אנחנו שיתפנו... והתחרטנו קצת
בוקר טוב לכולן(ם), אז קצת אחרי החתונה התחלנו לחשוב על הנושא באופן תאורטי. עשינו את כל הבדיקות, קנינו את כל הספרים, ומרוב התרגשות גם סיפרנו להורים (אני אשמה - לא התאפקתי
). אבל... פתאום התברר שאני צריכה חיסון נגד אבעבועות רוח (לא היו לי כשהייתי קטנה), שניתן בשתי מנות (בהפרש של חודשיים זו מזו), ושלושה חודשים אח"כ אסור באיסור חמור להיכנס להריון. אז כל העניין נדחה בינתיים, מסיבות שאינן תלויות בנו. אבל ההורים (כמובן) התחילו להתעניין וקצת ללחוץ (למעשה, בעיקר החותנת - אמא שלי מראש אמרה לי לספר רק כשיהיה מה). ואנחנו נלחצנו (ואני אפילו קצת נעלבתי שאמא שלי לא מתערבת "מספיק", למרות שהכל (כמובן) מכוונות טובות. אז בינתיים הלחץ נרגע קצת (היא כנראה הבינה שנספר כשנרצה), וכרגע הוא עומד (רק) על שלוש הערות מעורפלות בנושא נכדים בכל ביקור. בקיצור, אני מצטרפת רטרואקטיבית לתומכות בלספר אחרי, אם כי לא נראה לי שאוכל להתאפק עד החודש השלישי.