שאלות על סוף ספר שמואל א'

[ירחמיאל פגע רע]

שאלות על סוף ספר שמואל א'

הגעתי עכשיו לסוף שמואל א' ויש כמה דברים לא ברורים לי: יש את כל הסיפור של שאול שרודף אחרי דוד וכו', ואז נראה שכששאול מבין שדוד יכול היה להרוג אותו ולא עשה את זה, אז הם מתפייסים. והנה, בלי סיבה נראית לעין (לעין שלי בכל אופן), בפרק כו' הוא מחליט עוד פעם לרדוף את דוד. למה? מה השתנה? שאלה שניה: יש את כל הסיפור של נבל הכרמלי - אם הבנתי נכון, דוד שומע שנבל בעיצומו של הגז והוא שולח אליו שליחים עם איזו דרישה לא מובנת (לי). אם אני מבין נכון, הם אומרים לו שהם יודעים שהוא עושה גז במקום אחר ובכ"ז לא ניצלו את זה בשביל לשדוד אותו והם רוצים גמול על זה. האם הבנתי נכון? זה נראה כמו איזה תחילת יחסי פרוטקשן. אני לא מתפלא שנבל עונה להם מה שהוא עונה. על מה דוד בעצם מתרגז? לפי איך שאני מבין את הקטע הוא יוצא רע מאוד, כמו אחרון הגנגסטרים. אנא ספרו לי מה לא הבנתי!

 

[ירחמיאל פגע רע]

ועוד משהו על הדרך

כתוב שם ששאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש. מה פתאום?

 

[יוסי ר1]

ראה סעיף א בתשובה הקודמת.

וחוץ מזה, כשהחלטט שמישהו הוא אוייב, אז כל הדרכים כשרות כדי לנקר לו את העיניים, כולל גזלת אשתו ונתינתה לאחר.

 

[יוסי ר1]

החלטט = החלטת. אגב, נקודה מעניינת

היא שמיכל אהבה את דוד, אבל בשום מקום לא כתוב שדוד אהבה.

 

[ירחמיאל פגע רע]

אבל בזמן שהוא נתן אותה לפלטי

היא עדיין היתה אשת איש???

 

[יוסי ר1]

מיכל היתה עדיין אשת איש.

אתה צודק. באמת היא היתה עדיין אשת איש. וזה מאיר לנו נקודה נוספת בדיון שלא העלינו קודם. אין סיפור בשחור לבן. אם טענתי קודם לנבזותו של נבל, ולצדקת דוד, ברור שזו אינה האמת היחידה המתבקשת. כל אחד מהצדדים יכול היה לפעול קצת אחרת, להתגמש, להתלהם פחות, למצא מוצא מהעימות הקטלני. שאול ראה לעצמו חירות לנהוג כרצונו, ולתת אשת איש (ביתו, מיכל אשת דוד) לפלטיאל בן ליש). הוא אגב נתן גם את מירב, הראשונה שהובטחה לדוד, לעדריאל המחולתי. לא כל אחד שםהתנהג בדיוק לפי הנורנה וההלכה. גם דוד עצמו, שלקח את בת שבע הנשואה, לא נהג בדיוק על פי ההלכה. אמנת בחז"ל תמצא ים של היתרים הלכתיים לפעולתו, בכך שאוריה נתן לה גט לפני צאתו למערכה. אבל גם אם זה היה כשר, זה הסריח. ועל כך שדוד פעל לפעמים בהשפעת אפיו הג'ינג'י מהיר החימה, הקב"ה בא איתו חשבון ברצות דוד לבנות את בית המקדש, ומעביר את הכדור לבנו, כי ידי דוד שפכו דם רב.

 

[יוסי ר1]

לירחמיאל שלום

א. את שאול ביעתה רוח רעה. שאל את הרוח הרעה מדוע נטפלה אליו, ולמה נהנתה לשנות את דעתו. ב. לסיפור של נבל ודוד יש שלשה צדדים לפחות: הצד של דוד, הצד של נבל, והצד שאנו הקוראים בוחרים לצדד בו.

