שאלות כשהכח אוזל.

שאלות כשהכח אוזל.

האם יש לי זכות להרים ידיים? להפסיק את הטיפול? להפסיק לטפל בעצמי? אין לי כוח יותר. בכלל. האם מותר לי? לי בתוכי אין תשובות. יש רק שאלות זועקת.
 
לא תמיד צריך לחפש תשובות

לפעמים צריך זמן. פשוט זמן. לתת לזה להיות, להיחלש ולהתפוגג. לחיות עם זה, כמו שזה עכשיו, מתוך אמונה שזה יעבור ויהיה יותר קל, כמו שכבר היה יותר קל.
 
אבל

זה לא נכון. אף פעם לא היה יותר קל. ומרוב שכבר לא קל אז אין לי כוח יותר. ואני לא זקוקה לעידוד "יהיה יותר קל" אני מפוקחת ויודעת שזאצ=ת התמודדות לכל החיים בכל מישור. אז כבר אין לי כוח. אז אפשר להפסיק להילחם? אפשר להפסיק לטפל בעצמי? אין לי כוח יותר.
 
ועוד הסבר קטן

זו לא אובדנות או משהו כזה! בשום פנים ואופן לא! אני רוצה לחיות! וטוב! זה רק קצת רצון למנוחה מלטפל בעצמי. כי אין לי כוח לזה. ה קשה ומתיש. אולי מה שאני מחפשת כאן זה עידוד להמשיך לטפל בעצמי ולא להרים ידיים. אני יכולה לקבל?
זועקת.
 
../images/Emo24.gif

כמה פעמים שאלתי את עצמי את השאלות שאת שואלת, ולא היו תשובות... ההתנגשות בין מה שאני צריכה למה שאני רוצה לזה שאין לי כח... אבל הבנתי כי ללא טיפול בעצמי, לא יהיה לי מנוחה, לא יהיו לי חיים טובים ואף לא חיים... וזה באמת מתיש... כי בנוסף לטיפול יוצאת אנרגיה על המאבק בין ויתור והרמת ידיים לבין המשך המסע... מבינה עד כמה רוצה את לחיות וטוב, מבינה עד כמה עייפה ומותשת את, אך אם זאת מרגישה כי יש בך הכח להמשיך, לטפל, לא להרים ידיים... אם הגעת עד כאן ואני בטוחה שעברת מסע לא קל או קצר, אם הגעת עד כאן, אז יש בך האומץ, הכח, הגבורה, גם אם נדמה לך שאין... חפשי אותם... הם נמצאים בתוכך, היכן שתמיד היו ותמיד יהיו... הם אלה שיעזרו לך להמשיך לטפל ולהמשיך להלחם על החיים... ותמיד זכרי, אינך צריכה להתמודד ולעבור זאת לבד... אנחנו כאן... אנחנו ועוד רבים כמונו... אל תוותרי, אל תרימי ידיים!!
 
זועקת

אני לא יכולה להגיד לך מה בסדר ומה לא, רק שכל עוד את מתעקשת להילחם על הטוב שבחייך, יש סיכוי שהוא גם יגיע. אני גם לא יודעת אם הכאב שלך נובע מהטיפול ועצם הפסקת הטיפול תשאיר אותך במצב של שלווה ורוגע. וקל יותר בכל מקרה יהיה, כי דברים באים בגלים. עכשיו יש גל של כאב חריף במיוחד והוא עתיד להחלש עם הזמן. לפעמים עוזר לדבר על מה שמאחוריו, מה עורר את זה, כך שאת מוזמנת.
 
אני מרגישה שאני נחנקת.

זה מאוד גס מה שהוא עשה לי. זה לא רגיל. וכשאני מספרת את זה למטפל שלי, אני משתמשת במילים מאוד עדינות, שמחביאות את הזעקה והכאוס הפנימי שיש בי, שיש בפנים קול קטן שכל הזמן צועק בקול במילים בוטות את מה שהוא עשה לי. אבל אני לא מסוגלת לקרא לזה בשמו. ואני רוצה. זה להקיא. זה להשתחרר. ואני רוצה לצעוק את זה. ולהקיא את זה. שם. בחדר של המטפל. אבל יש עוד קול קטן שקופא עלי ללחוש במילים עדינות ובתיאורים לא מאיימים את מה שהוא עשה. מאבק. מתיש. אני לא מצליחה להשתחרר ממה שהוא עשה לי. אני מטפלת בזה כבר שנה וחצי, ואין הרבה התקדמות, משהו בתוכי מת מזמן. הכל מותר להגיד למטפל? הכל הכל? בלי לברור מילים? איך אני יוצאת מהפלונטר הזה? אולי אם אצליח לצאת ממנו, אולי אוכל להמשיך הלאה. בא לי פגישה שלמה לשבת אצלו בחדר ולומר במשך כל השעה את מה שהוא עשה פעם אחר פעם. להפסיק להרגיש אשמה. ומגעילה. וגסת רוח. (אני לא מדברת במילים האלו יום יום). אני פשוט לא יכולה להשאיר את זה יותר בתוכי. נגמר לי הכוח. זה או להיכנס לזה ובזה או להפסיק לטפל בזה. זועקת.
 
זה בהחלט הרעיון ../images/Emo13.gif

חשוב שבטיפול תוכלי להגיד הכל. שתוכלי לשים שם את כל זוועות חייך על השולחן ולהרגיש שעדיין מקבלים אותך, שמכבדים אותך ונמצאים איתך. יש אנשים שהתחילו ברשת ואז היה להם קל יותר להגיד בטיפול, מה שיותר מתאים לך.
 
