שאלות של מתחילה

[triny]

שאלות של מתחילה

הי, אני בת עשרים ושש וגרה עם אמא בבית פרטי וגדול באזור נהדר במרכז. תמיד חשבתי שבגיל עשרים וארבע כבר אהיה מחוץ לבית אבל מאחר ואני לא עובדת בעבודה מכניסה במיוחד ובגלל כל החששות שהיו לי, השנים עברו- ואני עדיין עם אמא. בשנה האחרונה החיים איתה נעשו פחות נוחים. אני בת הזקונים במשפחה גדולה, כולם כבר נשואים, ואני הקטנה נשארתי כאן. בכל פעם שהיא מעצבנת אותי- ולאחרונה זה קורה הרבה- אני מזכירה לעצמי שאני צריכה לעזוב את הבית, אבל בגלל כל החששות לא התחלתי לחפש שום דבר עד עכשיו. אני מנסה להגדיר את החששות שלי ובסך הכל מדובר בשניים- קודם כל הבדידות. מצד אחד אני מאוד זקוקה לשקט ולספייס שלי ומצד שני אני פוחדת להרגיש בודדה. אצל אמא שלי, גם אם אני לבד בבית, יש כאן הרגשה של בית, שזה המקום שלי, ואני חוששת שבדירה לא יהיה לי את זה. מצד שני, אני לא מסוגלת לחיות לבד ככה שאני מחפשת דירה עם שותפה. הבעיה השנייה היא איך מסתדרים עם בן אדם זר. מעולם לא חייתי מחוץ לבית, ואני לא יודעת איך אפשר להחליט אם מדובר באדם הנכון או לא. אומנם יש לי אינטואיציות חזקות לגבי בני אדם, אבל בכל זאת מדובר בהיכרות שטחית. ומה עושים אם מגלים בידעבד שהשותף שבחרת הוא בלתי נסבל? למישהו יש עצה, מילת עידוד? אני יודעת שאני חייבת לעזוב את הבית, אבל אני כל כך חוששת מזה!!

 

[OneShekel]

אם זה מנחם ...

אני מרגיש בדיוק כמוך ...

 

[gal-or]

תראי,

א. את צריכה לנסות. ב. תנסי לברר מי מבין חברותייך מחפשת שותפה לדירה או מעוניינת גם לצאת. או מי מבין ילדים של חברים של ההורים שלך. בהצלחה. עדי

 

[triny]

תודה על העצה

אבל כל חברותי כבר מסודרות- נשואות או בדירה שכורה או בכלל לא גרות במרכז...

 

[חצישלישרבע]

