כל מה שרצית לדעת ולא העזת לשאול
שנאי - התקן אלקטרומגנטי המשמש להמרת מתחים. בר"כ מורכב משני סלילים: ראשוני ומשני. חיבור מתח לסליל הראשוני ומעבר זרם בו, גורם ליצירת שטף מגנטי בגרעין. השטף המגנטי בגרעין גורם ליצירת כ.א.מ בסליל המשני. כאשר נחבר עומס להדקי הסליל המישני, יזרום זרם. הזרם שיזרום יהיה בכיוון כזה שינסה לבטל את סיבת יוצר - השטף שיצר הזרם בראשוני. לכן, הקשר בין הראשוני למישני הוא ע"י השטף המגנטי, אין כל קשר חשמלי (גלווני) בין שני הסלילים. המתח במשני נקבע לפי יחס הכריכות בין הראשוני למישני. הזרם במשני - נקבע לפי העומס שתחבר אליו, הזרם בראשוני - יהיה לפי יחס הפוך ליחס הכריכות בין הראשוני למשני. אם יהיה לך קצר (עומס גבוה) במישני - הוא יתורגם לזרם בראשוני לפי יחס הכריכות, לשם ההמחשה הפשוטה אם נקח שנאי עם מתח כניסה של 220 וולט ומתח מוצא של 22 וולט - כלומר יחס השנאה של 1:10, אזי זרם של 10 אמפר במישני יתורגם לזרם של 1 אמפר בראשוני. את ההגנה לכן, ניתן לשים במשני או בראשוני, תוך התחשבות ביחס הכריכות המתאים. להגנה בראשוני יש יתרון, היא מגינה גם מפני תקלה בשנאי עצמו. שנאי עצמי - אוטושנאי כפי שניסו להסביר לך יש גם שנאים עם "סליל יחיד" - נראה קצת מוזר אבל יש הגיון (לפחות כלכלי) לנושא. כפי שאמרנו, הקשר בין הראשוני למשני הוא דרך השטף המגנטי הנוצר בגרעין. השטף, בכל מחזור, עושה לולאה שלמה על ההיסטרזיס (אם אתה עדיין זוכר מה זה) ולמרות שמנסים לפתח חומרים עם לולאת היסטרזיס צרה ככל שניתן, עדיין יש לה עובי מסוים. ולמה זה חשוב לדיוננו, כי העובי של הלולאה הוא פרמטר בסך ההפסדים של השנאי. למרות הנצילות הגבוהה של השנאים, עדיין יש הפסדים (מגנטיים ואוהמיים) כדי להתגבר על חלק מההפסדים, אמרו, בוא וניצור שנאי שחלק ממעבר ההספק בין הראשוני למישני יועבר באופן ישיר ולא בדרך של השנאה. ואכן בשנאי עצמי- יש סליל שהוא משותף הן לראשוני והן למשני - ע"י כך מקבלים נצילות השנאה טובה יותר, אך מאבדים את עקרון ההפרדה (החשמלית) בין שני צידי השנאי. ואחרי שהסברתי את זה קצת שעורי בית א. למה אי אפשר לעשות שנאי עם גרעין מעץ. ב. למה מנוע אסינכרוני הוא למעשה שנאי.