שאלות לגבי הרמבם מורה נבוכים..

[ben1b2e3n]

שאלות לגבי הרמבם מורה נבוכים..

אשמח שתעזרו כמיטב יכולתכם.

1. אני חולק על הרמבם שהתכלית האחרונה היא לשיטתו לדעת את השם. לעשות בשביל לדעת. אבל לטעמי לקיים את רצון האל וכך להידמות לו. לדעת בשביל לעשות ולעשות בשביל לעשות. הדעת לשיטתי היא אמצעי ולעולם לא תכלית. לדעת זה נורא אגואיסטי... אנו לא יכולים לעולם לדעת.. ממש לדעת..

2. קשה לי להבין את שלילית התארים של הרמבם. האם הכוונה שלה לשלול רק את האנשה שאנו עושים לאלוקים או שמא לשלול גם כל הגדרה שכלית ודיבור אנושי על אלוקי?

ממה שהבנתי אי אפשר לשיטתו לומר שאלוקים טוב... כי טוב זה מושג אנושי.. אבל לשיטתי זאת כפירה לומר דבר כזה על אלוקים. ברור שאלוקים טוב מטבעו.. פשוט הטוב שהשכל שלנו מבין הוא לא הטוב האלוקי כי לאלוקים יש טוב מיוחד משלו שאילו היינו הוא והשכל שלנו היה השכל שלו ברור שהיינו מבינים את הטוב הזה.. אלוקים הוא טוב.

אם לפי הרמבם אלוקים לא טוב.. ולא רע.. אז מהו?


3.קושיה נוספת לרמבם - אם באמת אי אפשר לומר על אלוקים שום מושג אנושי.. ושום האנשה, אזי אי אפשר לומר על אלוקים שהוא קיים. כי קיים וקיימות זה מושג אנושי מהשכל ושפה שלנו כלפי אלוקים. חי וקיים זה מושגים שמתארים אדם חי וקיים ולא קל חי וקיים.. מכאן שלשיטתו (כפי שאני מבין) אי אפשר לומר על אלוקים שהוא קיים ולא שהוא לא קיים...

השאלה שעולה היא אז הוא קיים או לא קיים?

והבעיה הכי גדולה שלי .. היא אם באמת אי אפשר לומר שהשם קיים אז מדוע הרמבם הביא ראיות רבות לקיומו של אלוקים?

משמע הוא כן חושב שהוא קיים.. ומכאן שהוא מתאר את הקל ומאניש אותו.. אז מה הקטע לומר שאלוקים גם טוב??

לשיטתי , אני לא מבין מה הבעיה לומר שהשם טוב וקיים.

שוב, השם מוסרי .. רק שאנו בשכלנו לא מבינים כי אין לנו תיכולת המלאה להבין זאת. אין אנו יודעים את כל הסיבות ונסיבות.. אבל מטבעו הוא טוב שמטיב.. אז למה הרמבם שולל את זה שהשם הוא טוב ?

שוב התשובה של הרמבם היא שהשם הוא לא טוב ולא רע.. אז מהו השם?



וברור שעיקר הוא המעשה והתכלית היא לקיים ולא לדעת.. קהלת כבר אמר שאין יתרון לחכמה והשם יקח אותה בסוף החיים.. כל מה שאנו לוקחים זה מצוות ומעשים טובים... ויראה..

אם בסופו של דבר הרמבם ממשיך לטעון שאי אפשר לומר על השם כלום

מדוע לשיטתו כן אפשר לומר עליו שהוא קיים? הרי הוא הביא ראיות לקיומו , הכרחי שהוא טוען שהשם קיים בעצמו אפילו.. והנה הוא בעצמו מתאר את הקל..

אני בא לומר דבר אחד..

אין רע לומר שהשם קיים וטוב.. מה כל הקטע של שלילת התארים?

אני מבין את מוגבלותי השכלית .. אבל ברור גם שאני לא מבין זאת.. שהשם קיים וטוב.