את צודקת במחשבתך

אני חושבת שבאמת הגיעה העת לעזוב את הבית. את לא היחידה שמתמודדת עם הקושי הזה - למעשה זה די נפוץ. לא מעט אנשים נשארים בבית הוריהם מטעמי נוחות - עד לגיל מבוגר יחסית כשפתאום הצורך הזה מכה. מה שאני יכולה לומר בהקשר הזה, ממה שאני קוראת כאן בפורום וממה שאני מכירה מחיי הפרטיים, זה שהעניין לא הופך קל ופשוט יותר ככל שמחכים - אלא להיפך. לכן הייתי מייעצת לך לרתום את המחשבות שהעלית ובאמת להתחיל לתכנן באופן מסודר, ומתוך כוונה להגשמה, את יציאתך מהבית. מדבריך על כך שמעולם לא חיית מחוץ לבית, האם יהיה נכון לומר שגם בצבא לא נדרשת לגור במגורי חיילים או משהו כזה? הסיבה שאני מעלה את זה היא שבסופו של דבר, וזה נכון עבור כל אחד, המידה בה אדם יהיה שותף מוצלח היא מידת ההתחשבות שלו באחרים. בבואך לחפש שותפים כדאי יהיה שתגדירי מראש מהם הדברים שחשובים לך (וזה משהו שאפשר לשוחח עליו כאן), ובשיחה עם האנשים לנסות לראות מה הסדר יום שלהם, מה עמדתם כלפי סוגיות שחשובות לך במגורים (אורחים שלך/שלהם, רעש, ניקיון), ועל בסיס של התאמה בדברים הללו אפשר לבנות שותפות. אני רוצה לומר שעל אף שפעמים רבות נוצרים יחסי ידידות וקרבה בין שותפים, זה לא מתחייב - וגם לא הכרחי. בסופו של דבר אתם חיים את חייכם הנפרדים - ואלו לא בהכרח צריכים להשתלב. לכן את לא באמת "תסתדרי" עם בן אדם זר. אתם תנהלו סוג של משא ומתן בסיס לגבי דברים כמו קניות או חשבונות - ובכל יתר הזמן - בהנחה שקיימת התחשבות הדדית - לא חייבת להיות אינטראקציה כלשהי. תחושת המקום, הביתיות, זו תחושה נרכשת. היא לא מגיעה מייד - אבל היא מגיעה. פעם היתה עבורי הבחנה מאוד ברורה בין "הדירה", לבין "הבית", כשהכוונה בהבית זה הבית של ההורים. אני לא יודעת מתי בדיוק זה קרה, אבל היום זה בין "הבית" (הדירה בה אני מתגוררת) לבין "בית ההורים". בקיצור, עצתי לך היא להתחיל לחפש, לקרוא, להתעניין. זה לא אומר שתעברי מחר, אבל ככל שתפעלי בעניין - תתרגלי לרעיון שזה הולך לקרות. מה שכדאי לך לזכור כל הזמן זה שהעניין הזה לא יעלם: לא תוכלי לנצח לגור עם אמך (וזה נשמע גם שאת לא רוצה) - אז אם זה לא יקרה השנה - זה יצטרך לקרות שנה הבאה - או בזו אחריה - ושום דבר בזמן שיחלוף לא יהפוך את העניין לקל יותר, רק לקשה יותר.

 

[triny]

לעזוב את הבית זה הדבר הנכון

אני יודעת שאני חייבת לעזוב את הבית- זה מסוג הדברים שאתה לא ממש רוצה לעשות, אבל אתה יודע שאתה חייב את זה לעצמך. חברה טובה אמרה לי שמניסיונה, ברגע שעוזבים את הבית, המצב בכל התחומים משתפר- העבודה, חיי החבר'ה, יחסים עם בחורים. אני בטוחה שזה נכון, אבל אתמול מרוב לחץ חטפתי כאבים בחזה.. אתמול הייתי בשתי דירות, אחת פסלתי בגלל השותפה ובגלל מצב הדירה ואת השנייה בגלל המיקום הלא נוח. כשחשבתי על זה, הדירה השנייה הייתה מעולה, והשותפה נראתה נחמדה, אבל על סמך מה אני יכולה להחליט שזו השותפה שמתאימה לי? בצבא חזרתי כל יום הביתה ולא הייתה לי התנסות עם שותפות לחדר. זאת נראית לי ממש החלטה גורלית, ואני חוששת ליפול על איזו פסיכופטית. אתמול כשחזרתי הביתה הרגשתי קצת יותר "מאומנת", אבל הייתי בכזה לחץ שלא הייתי מסוגלת לעבוד. אז החלטתי לסיים את הפרוייקט הנוכחיבעבודה ואז לצאת שוב לשוק. תודה על כל העצות.

 

[לקשמי]

שותפות זה לא חתונה

וכפי שנאמר כאן, חייבים לעשות את הצעד הראשון ולנסות. גם אני מבין כל הדירות שעברתי אחרי שעזבתי את הבית (צוחקת לעצמי תוך כדי כתיבת המשפט הזה...), היה לי גם שותף בלתי נסבל בהתנהגות שלו. גרתי איתו שלושה חודשים ואחר כך עברתי לדירה אחרת. גם אם את נתקלת בשותפים שלא מתאימים לך אף אחד לא מכריח אותך להשאר איתם ותמיד אפשר להמשיך הלאה ולחפש משהו יותר מתאים. ולגבי יכולת כלכלית, אני כמעט 5 שנים גרה מחוץ לבית של ההורים, כאשר בתקופה הזאת עברתי דירות שחלק מהמעברים היו כרוכים בעוד הוצאות של הובלות וכו' ועד עכשיו תמיד הרווחתי שכר מינימום בעבודה. למינוס בבנק נכנסתי רק לאחרונה כשעזבתי מקום עבודה. כל עוד עובדים אין סיבה שלא להסתדר, ולא משנה באיזה עבודה מדובר. אז עכשיו זה נראה לך אולי קשה ומפחיד, אבל אחרי שתעשי את הצעד ותגורי תקופה מסויימת מחוץ לבית של ההורים, תראי שבעצם אי אפשר אחרת. בהצלחה!

