שאלות
מנותחת טבעת-10 שנים אחריי
שלום!
הרבה זמן לא היתי פה.. מה שלומכם?
קודם השאלות,
(למי שיהיה כח לקרוא את כלללל הסיפור שלי אז למטה)
לאור כל המידע שיש בזמן האחרון על חסרונות הטבעת,
אני מניחה שאני צריכה להוריד אותה.
שאלותיי הן:
1. אצל מי אתם ממליצים להוריד את הטבעת?! אני מתגוררת בדרום. (אני מעדיפה להמנע מפגישה עם המנתח שלי)
2. האם יש פה מישהו שעשה ניתוח להסרת הטבעת ויכול לייעץ לי דברים שרק מי שחווה בעצמו, יודע ? :
3. התסמינים שלי הם כאלה: לאורך כל התקופה שהיתי סגורה הקאתי בטירוף (8 שנים) זאת על אף שמיקומה של הטבעת היה נורמלי, לפני שנתיים פתחתי אותה ואני כבר שנתיים (!!) משלשלת כרונית,
על אף שהטבעת ריקה- עדיין לא עובר לי מזון לעיתים קרובות ויש לי כבר שנים כאבים באזור הטבעת...
אני מודעת לסיכונים של להשאיר את הטבעת בפנים,(סיבוכים של התבלות הטבעת, חדירה של הטבעת לרקמת הקיבה, דלקות וכו' ואני מודעת לסיכונים של הניתוח להסרתה (דימומים, דלקות וכו')
מה לדעתכם עדיף? להשאיר ולהסתכן (בכל זאת עברו כבר עשר שנים) או להיסתכן בניתוח ולהסיר? אני רוצה להבין האם מדובר בכורח.
* ולסיום, אני רוצה לאמר לכל האנשים שרצים לעשות את הניתוחים הבריאטרים, תשקלו היטב את הסיכונים,
כי כפי שהסתבר לחרדתי, עשר שנים לאחר הניתוח, יש הרבה מאוד דברים שהרופאים לא סיפרו לי. בהצלחה לכולם!
קצת רקע עליי
:
שמו לי את הטבעת בגיל 18 בהבטחה שזה הדבר הכי טוב שיקרה לי, ושאם אני לא יעשה את הניתוח תוך כמה שנים אני מתה מהשמנה. שקלתי 110
היות ואז, (לפני עשר שנים) לא ממש היתה גישה למידע רב (פורומים, אינטרנט וכו)
אז יכולתי לדעת רק מה שהרופא משפחה והמנתח אמרו לי.
הרופא משפחה אמר שיש אחוזי הצלחה מסחררים ושהוא לא שמע מעולם על מישהו שנכשל, שזה ניתוח קל יחסית ושהתוצאות נהדרות. ואף אחד לא דיבר על סיכונים לטווח ארוך.
המנתח (ולא נזכיר את שמו) אמר לי בבירור: טבעת זה לכל חיים. לא מורידים את זה!
הוא אמר שהסיכונים בניתוח קטנים יותר מהסיכון "להידרס בכביש" וכו וכו. מה שהוא לא אמר לי: זה שיש הרבה אנשים שהניתוח לא מתאים להם!!!
ויש הרבה אנשים שמקיאים את הנשמה כל הזמן!!! ושיש מלא אנשים שמחזירים בסופו של דבר את כלללל השומן שהם הורידו, כי זה ממש לא לכל החיים!!
ירדתי רק 20 קילו (ירידה פתאטית למדי) בשנתיים הראשונות, ולאחר מכן נעצרה הירידה למשך 6 שנים ואפילו היתה עלייה!! בשלב זה אחרי הקאות כרוניות וייאוש קיומי, התייאשתי לחלוטין, וויתרתי,
היתי רעבה, סחוטה, ורק רציתי לחזור לחיים נורמלים (חיים שבהם לאכול סלט זה דבר טוב
). הלכתי להתייעץ עם המנתח ואחרי 40 דקות שבהן בכיתי לו ללא הפסקה, כשהוא אמר לי בואי נסגור עוד קצת- נשברה רוחי לחלוטין!!!
ופשוט פתחתי את הטבעת כמעט לגמרי.....לא עבר הרבה זמן.....והופ, עליתי 40 קילו בשנה אחת !!!!!!!!!
כך שכיום אני שוקלת 140 !
דבר נוסף הוא, שהרגשתי לאורך כל התקופה שהמנתח מכיר רק באלה שמצליח להם, שהוא מגן על השיטה הזו בחירוף נפש, מבלי לראות אותי, זו שסובלת ואין לה תוצאות.
