיים האלו הם סתם תחנה חד פעמית ברכבת אקספרס של הזמן שעוצרת רק פעם אחת בעולם הזה וזהו. מה שעוד די מפחיד, היא ההרגשה של כמה קטנים וחסרי משמעות אנחנו. אנחנו כולנו תקועים ושקועים בחיי היומיום, בלי להרים את הראש ולהביט לעבר היקום - מי אנחנו , איך הגענו לכאן, מה אנחנו עושים כאן.

 

[point618]

C´est la Vie

כדור הארץ הוא בסך הכל כוכב לכת קטן המקיף כוכב אחד מני 200 מליארד כוכבים שבגלכסית שביל החלב שהיא גלכסיה אחת מני 200 מליארד גלכסיות ביקום. ומהיא כל האנושות אם לא הרף עין מתקופת קיומו של כדור הארץ. כולנו, וכל אחד מאיתנו בפרט אינו בעל משמעות רבה לגבי היקום בחייו ולא כל שכן במותו. היקום אינו חייב לנו דבר! הנה קטע מספרו של ריצארד דאוקינס (Richard Dawkins) River Out of Eden In a universe of blind physical forces and genetic replication, some people are going to get hurt, other people are going to get lucky, and you won´t find any rhyme or reason for it, nor any justice. The universe we observe has precicely the properties we should expect if there is, at bottom, no design, no purpose, no evil and no good, nothing but blind, pitiless indifference. As that unhappy poet A.E. Houseman put it: For Nature, heartless, witless Nature Will neither care nor know הייתי ממליץ לכל המעוין לקרא ספר זה כמו כן את ספרו הקודם The Blind Watchmaker שתוקף את הטענה שאפשר לראות עקבות של תוכנית (design) בטבע דבר שלכאורה מעיד על מתכנן. כל זה כמובן בניגוד לטענתו של הכומר ויליאם פאלי (William Paley) שמציאת שעון בחול מעידה על יוצרו.

 

[Jinno]

"ללכת שבי אחריו"

סרט מדהים...

 

[Alcharzor]

אם אני לא תועה....

זה היה קונפוצי שסיפר לתלמידיו שחלם חלום על זה שהוא פרפר שמתעופף לו בשדות הוא התעורר וחשב לעצמו האם אני פרפר שחולם שהוא בן אדם או בן אדם שחושב שהוא פרפר.... יש עוד הרבה תאוריות פילוסופיות שאומרות שכאשר בן אדם(הפילוסוף עצמו) סוגר את העיניים שלו העולם מפסיק להתקיים. ועכשיו לגופה של השאלה שלך:הגישה שלי היא גישה שהומצאה על יד מר´ לנין שאמר "ללמוד,ללמוד וללמוד"

אפילו אם אף פעם לא נגעת בנושא תתחיל מהבסיס(אני לא אומר ללמוד נוסחאות אלה ידע כללי והבנה איך עובד). ומקצועות שאני מציע הם פיזיקה(דגש על פיזיקה כימיה,ביולוגיה,וכמובן פילוסופיה, אם תמצא קורס טוב בפסיכולוגיה לך על זה מאד עוזר להבין את בני האדם אבל אם אתה לא רוצה אתה לא חייב רוב האנשים חיים בלי זה

 

[neko]

מזכיר לי תאוריה שפיתחתי בגיל 14

לאחר שכמעט נדרסתי (אבל חבר שלי משך אותי חזרה למדרכה בשניה האחרונה). הרי התודעה שלי תמיד קיימת, והיא לא יכולה להפסק. מכאן, שאני לעולם לא "אמות" - למעשה, כל פעם שאני "מת", אני מת בעולם מקביל כלשהו, אבל בעולם "שלי", אני ממשיך לחיות לנצח (כלומר, קיים יקום מקביל אם תרצו שבו אכן נדרסתי ונהרגתי). בעצם, נוצר מצב שבו אני האדם הכי זקן בעולם, ואולי אפילו אל (מכיוון שזהו העולם שלי, ובו אני חי לנצח). דוגמא לדרך שבה אנשים ממציאים תאוריות מופרכות כדי להרגיע את עצמם.

 

[אזרי דאקס]

זה בדיוק על מה שגם אני חושבת!!!