 

[triny]

איך עוזבים דירה?

אני יודעת שיכול להיות מצב שאני אעבור לגור עם שותפה ואחרי איזה זמן אני אגלה שאני לא יכולה לחיות איתה. מה צריך להיות כתוב בחוזה כדי שתהיה לי אפשרות לעזוב לפני סופו? מחליטים על נקודות יציאה?

 

[לקשמי]

בדרך כלל...

החוזה הוא לזמן מסויים שעד לאותו זמן את לכאורה לא יכולה לעזוב אבל אם את רוצה לעזוב, אז יש את האפשרות שתמצאי שותפה אחרת במקומך וכך תוכלי לצאת לפני תום החוזה. זה מה שעושים בדרך כלל. בדירה האחרונה שבה גרתי עם שותפים החוזה לא הוגבל לזמן מסויים, כך שכאשר רציתי לעזוב עזבתי. כך שזאת גם אפשרות.

 

[חצישלישרבע]

זה באמת לא פרוייקט שידוכים

ההחלטה הזו, כמו שלקשמי אמרה, היא הרבה פחות גורלית ממה שעושים ממנה. באיזורים בהם יש ריכוז של משכירים תמיד ימצא מישהו שמוכן לשכור במקומך. את צריכה לשבת ולחשוב לעצמך מה זה "התאמה" מבחינת שותפה: מה יחשב בעיניך "פסיכוטי", מה הדברים שאת צריכה בשביל לא להרגיש שפולשים לך למרחב המחיה. ובאמת, חשוב לזכור שזו לא החברה הכי טובה החדשה שלך. לפעמים אנשים מגיעים עם ציפיות למערכות יחסים כאלו עם שותפים - ומתבדים. לפעמים גם לא- אבל זה בונוס. את צריכה להחליט מה הפרמטרים שקובעים עבורך איכות חיים, ולחפש אותם. לחפש איזו התאמה אמורפית, על בסיס של מציאת חן, לא בהכרח ימצא לך את השותפה שתאפשר לך לחיות את חייך במקסימום נוחות.

 

[xxMtvGirlxx]

וואי נשמה..

טוב אני בת 22 וגם אני נשארתי מאותן סיבות עד עכשיו למרות שזה היה לי נורא שם מצד אחד, היה לי טוב שם מצד שני, חסרת דאגות. כנ"ל, גמני בת זקונים - רוצה לעזוב את הבית ומפחדת להרגיש לבד.. שמעי, אין לי שום נסיון בזה אבל שותפים זה נשמע לי סוג של סיכון, הם יכולים להיות נחמדים ויכולים להיות מעצבנים פחד ובעלי קריזות ומה לא, וזה במת צת מפחיד, לכן אני רוצה דירה לבד.. יש אפשרות ללכת לגור עם חברות שגם מחפשות אבל אני דיי פוסלת גם את זה כי הן יכולות להיות קוץ בתחת ומרוב שהן ירגישו נוח איתך כי אתן מכירות שנים וכו', לא תהיה לך תפרטיות ותשקט שלך. ומה בעניין שותף או שותפה ? לי יש העדפה לשותפה (לא בגלל שאני לסבית!) אלא שאני לא סובלת מגורים עם העם הגברי (וסליחה מעומק ליבי..) פשוט כי אבא שלי ואחי דיי עיצבנו אותי עם הגרביים, הנעליים בסלון, הבגדים שזרוקים באמבטיה (וכן, גם מושב האסלה למעלה חח) וכו'.. אז את צכה ללכת לדירה כזו עם שותפים ולשבת איתם, לשאול שאלות, לנסות לראות איזה בעלי אופי הם, ולתת מבט סביב כמו כמה כלים משאירים בכיור וכאלה, והם יכולים להיות אנשים פשוט מקסימים. אז וואלה, בהצלחה רבה רבה סיסטר.. ואם בא לך את גם יכולה לשלוח לי מסר. צ'או