הרגשתי שהוא רוצה לזרוק לפח את כל המיקרים של של האנשים שלא הצליח להם, כולל אותי. ושהוא מאשים אותי בזה שזה לא מצליח לי.
נכון, אני יודעת שאני האשמה, אני לא מאשימה אף אחד מלבד את עצמי שלא הצלחתי לעצור את עצמי מלהמשיך לאכול כשרציתי להקיא!
אבלללללל את המסקנה הברורההההה כלכך שהניתוח הזה פשוט לא מתאים לי, לא מתאים לאנשים כמוני, אף אחד לא אמר לי
ואף אחד לא הזהיר אותי שזה לא בשביל כולם! אפילו לא הפסיכיאטר שנתן לי אישור לעבור את הניתוח.
ואף אחד לא יכול להאשים אותי בזה שלא ניסיתי או בוויתור, כי במשך שניםםם ללא הצלחה באתי אליו כל כמה חודשים במטרה למצוא את הסגירה האולטימטיבית- זו שתאפשר מעבר מים אבל גם תגביל מזון. אך לשווא.
ובמשך שניםםםם סבלתי מהקאות חריפות והתעלפויות והתיבשויות וביקורים במיון ואיכות חיים גרועה וללא תוצאות משביעות רצון.
חשוב לי להבהיר, שאני לא כותבת את כל המגילה הזאת כי אני מרחמת על עצמי, אלא כי אני כועסת. אני שמנה ותמיד היתי שמנה, וזהו גורלי. והמנתח לא אשם שניכשלתי.
כל זה הוא באשמתי המלאה, ולא באשמתו וזה ברור לי.
אבל יחד עם זאת, לדעתי, תפקידו של המנתח הוא גם להיות פנוי ריגשית. זה לא הגיוני שהוא רק שואל כל הזמן: "לפתוח או לסגור"? ודוקר אותי, וזהו, "להתראות, תבואי עוד חודש". בהצלחה בחיים!
העובדה שמעולם לא היה אדם אחד אפילו , שתמך בי, לא דיאטנית, לא פסיכולוג, גם לא המנתח,
אז האם זה באמת מפתיע שזה כשל? שלא הצלחתי לשנות הרגלי אכילה ורק סבלתי כל הזמן?
בקיצור,
היום, לאחר עשר שנים של סבל וללא ירידה משמעותית,
מסתבר לי, שצריך להוריד את הטבעת בערך כל עשר שנים,
כי החרא הזה מתבלה...
אז אני שוקלת ניתוח הסרה...
בבקשה אשמח לעצות
תודה ובהצלחה לכולם
שלום!
הרבה זמן לא היתי פה.. מה שלומכם?
קודם השאלות,
(למי שיהיה כח לקרוא את כלללל הסיפור שלי אז למטה)
לאור כל המידע שיש בזמן האחרון על חסרונות הטבעת,
אני מניחה שאני צריכה להוריד אותה.
שאלותיי הן:
1. אצל מי אתם ממליצים להוריד את הטבעת?! אני מתגוררת בדרום. (אני מעדיפה להמנע מפגישה עם המנתח שלי)
2. האם יש פה מישהו שעשה ניתוח להסרת הטבעת ויכול לייעץ לי דברים שרק מי שחווה בעצמו, יודע ? :
3. התסמינים שלי הם כאלה: לאורך כל התקופה שהיתי סגורה הקאתי בטירוף (8 שנים) זאת על אף שמיקומה של הטבעת היה נורמלי, לפני שנתיים פתחתי אותה ואני כבר שנתיים (!!) משלשלת כרונית,
על אף שהטבעת ריקה- עדיין לא עובר לי מזון לעיתים קרובות ויש לי כבר שנים כאבים באזור הטבעת...
אני מודעת לסיכונים של להשאיר את הטבעת בפנים,(סיבוכים של התבלות הטבעת, חדירה של הטבעת לרקמת הקיבה, דלקות וכו' ואני מודעת לסיכונים של הניתוח להסרתה (דימומים, דלקות וכו')
מה לדעתכם עדיף? להשאיר ולהסתכן (בכל זאת עברו כבר עשר שנים) או להיסתכן בניתוח ולהסיר? אני רוצה להבין האם מדובר בכורח.
* ולסיום, אני רוצה לאמר לכל האנשים שרצים לעשות את הניתוחים הבריאטרים, תשקלו היטב את הסיכונים,
כי כפי שהסתבר לחרדתי, עשר שנים לאחר הניתוח, יש הרבה מאוד דברים שהרופאים לא סיפרו לי. בהצלחה לכולם!
