שאלו אותי אם אני מתרגשת לקראת
אמורה להגיע לבית חולים להחלטת הרופאים לגביי ביום רביעי.
אהיה אז בשבוע 38+5, ויש מצב שאגיע לזירוז. שוב. (גם בהריון הקודם) בשל משקל העובר הפעם, שאמור להגיע לכיוון ה4 ק"ג.
אתמול שאלה אותי הבוסית שלי (הייתי חייבת לומר להם לאן אעלם ברביעי) האם אני מתרגשת. אז התשובה- ממש לא. פוחדת, חוששת מצירי הזירוז שאין לי כוח אליהם, אבל מתרגשת - לא.
מנותקת מההריון הזה, כל כך.
ואתמול בערב בכיתי בשירותים, כשחשבתי שכשסוף סוף אחזיק אותו בזרועותיי, כנראה זה יהיה בכי של הקלה מכל החרדה הזו שמלווה אותי כבר 9 חודשים ולא פוסקת.
אין לי כבר כוח. מכריחה את עצמי לעבוד כדי לסגור פינות כי אין ברירה.
אמורה להגיע לבית חולים להחלטת הרופאים לגביי ביום רביעי.
אהיה אז בשבוע 38+5, ויש מצב שאגיע לזירוז. שוב. (גם בהריון הקודם) בשל משקל העובר הפעם, שאמור להגיע לכיוון ה4 ק"ג.
אתמול שאלה אותי הבוסית שלי (הייתי חייבת לומר להם לאן אעלם ברביעי) האם אני מתרגשת. אז התשובה- ממש לא. פוחדת, חוששת מצירי הזירוז שאין לי כוח אליהם, אבל מתרגשת - לא.
מנותקת מההריון הזה, כל כך.
ואתמול בערב בכיתי בשירותים, כשחשבתי שכשסוף סוף אחזיק אותו בזרועותיי, כנראה זה יהיה בכי של הקלה מכל החרדה הזו שמלווה אותי כבר 9 חודשים ולא פוסקת.
אין לי כבר כוח. מכריחה את עצמי לעבוד כדי לסגור פינות כי אין ברירה.