שאלתי את השאלה הזאתי כי...

[אבודה בלעדיך]

שאלתי את השאלה הזאתי כי...

אני היתאהבתי דרך הטלפון במישהו דרוזי בן 20 זה היה לפני 5 חודשיים... ניפרדתי ממנו בסוף בגלל שאמא שלי לא הסכימה לקשר... וכשאני רציתי לחזור הוא לא רצה כי הוא אמר שאני משחקת בו... לא בדיוק שיחקתי בו אולי הוא חשב שכן אבל כול אופן לא היתכוונתי... הוא אמר שהוא אוהב אותי...ובכול זאת ניתקנו את הקשר... אחרי כמה זמן היתקשרתי אליו והוא אמר לי שהוא חזר לחברה הקודמת שלו אבל הוא לא אוהב אותה...אבל הוא יודע שיהיה לו טוב איתה ושהיא קנאית אז הוא מבקש שאני לא אתקשר אחרי כמה זמן שוב היתקשרתי כי עדיין אהבתי אותו וכול הזמן הייתי בוכה והייתי סגורה בחדר עם עצמי ולא ריציתי לדבר עם אף אחד... וכשהיתקשרתי הוא אמר שהוא רוצה להיתחתן איתה אבל עוד 4 שנים... אחרי כמה זמן שוב היתקשרתי שבוע אולי פחות והוא אמר שהוא הציע לה נישואים ושהיא הסכימה והשם הולכים להיתחתן עוד השנה הזאתי... אחרי זה הוא שאל אותי אם אני רוצה את האמת אז אמרתי כן ... הוא אמר שאבא שלו אמר לו שאם הוא יחתחתן עם יהודיה מסלקים אותו מהדת הדרוזית ושהוא (אבא שלו) מצא לו מישהי להיתחתן איתה... עאטף אמר לי שהוא אוהב אותי והוא ניסה להרחיק אותי ממנו והוא לא ידע איך ... הוא ניסה להרחיק אותי ממנו כדי שהוא ישכח ממני ושהוא לא יואהב אותי ושהוא יוכל להיתחתן איתה בלי כאב... לפני כמה ימים נתתי לחבר שלי (מצאתי חבר אבל אני לא אוהבת אותו) להיתקשר אל עאטף הביתה כי הוא החליף מספר וענתה לו אישה והוא שאל אותה מי היא והיא אמרה שהיא אישתו של עאטף והוא שאל אותה כמה זמן הם נשואים והיא אמרה 3 חודשים... עכשיו הוא נשוי ואני אוהבת אותו מאוד אפילו אולי יותר ממה שאהבתי אותו למרות שלא ניראה לי שיש דבר כזה יותר כי אהבתי אותו הכי שאפשר...וגם הוא אותי... עכשיו אני כול הזמן רק בוכה ולא רוצה לדבר עם אף אחד מהחברים שלי ואני סגורה בחדר עם עצמי... ואני לא יודעת מה לעשות אני פשוט אוהבת אותו... תעזרו לי בבקשה... תודה...ניצן

 

[רותי ב.]

לא תמיד, את יודעת

יש תשובות לכל דבר. ובכל זאת, נדמה לי שהקשר הזה, שאולי היה טלפוני בלבד ואולי לא רק, נועד להיות זמני בלבד. יש דברים שהם לפעמים חזקים יותר מאהבה, דברים כמו מסורת, ודת, ומוסכמות, ועוד, והדברים האלה, לפעמים אפילו האהבות הגדולות ביותר, לא תמיד יכולות להם. ובמקרה שלך, נניח שזה אפילו לא היה תלוי בך ובו, בהתחלה אמא שלך לא נתנה ברכתה לקשר הזה, אחר כך גם הבחור עצמו התלבט, וניסה לתרץ את זה בכל מיני דברים, עד שאמר לך שגם אביו לא נותן ברכתו לקשר הזה, ולא רק זה, אלא אם יימשך הקשר ינודה הבחור מהחברה בה גדל ובה נולד ואליה הוא קשור, ושלא תחשבי שזה סיפור פשוט, להיות מנודה מהחברה. ולבסוף הוא התחתן, ומנסה להקים בית, ומשפחה, וחיים אחרים, שאינם קשורים יותר אליך. למרות הכאב, והצער, והזכרונות, ועוד ועוד, זה הרגע להבין שקשר כזה לא יכול להתפתח למשהו טוב, שהוא יהיה רצוף במכשולים, ושלא פשוט לחוות אותו עם כל המשברים שכבר קיימים ושיהיו עוד. ועם כל הצער, והכאב הגדול, את צריכה להיות מסוגלת להמשיך הלאה, ולהבין שאת לא אבודה אפילו לא בלעדיו, כי יש לך את עצמך, את עתידך, את המשפחה שלך, החברים, הידידים, החברה שבה את חיה, ומתוך הריקנות הגדולה שאת מרגישה עכשיו, ועם הנסיון הנורא שחווית, יוכלו להתפתח דברים שונים, אבל ברי קיימא, ונכונים בהרבה יותר בשבילך. ומאחלת לך את כל הטוב שבעולם, ובתקופות קשות שכאלה, דווקא כדאי להשאיר פתח בחדרך הנעול, למשפחה, להורים, לכל מי שרוצה לתת לך כתף להשען עליה.