 

[Pavel Hodosevich]

שאלת המון שאלות

אז בחרתי להתייחס על קהלת.
הוא כותב שכולם בסוף ימותו ויתר חכמה לא מביא חיי נצח, אבל הוא גם אומר: "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה על פני הכסלות כיתרון האור מן החשך, החכם עיניו בראשו, והכסיל בחושך הולך". ראה, קהלת רואה את החכמה כאור...

 

[ben1b2e3n]

אתה מתעלם מפסוקים רבים שסותרים

 

[ben1b2e3n]

תשובה

"טו וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי, כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם-אֲנִי יִקְרֵנִי, וְלָמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי, אָז יֹתֵר; וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי, שֶׁגַּם-זֶה הָבֶל. טז כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם-הַכְּסִיל, לְעוֹלָם: בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים, הַכֹּל נִשְׁכָּח, וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם, עִם-הַכְּסִיל. "

" כג כָּל-זֹה, נִסִּיתִי בַחָכְמָה; אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי. כד רָחוֹק, מַה-שֶּׁהָיָה; וְעָמֹק עָמֹק, מִי יִמְצָאֶנּוּ. "

" י כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ, לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ--עֲשֵׂה: כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן, וְדַעַת וְחָכְמָה, בִּשְׁאוֹל, אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה. "

"וְיֹתֵר מֵהֵמָּה ← מדברי החכמים שנאספו בספר זה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת ← מלעשות סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג ← כי קריאה (בקול) בספרים אלו הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר ← היא רק מעייפת את הגוף."

אני גם מתעלם מהיתרון של החכמה והחכם..

אבל מה תאמר על הפסוקים האלה?

 

[Pavel Hodosevich]

פסוקים טובים

ט"ו: החכם מבין שחכמתו לא נותנת לו יתרון, יתרון במה? ולמה? אז הוא מסביר: שלא יזכרו אותו יותר מאשר את הכסיל.
זאת הזהרה לכל אותם אלה שלומדים בשביל שיזכרו אותם.

כ"ג: הוא מתוסכל מכך שלמרות חכמתו, יש המון דברים שהוא לא השיג ואפילו אי אפשר להשיג, אז כמה שתחכם, לעולם לא תדע הכל.
כאן יש סייג לפנטזיות של בני האדם.

י': לחשוב זה לא הכל בחיים, חשוב לעשות דברים, וזה למה יש ביהדות תורה ומצוות, תורה להחכים ומצוות לעשות.

י"ב: כאן יש המשך של הרעיון מהציטוט הקודם, והוא אף מוסף עוד עניין, שלהחכים זה קשה, זה מעייף את הגוף, כמו שכתבת.

ראה מה שלמה המלך אומר על האוויל:
"איוולת האדם תסלף דרכו".
כלומר, טיפשותו של האדם יהיה הגורם הראשון שימנע ממנו להשיג את הדברים שהוא עצמו רוצה.

 

[ben1b2e3n]

אבל עובדה שזוכרים את אריסטו

ואת כל הפילוסופים.. והפילוסופיה קיימת מה הוא יגיד ?

 

[Pavel Hodosevich]

גם את בודהה זוכרים, ואני רואה בו כסיל.

הפילוסופים המפורסמים של יוון הם סוקרטס, אריסטו, אפלטון ואפיקורוס.
חלקם כתבו דברים מעניינים וחלקם כתבו קישקושים, אז זוכרים אותם בינתיים. כבר קארל פופר קרא לשכוח את הדמויות הללו, והיה לו נימוק יפה. אותי הם בקושי מעניינים, אולי עוד כמה דורות זה ישכח, כמו כל המוני הפילוסופים ששמם לא מוכרים בציבור היום, האלה שזכורים נזכרו ביחד עם הכסילים יחדיו.

 

[Pavel Hodosevich]

שכחתי את פיתגורס ואת אוקלידוס, אבל שוב

זוכרים את החכמים אבל גם את הכסילים, או את כתבי הכסילות שהפילוסופים הללו כתבו גם כן.

