תוך שניה בגוגל
מספיק להיות עצלנים הגטו בצ'נסטוכובה נוסד באפריל 1941, במהלך חג הפסח. הגרמנים הרבו לעשות פעולות קשות כאלה דווקא בחגים, כדוגמת האקציות באזור שהתחילו יום אחרי יום הכיפורים. כל פעולת ההתנגדות החלה אחרי משלוח יהודים גדול לטרבלינקה ב-26.09.1942. היהודים שישבו אז בגטאות לא ידעו מה משמעותם של הטרנספורטים האלה לטרבלינקה ולמחנות אחרים. שרה בעצמה האמינה בכל ליבה שמדובר במשלוח למזרח שישפר את התנאים שלהם. באותו ערב בספטמבר הגיעה האמת על טרבלינקה, על האופן בו יהודים מושמדים במחנה, והם החליטו להתמרד. אחרי שהקימו את תנועת המחתרת, התחילו חבריה לדאוג לנשק, למרות שאיש מהם לא ידע דבר על תחמושת ועל לחימה. היה להם רק רובה אחד וכדי להשיגו היו צריכים לצאת מחוץ לגטו, לקנותו ואז להכניסו חזרה לגטו, דבר שהיה כמעט בלתי אפשרי בשל החיפושים הקפדניים שנעשו על הנכנסים לאזור המגודר. לאחר מספר ניסיונות מרידה שכשלו, שינתה תנועת ההתנגדות בגטו הקטן בצ'נסטוכובה את חשיבתה, וחבריה התחילו להכין רימונים מתוצרת עצמית. היו חברים שהיו אחראיים לצד הכימי, והכינו במפעל בגטו תבניות לפצצות. שרה הייתה חלק מקבוצה שהכינה את אבק התבערה. לאחר תקופה נשלח לצ'נסטוכובה מפקד למחתרת מווארשה, מויטק זילברברג, וסגניתו, רבקה גלנץ. עליהם הוטלה משימת ארגון המחתרת. היו להם אז כ-30 רימונים וכמה אקדחים בודדים. המחתרת בנתה בונקר להגנה על התחמושת, ואף חפרה שתי מנהרות מתוך הבונקר, שישמשו כלי להימלטות. ב-26.06.1943 נכנסו הגרמנים לגטו והקיפו באופן מיוחד את הרחובות שמסביב לבונקר בו רוכזה התחמושת, דבר שסימן על כך שהיה להם מידע מוקדם על קיומו ומיקומו של הבונקר. הנאצים זרקו לתוך אחד ממרכזי המחתרת גז, והרגו את מפקדה. עוזרו לקח נשק ויצא דרך המנהרה השנייה ליער. יתר חברי המחתרת שנשארו בגטו לא ידעו מה לעשות והחליטו שכולם ייצאו בלילה דרך המנהרה השנייה במטרה להגיע אף הם ליער, כדי להצטרף לפרטיזנים הלוחמים שם. הם קבעו מקום מפגש בלילה והתאספו שם אבל ברגע האחרון שרה החליטה לא להצטרף בשל בעיה בריאותית. כך הצילה את חייה - מבין האנשים שעזבו אותו לילה דרך המנהרה, שניים נסעו להבריח נשק, נתפסו ונרצחו והאחרים נתגלו במקום מחבואם במנהרה ונרצחו.
