אני מודה, מניסיון - זו חוויה קשה לנפש.
תלוי באופי ובנתונים של האדם - יכולות להופיע תחושות תסכול, מרמור, אכזבה, רתיעה, תדהמה, חלישות הדעת, פחד, ייאוש, וכל מיני כאבים כאלה ואחרים.
זה המצב. עכשיו השאלה לאן הוא לוקח את הרגשות האלה.
תאר לך שבמפעל הגדול הזה של העובדים שבו כדאי לשאוף לכמה שיותר חובות וזכויות של המנהלים, עובד אחד מהאמצע ניסה לעלות בדרגה, אבל נדחה. בטוח הוא ירגיש התמרמרות, אכזבה או תסכול.
מה כדאי לו לעשות? להתייאש ולעמוד במקום או אפילו לרדת בדרגה כי חבל להתאמץ, או שכדאי לו לנסות פעם אחרת להגיש בקשה לעלייה בדרגה, ואם לא מצליח לו אז לחפש אולי בכיוון שדרוג מקצועי למקום שהוא יותר כשרוני בו ויש לו סיכוי שם לעלות בדרגות במשך הזמן?
אותו דבר המאמין. אם הוא נחוש בדרכו למשימה להגיע כמה שיותר קרוב לוועד המנהל, למרות הקשיים בדרך - הוא מתחזק באמונה שהכל לטובה. שכל מה שבא מהקב"ה הוא לטובתו. הרי ברור לו שהקב"ה רק מיטיב עם בריותיו. אולי ההצלחה העסקית היתה מרחיקה אותו מאמונתו ומציבה לו ניסיונות ומכשולים באמונה. אולי עוד לא הגיע הזמן לחתונה/לפרי בטן, והקב"ה רוצה שיתחזק עוד יותר באמונה וירבה עוד יותר תפילות ובקשות - שיראה יותר נחישות ועקביות. ואולי...
אולי הוא לא יודע מה הסיבה, אבל הוא מבין שהקב"ה ברא את העולם ויודע לשם מה הוא נוצר ומה נשמתו באה לתקן. והקב"ה נאמן עליו שהוא לא עושה טעויות. אז הוא נשאר עם שאלה, ומוכן לחכות לתשובה אפילו אם תגיע רק בעולם הבא. בד"כ השאלה מתפוגגת במשך החיים, כשהוא דבק בדרך האמונה בה'.
שהרי אדם מאמין יודע שכל מה שהוא מקבל מהקב"ה זה ניסים על גבי ניסים כי אין שום דרך הטבע באמת. זה רק דמיון של העולם התחתון. אז לפעמים הוא יראה נס (ניתן לו מבוקשו בדיוק) ולפעמים הוא יקבל ניסיון (אותו שורש מילה) - הטבה מתוך הסתר פנים באופן שנראה כאילו הרעה, אבל כשהוא מתעקש על אמונתו שהכל מהקב"ה הוא לטובה - הוא זוכה להטבה האמיתית שמאחורי ההסתר פנים.
איך אני יודעת את זה? אולי אנשים המציאו את זה כדי להרגיש טוב, כי אמונה בהקב"ה עושה טוב לנפש של הבן אדם?
מסתבר, שאמונה יציבה ואמיתית לא נשענת רק על הוכחות באמצעות ניסים, ולא רק על אינטרסים נפשיים. היא נשענת גם על ידיעה - ידיעת התורה, התבוננות בעולם והבנת האמת האלוקית מתוך מבט ישר ואובייקטיבי - נטול פניות ולא אנוכי. כשמצליבים את כל הידיעות האלה - מקבלים קשרים מהסוג שאי אפשר לערער אותם ואין צורך ב"הוכחות" בשביל לדעת את האמת האלוקית.
לדוגמא - אני יודעת מי ההורים שלי. הידיעה נשענת על כמה תובנות ועובדות שנוכחתי בהם. לא תוכל לשכנע אותי שאלו לא ההורים שלי. אמנם, צריך בדיקת DNA כדי לשכנע אותך בכך, אבל את עצמי אני לא צריכה לשכנע ע"י בדיקה. אני יודעת מספיק ברור גם בלעדיה.
אז כשאתה יודע את התורה, ואת 13 עיקרי האמונה - שביניהם שהקב"ה טוב ומיטיב ורק טוב בא ממנו - אתה לא מתבלבל ולא מתאכזב ולא מתייאש.
ואם אתה לא יודע עדיין או לא יודע מספיק חזק, בוודאי שכדאי לך ללמוד ולדעת עד שיצטלבו כל ידיעותיך לידיעה הברורה.
כי זה מעגל קסמים חיובי כזה - ככל שאני מתעקש להאמין - אני רואה ויודע יותר, ואז יש לי כל הסיבות להאמין ולבטוח גם במה שאני לא יודע.
כמו שברור לי שמדובר בקו ישר אינסופי, כי קיבצתי כמה נקודות אסטרטגיות ביניהן הוא עובר, ונוכחתי שהוא ישר. אז ידוע לי שהוא ישר גם בנקודות האחרות שלו שאני לא רואה, יש לי מספיק הוכחות שהוא ישר נצחי וודאי.