 

[ben1b2e3n]

שטויות

אולי אתה לא אוהב אותם ומתעניין בהם..

אבל עובדה שהם שורדים אלפי שנים ועוברים מדור לדור.

והם לא ישכחו.

ובודהה דיבר על דרך האמצע ושליטה בתאוות ממש מקביל לרמבם ואתה מזלזל בו?

אתה פשוט סתם מזלזל..

נכון לשכוח את מה שקארל פופר אמר. הוא היה מת להיות אחד מהפילוסופיה האלו.

אתה טועה שאתה קורא להם כסילים. הם לא מושלמים .. אבל לא כסילים.

 

[Pavel Hodosevich]

נדלג רגע על חוסר ההסכמות

אם יצא לך להתעמק בכתבים שלהם
אתה תראה שאין להם דעה אחידה, אלא יש חילוקי דעות, מאחר שלא כל הדעות בתוך ויכוח הם נכונות, אז חלק נכונים וחלק לא.
מה שעבר דרך הכתבים זה הכל, גם הדעות המוטעות וגם הצודקות, ולכן אי אפשר לומר שאת החכמים זכרו ואת הטיפשים שכחו, אלא זכרו אותם יחדיו.
אבל היו עוד המון פילוסופים לפני המפורסמים הללו שכבר ממזמן שכחנו.

 

[ben1b2e3n]

הרמבם אימץ

את הפילוסופיה והמדע של אריסטו..

בזכות הטעויות של הקודמים התקדמנו.
אבל התקדמות היא נסיגה.

 

[פיקסעלע]

תשובות

1. כשהרמב"ם מדבר על ידיעה הוא מדבר על ידיעה בפועל - הגות בפועל בקב"ה (מה שאצלנו נקרא דבקות) (פרק נ"א). בפרק האחרון של המורה הרמב"ם אומר שהתכלית היא לדעת את ההשגחה של הקב"ה למטה (תארי הפעולה) ולהידמות בפעולות אלה שהם חסד משפט וצדקה. אלא ש(להבנתי) המטרה בהידמות בפעולותיו היא לא תוצאת המעשים אלא עצם ההידמות והדבקות בו.
2. א"א לומר שהקב"ה טוב במובן של תכונה אלא שהוא עושה דברים טובים.
3. קיום כתואר זה רק על דבר שמצד עצמו יכול להיות קיים או לא (אפשרי המציאות) קיום כזה אינו נכון על הקב"ה שהוא מחויב המציאות. הרמב"ם מתנסח שהקב"ה מצוי ולא במציאות. (או קיים ולא בקיום).

 

[ben1b2e3n]

תודה רבה!!

 

[ben1b2e3n]

שאלות נוספות.. אם תוכל..

אם אסור לתאר את האל מדוע הוא תיאר אותו ב13 העיקרים?

האם אפשר לומר שהאל נצחי וקדמון כשם שאפשר לומר שהוא קיים?

זה לא בגדר תיאור?

 

[פיקסעלע]

יש שני סוגי תארים המותרים לפי הרמב"ם

תארי השלילה המתארים את מה שהא-ל איננו
ותארי הפעולה המתארים את פעולותיו.
תואר אי הגשמות היא תואר שלילי
כמו"כ תואר האחדות
כמו"כ נצחי וקדמון אפשריים רק במובן זה שהם באים לשלול את היותו מצוי בזמן

 

[ben1b2e3n]

תודה לך.

באמת.

 

[davidheimann10]

גמר התיקון בבחינת והשבות אל לבבך

שאלת רבות, נענה תשובה לשאלה ראשונה, עפ"י חכמת הקבלה בפירושו של בעל הסולם ובהנחיית הרב אדם סיני.
כמובן שגם בתשובה זו אפשר עוד להאריך.

השלמות המקווה לעתיד לבוא היא בבחינת הדעת השלמה והיא הנקראת: והשבות אל לבבך.

יש להבין מהו המושג ידיעה:
אין פירושה ידיעה גופנית- שכלית, ידיעה של מחקר מדעי וכדומה.