 

[ירחמיאל פגע רע]

../images/Emo51.gif

1) מאיפה העניין עם הרוח הרעה? נראה לי שפיספסתי את זה. 2) אז בוא תסביר לי את הצדדים שלא הבנתי. ממה שאני קורא, אני רואה שהסיפור מצידו של נבל נראה כמו סיפור פרוטקשן. כמו שכל אחד יודע, הדרך הטובה לגמור ענייני פרוטקשן זה לזרוק את הבריון מכל המדרגות מיד בהתחלה וזה מה שנבל עושה. אבל כמו שאתה אומר, יש כמה צדדים, אני רק לא מצליח להבין את הצד של דוד. איך אפשר לפרש לטובת דוד את המהלך הזה? שוב - מבחינת פשוטם של דברים זה נראה לי כמו נסיון פרוטקשן. תאיר לי צדדים נוספים. שוב תודה.

 

[יוסי ר1]

תחילת ה"רומן" של שאול ודוד הוא

בעקבות אותה רוח רעה (עזוב כרגע את הסיפור על מלחמת דוד וגלית): " וְרוּחַ יְהוָה סָרָה, מֵעִם שָׁאוּל; וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ-רָעָה, מֵאֵת יְהוָה. טו וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי-שָׁאוּל, אֵלָיו: הִנֵּה-נָא רוּחַ-אֱלֹהִים רָעָה, מְבַעִתֶּךָ. טז יֹאמַר-נָא אֲדֹנֵנוּ, עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ--יְבַקְשׁוּ, אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר; וְהָיָה, בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ-אֱלֹהִים רָעָה--וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, וְטוֹב לָךְ. {פ} יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, אֶל-עֲבָדָיו: רְאוּ-נָא לִי, אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן, וַהֲבִיאוֹתֶם, אֵלָי. יח וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר, הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר, וְאִישׁ תֹּאַר; וַיהוָה, עִמּוֹ. יט וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים, אֶל-יִשָׁי; וַיֹּאמֶר, שִׁלְחָה אֵלַי אֶת-דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן. כ וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם, וְנֹאד יַיִן, וּגְדִי עִזִּים, אֶחָד; וַיִּשְׁלַח בְּיַד-דָּוִד בְּנוֹ, אֶל-שָׁאוּל. כא וַיָּבֹא דָוִד אֶל-שָׁאוּל, וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו; וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד, וַיְהִי-לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים. כב וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל, אֶל-יִשַׁי לֵאמֹר: יַעֲמָד-נָא דָוִד לְפָנַי, כִּי-מָצָא חֵן בְּעֵינָי. כג וְהָיָה, בִּהְיוֹת רוּחַ-אֱלֹהִים אֶל-שָׁאוּל, וְלָקַח דָּוִד אֶת-הַכִּנּוֹר, וְנִגֵּן בְּיָדוֹ; וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ, וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה. {פ} (שמואל א' ט'ז י'ד) שים לב שהסיפור משלב את תחילת התדרדרותו של שאול (רוח רעה ) בדוד, שמופיע כמרפה לחולי. איך אמור להרגיש מישהו שמפתח תלות בסם, במשכח הכאבים, בדוד? וודאי יחס אמביולנטי. לעניין דוד ונבל, כפי שהדברים מצטיירים בפי נבל, אכן דוד הוא בריון שבא לחמוס רווח של חקלאי תמים. ראה על כך באריכות בשרשורים קודמים בפורום זה, ובספרו של מאיר שלו, "תנ"ך עכשיו", שאתה בוודאי מכיר. כפי שדוד מציג את הדברים, בזכות שהותו במקום נחסך מנבל הצורך לדאוג לאבטחת מקנהו ושדותיו, וכפי שאנו יודעים, לפחות פלישטים הציקו ושדדו לרוב באותם ימים. אתה יכול לקבל את טענות דוד (כתובות במפורש) או לדחותן. אגב, מספר הסיפור נותן הוראות קריאה ברורות למי שתוהה מהי הקריאה הנכונה: שמו של האיש הרע הוא נבל.

 

[ירחמיאל פגע רע]

תסלח לי, אבל מה שדוד אומר להם

להגיד זה ב-ד-י-ו-ק נשמע כמו מה שאומרים גנגסטרים ("יכולות היו לקרות כל מיני תקלות אלמלא הייתי שומר עליך") וגם אם נגיד שאפשר לפרש את זה באופן שדוד דורש בדיעבד שכר שמירה שלא התבקש לשמור מראש (פירוש מאוד דחוק ללשון האיומים המרומזת אך ברורה של נערי דוד) - האם בגלל שהוא לא קיבל שכר על עבודה שלא נתבקש לבצע (ויותר מזה - עבודה שהוא ביצע בלי ידיעת הנהנה), האם בשביל זה הוא צריך להתעצבן ככה ולבוא להתנקם בנבל? סיפור משונה מאוד. בפעם האחרונה שנתקלתי בסיפור הייתי ביסודי. מעניין שהאספקט הזה לא נדון שם.