לא מסוגלת להגיד.

לא לעצמי ולא לו. למרות שהוא יודע הכל. ה - כ - ל. סתם פחדנית. סתם לוקחת על עצמי את מה שהוא עשה. זועקת.
 
אלו מילים גסות. ג ס ו ת.

ואני לא אומרת אותן ביום יום. אבל מה שהוא עשה לי הוא גס. הוא מלוכלך. ולהגיד אותן זה להתלכלך. ולהתלכלך שוב. וללכלך את המטפל שלי בהן, וחשבתי אם אני מסוגלת לכתוב אותם כאן, וגם כאן לא, כי זה מילים שגם אתם לא תוכלו לקרא ולשמוע. זה מילים עם אברי גוף מלוכלכים. אני מאמינה שהייתם מוחקים הודעה כזאת שלי, מה שמחזק את התחושה שלי שיש דברים שאסור להגיד. אני מצטערת. אני פשוט מתביישת. זועקת.
 
הגוף לא מלוכלך

אלא המעשים. אני לא יודעת אם יקל עליך לדבר על זה כאן או לא, אבל במידה ויש לך הרגשה שכן, אל תדאגי לכולם כאן. רק תרשמי "טריגר" בנושא ההודעה ותכתבי מה שאת מרגישה.
 
מצטערת שאני...

נכנסת באמצע הדו שיח אבל לדעתי גם אם ישנו הבדל בין הרגשותייך לבין מה שהוא עשה (ואני חושבת שיש) עדיין מותר ורצוי, אם את חושבת שזה יעזור, לכתוב על זה ולדבר על זה... ובעצם להתבטא בצורה בה היית רוצה... ושוב פעם לדעתי, זה יכול באמת לעזור... וחוצמזה אם לא לעזור אז בטח לא להזיק נכון? :)
 
זה בסדר גמור שאת נכנסת באמצע

זה בדיוק הרעיון של פורום, שאנשים ידברו. ובקשר למה שזועקת העלתה - אני חושבת שאולי תבדקי עם עצמך מה באמת עוצר אותך מלדבר. אחרי הכל, לטיפול באים לא כמו לראיון עבודה - המטרה היא לא להרשים אלא להחלים.... זה גם לא זול כל כך. לפעמים אם את לפחות חלקית מבינה שללא גילוי לב שלך, הטיפול יהיה תקוע, שווה לראות איך בכל זאת מקדמים את העניין. מותר גם לדבר עם המטפל בדיוק על זה - על הקושי שלך לדבר, על החשש שלך ללכלכך אותו במלים האלה ולראות מה הוא יענה לך, איך דברים יתגלגלו.
 
אולי...

פשוט תעשי את מה שבא לך? אני יודעת שזה נשמע הרבה יותר קל ממה שזה באמת ושאולי גם קצת מזלזל אבל לא כך אני מתכוונת... פשוט הרבה פעמים ישבתי ופחדתי או לא ידעתי איך להגיד את זה עד שקפצתי למים... ופשוט פלטתי את זה... וככה לאט לאט המלים התחילו לצאת, כמו שאמרת "נכנסתי לזה ובזה"... בערך... ניסיתי... ולהגיד שהיה קל? הלוואי אבל אי אפשר... אך בעצם האם ישנה מילה כזו בלקסיקון שלנו? פשוט אם זה מה שאת מרגישה תעשי את זה... או לפחות תנסי לעשות את זה... זה המקום... ושהמטפל יעשה אם זה מה שבא לו, זו כבר לא הדאגה שלך... האנרגיות שמושקעות במאבק הפנימי ישמשו לטיפול, להחייאה של מה שמת בפנים... ועוד משהו, זועקת, לפעמים נדמה כי נגמר הכח, אך זה רק נדמה ככה, הכח נמצא בך ואין לו לאן לברוח או להעלם, האנשים והדברים מהם את שואבת את הכח נמצאים איתך, לאורך כל הדרך... אל תשכחי את זה... ואל תוותרי!!
 

shir300

New member
מבינה אותך

ואת הלבטים האלה והמאבק בין המילים לתחושות... יש לי כמה הצעות בשבילך. אומרים שדוקא כשרוצים להפסיק את הטיפול זה הזמן להתעקש ולהמשיך. אבל את צריכה לסמוך על המטפל שלך במקום הקשה שאת נמצאת בו, ושהוא ידע להיות שם איתך. בלי האמון הזה קשה להתקדם. מצד שני אם את מרגישה שזה בלתי אפשרי להמשיך כי אין לך כח כרגע, מה שעתך לקחת פסק זמן קצר לכמה שבועות ולהמשיך אח"כ? זו גם אפשרות. לנוח בלי לוותר עם הכל, כי אי אפשר כל הזמן להאבק בלי לנוח. והכי חשוב בעיני- לדבר עם המטפל על התחושות שלך והחולשה והרצונות שלך ל"הקיא" את הפרטים הקשים מולו ולשמוע מה יש לו להגיד ואם התגובה שלו מקלה עליך לפרוק. כל דרך שתבחרי היא לגיטימית. וזו הבחירה שלך. יש לי תחושה שדוקא עכשיו חשוב שתמשיכי ורק תדעי שיש לך אופציה לקחת פסק זמן אולי בהמשך. בהצלחה שיר
 
למעלה