ידיעה פירושה זיווג. זיווג פירושו התחברות / קשר.
יש בחינות רבות של דעת / ידיעה. יש ידיעה רציונליסטית- מדעית. שמבוססת על מחקר שכלי. ידיעה זו, מכיון ומבוססת על ספק מחויבת להוביל לספק. אי אפשר שמספק יוולד ודאי. ודאי פירושו אמונה. רק משורש של ודאי אפשר להוליד ודאי.
ישנה ידיעה שניה והיא ידיעה שהיא קנין של ידיעת חז"ל כאשר אין השיתוף נעשה מצד ליבו של האדם אלא מצד שכלו. לזאת נקרא- "למעלה מהדעת". למעלה מדעתו של האדם. הוא מוכן לקבל על עצמו את דעת הגדול ממנו. ומבטל דעתו בפני דעת הגדול.
עדין אין זו השלמות המקווה.
דעת שלישית והיא הדעת התכליתית. היא ידיעת השם בבחינת הלב. לאחר שקנה את דעת חז"ל- פועל אותה כדי להביאה אל ליבו שלו. ואז הוא מבטא באופן השלם ביותר את רצון הבורא. הביטוי המעשי לכך- תענוג שלם ונצחי- מצד הגוף (לא הגשמי כמובן. גוף= רצון) בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא. זוהי המדרגה של גמה"ת שבקיצור נקראת "מקבל על מנת להשפיע". וזוהי בחינת הדעת- הזיווג התכליתי.

דוד היימן.

 

[davidheimann10]

תשובה ל: האם השם קיים

נתחיל ונאמר שהתשובה היא אמונית ולא מדעית.
אי אפשר להוכיח את מציאות שהיא למעלה ממציאות הנברא.

1. הגדרת הנברא עפ"י בעל הסולם- הנברא הוא רצון לקבל.
2. הגדרת הבורא: "מוגדרת" ע"י שלילת השלילה. כלומר שלילת הרצון לקבל. שלילת השלילה פירושה חיוב.
- כך מוגדר הבורא מטעם תפיסת הנברא. שאין אחר שתופס אלא הנברא, את מציאות הבורא.

תשובה לשאלת הכרח מציאות של הבורא:
הבורא מוגדר כשלם שאין סיבה מוקדמת לו. סיבה פירושה חסרון והגדרנו עתה (בסעיף 2) את הבורא כמשולל חסרון הרי שאין לו לפיכך סיבה מוקדמת לו ולכן הוא הקדמון (הראשון מצד יחס של סיבה ומסובב).
מדוע חייב להגדיר סיבה ראשונית. כי לכל דבר, בתפיסתנו (וכל המדובר הוא מצד תפיסת האדם ולא מצד המציאות כשהיא לעצמה שאין לנו בה הגה ושיג) מוכרח שתהיה סיבה מוקדמת. למשל - אם מונחת כאן כוס הרי שיש סיבה למציאותה כאן ועכשיו. (מישהו הניחה כאן). כנ"ל למציאות התודעה הבריאתית- חייב שתהיה סיבה מוקדמת לה- והיא המוגדרת אצלנו כבורא.

מדוע מוכרח לומר שהסיבה שבראה אותנו היא שלמה?
זו שאלה נוספת. אך חייב להבין שאם נאמר שהבורא הוא חסר. אין זה הבורא המדובר בתפיסת הבורא השלמה.
ועוד לא להאריל יותר מדי. שאם נבענו מחוסר שלמות הרי שטבוע בנו שאי אפשר לנו להגיע לשלמות. וא"כ אין טעם בחיינו.
ויש להבין.

 

[פיקסעלע]

השאלה הייתה על הרמב"ם

 

[davidheimann10]

מחפש תשובה או את החזקת השאלה?

התשובה מבטאת ודאי גם את דעתו של הרמב"ם.
בין תופסי האמת אין הפרש אלא הזווית הראיה אך לא במהות התפיסה.