 

[פלגיה]

מה שגנגסטרים אומרים זה משהו אחר

כי גנגסטר אומר "יכולות לקרות תקלות" אבל בעצם זה כיסוי ל"אני אגרום שיהיו כל מיני תקלות". מה שדוד אומר, זה "יש פלשתים, הם הרעים בסיפור הזה, אני שמרתי עליך מפניהם".

 

[ppesel]

עדיין לא מחייב את נבל לשלם לו

כי עם דוד באו מאות שודדים, אז השאלה היא מה כדאי לו - לתת לפלשתים לפלוש מדי פעם ולצאת עם מעט שלל, או לשלם לארבע מאות שודדים (אני חושב שזה היה המספר)? מצד שני, דוד צריך איכשהו להרגיע את אנשיו, ואולי הוא ניסה למזער את הנזק שאנשיו ביקשו לעשות.

 

[פלגיה]

קריאה נוספת של הפרק

מראה שהפניה של דוד (ביחוד עם הסיומת "לבנך לדוד") היא לא פניה של בקשת תמורה כספית לאיומים מובלעים או מפורשים, אלא פניה כלשהי לידידות ושיתוף פעולה. תגובתו הבוטה של נבל ("היום רבו ה\עבדים המתפרצים איש מפני אדוניו") מורה שהיה כאן הרבה מעבר לתשלום כזה או אחר. מן הסתם נבל היה מתחרה על ההגמוניה בשבט יהודה, ואולי גם על המלוכה.

 

[ppesel]

ואם כן אז מה?

נניח שנבל ענה "בחוצפה". מי הוא דוד, שצריך לנהוג בו כבוד? הוא אינו מלך (עדיין), הוא מנהיג חבורת שודדים (בעיני נבל העשיר). מדוע חייב נבל להתייחס בעדינות כלפי אדם שפולש לשטחו? נבל רומז לדוד כי הוא עבד נרדף (על-ידי שאול). מלבד זאת, טענתו של נבל מוצדקת: "וְלָקַחְתִּי אֶת-לַחְמִי וְאֶת-מֵימַי וְאֵת טִבְחָתִי אֲשֶׁר טָבַחְתִּי לְגֹזֲזָי וְנָתַתִּי לַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי אֵי מִזֶּה הֵמָּה?!" (ש"א כה,יא).

 

[יוסי ר1]

כפי שאמרתי, יקרא איש כהבנתו.

אבל, לחידוד נקודת דוד, שים לב לדברי נער אביגיל, אמור להיות ניאטראלי: "ולאביגיל אשת נבל, הגיד נער־אחד מהנערים לאמר: הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את־אדנינו, ויעט בהם. [15] והאנשים, טבים לנו מאד; ולא הכלמנו, ולא־פקדנו מאומה, כל־ימי התהלכנו אתם, בהיותנו בשדה. [16] חומה היו עלינו, גם־לילה גם־יומם, כל־ימי היותנו עמם, רעים הצאן. [17] ועתה, דעי וראי מה־תעשי כי־כלתה הרעה אל־אדנינו, ועל כל־ביתו; והוא, בן־בליעל, מדבר, אליו." שים לב כי גם הנער מכנה את אדונו בן בליעל, וכי הוא משבח את אנשי דוד על השמירה ששמרו. הסיפור מובא בקיצור, כדרך המקרא. ומתוך מה שלא כתוב אתה יכול להבין את השאר. אם האיש מכונה נבל, בן בליעל, קשה ורע מעללים, אתה יכול להניח כי דרישת דוד היתה אמורה להיות צודקת, גם אם פרטי חוזה התקשרות ביניהם לא הובא בפנינו, וכי נבל התנהג כנבל.

 

[galgal21]

לגבי שאול ודוד

קורה שאדם משנה את דעתו לעיתים תכופות במיוחד אם הוא לא יציב בנפשו. שאול כנראה היה כזה. בשמואל ב כ"ב 8 הוא אומר לעבדיו בחשדנות חולנית:"כולכם קשרתם עלי". בשמואל ט"ז 14 כתוב: "רוח אלוהים סרה מעל שאול ובעתתו רוח רעה".

 

[פלגיה]

האם היום הוא היה מאובחן כפרנואיד?

 

[galgal21]

לדעתי כן.

 

[ppesel]

ואולי זה מגמתי להציגו כך