קצת רקע עליי
שמו לי את הטבעת בגיל 18 בהבטחה שזה הדבר הכי טוב שיקרה לי, ושאם אני לא יעשה את הניתוח תוך כמה שנים אני מתה מהשמנה. שקלתי 110
היות ואז, (לפני עשר שנים) לא ממש היתה גישה למידע רב (פורומים, אינטרנט וכו)
אז יכולתי לדעת רק מה שהרופא משפחה והמנתח אמרו לי.
הרופא משפחה אמר שיש אחוזי הצלחה מסחררים ושהוא לא שמע מעולם על מישהו שנכשל, שזה ניתוח קל יחסית ושהתוצאות נהדרות. ואף אחד לא דיבר על סיכונים לטווח ארוך.
המנתח (ולא נזכיר את שמו) אמר לי בבירור: טבעת זה לכל חיים. לא מורידים את זה!
הוא אמר שהסיכונים בניתוח קטנים יותר מהסיכון "להידרס בכביש" וכו וכו. מה שהוא לא אמר לי: זה שיש הרבה אנשים שהניתוח לא מתאים להם!!!
ויש הרבה אנשים שמקיאים את הנשמה כל הזמן!!! ושיש מלא אנשים שמחזירים בסופו של דבר את כלללל השומן שהם הורידו, כי זה ממש לא לכל החיים!!
ירדתי רק 20 קילו (ירידה פתאטית למדי) בשנתיים הראשונות, ולאחר מכן נעצרה הירידה למשך 6 שנים ואפילו היתה עלייה!! בשלב זה אחרי הקאות כרוניות וייאוש קיומי, התייאשתי לחלוטין, וויתרתי,
היתי רעבה, סחוטה, ורק רציתי לחזור לחיים נורמלים (חיים שבהם לאכול סלט זה דבר טוב
ופשוט פתחתי את הטבעת כמעט לגמרי.....לא עבר הרבה זמן.....והופ, עליתי 40 קילו בשנה אחת !!!!!!!!!
כך שכיום אני שוקלת 140 !
דבר נוסף הוא, שהרגשתי לאורך כל התקופה שהמנתח מכיר רק באלה שמצליח להם, שהוא מגן על השיטה הזו בחירוף נפש, מבלי לראות אותי, זו שסובלת ואין לה תוצאות.
הרגשתי שהוא רוצה לזרוק לפח את כל המיקרים של של האנשים שלא הצליח להם, כולל אותי. ושהוא מאשים אותי בזה שזה לא מצליח לי.
נכון, אני יודעת שאני האשמה, אני לא מאשימה אף אחד מלבד את עצמי שלא הצלחתי לעצור את עצמי מלהמשיך לאכול כשרציתי להקיא!
אבלללללל את המסקנה הברורההההה כלכך שהניתוח הזה פשוט לא מתאים לי, לא מתאים לאנשים כמוני, אף אחד לא אמר לי
ואף אחד לא הזהיר אותי שזה לא בשביל כולם! אפילו לא הפסיכיאטר שנתן לי אישור לעבור את הניתוח.
ואף אחד לא יכול להאשים אותי בזה שלא ניסיתי או בוויתור, כי במשך שניםםם ללא הצלחה באתי אליו כל כמה חודשים במטרה למצוא את הסגירה האולטימטיבית- זו שתאפשר מעבר מים אבל גם תגביל מזון. אך לשווא.
ובמשך שניםםםם סבלתי מהקאות חריפות והתעלפויות והתיבשויות וביקורים במיון ואיכות חיים גרועה וללא תוצאות משביעות רצון.
חשוב לי להבהיר, שאני לא כותבת את כל המגילה הזאת כי אני מרחמת על עצמי, אלא כי אני כועסת. אני שמנה ותמיד היתי שמנה, וזהו גורלי. והמנתח לא אשם שניכשלתי.
כל זה הוא באשמתי המלאה, ולא באשמתו וזה ברור לי.
אבל יחד עם זאת, לדעתי, תפקידו של המנתח הוא גם להיות פנוי ריגשית. זה לא הגיוני שהוא רק שואל כל הזמן: "לפתוח או לסגור"? ודוקר אותי, וזהו, "להתראות, תבואי עוד חודש". בהצלחה בחיים!
העובדה שמעולם לא היה אדם אחד אפילו , שתמך בי, לא דיאטנית, לא פסיכולוג, גם לא המנתח,
אז האם זה באמת מפתיע שזה כשל? שלא הצלחתי לשנות הרגלי אכילה ורק סבלתי כל הזמן?
בקיצור,
היום, לאחר עשר שנים של סבל וללא ירידה משמעותית,
מסתבר לי, שצריך להוריד את הטבעת בערך כל עשר שנים,
אז אני שוקלת ניתוח הסרה...
בבקשה אשמח לעצות
תודה ובהצלחה לכולם