אני פניתי למשרד הבריאות כדי שיאשרו לי MRI
(שיצא תקין) והורו לקופת החולים לאשר לי ולאמץ את מסקנות הנוירולוג וזה היה הליך ארוך ומתסכל.
היום התבשרתי שהתקבל האישור שלי ל"ליריקה" סוף סוף (בתוקף עד שנת 2039!!)
אז קניתי במחיר די מצחיק (80 ש"ח במקום...560).
אני חושב שצריך לדעת איך לעבוד מול כל גורם וגורם, וכן יש רופאים שלא יודעים איך עובדת הבירוקרטיה מעליהם - הם לא תמיד כותבים את הבקשות מנוסחות כמו שצריך ומי שמשלם את המחיר אלו המטופלים שמטורטרים וסובלים וזו אחת הסיבות שאמרתי ביי ביי לרופאת המשפחה הקודמת שלי דאז, שלא עשתה מספיק בשבילי ולא דחפה עם המרפקים (כנראה גם מתך פחד מאלו שלמעלה - ולא התכוונתי לבורא עולם
), כמובן שטרחתי לציין בפניה את הסיבות למה אני נפרד ממנה לשלום באמצע אותו רבעון. הימרתי - ומצאתי בפוקס (הכל מלמעלה) רופא משפחה יותר טוב, ויותר תקיף מול הבירוקרטיה של הקופה.
אני גם למדתי איך הראש של הקופה עובד ואיך לזרום עם הבירוקרטיה שלהם, כך שהם עדיין מתעקשים שיבדוק אותי מנתח עמוד שדרה (נוירוכירורג) כדי לקבל אישור
לבדיקת MRI לעמ"ש מותני - מה שישלים את התמונה. אז שבוע הבא יש לי תור (חיכיתי בסבלנות) ו...נראה. בנתיים על מינון של 75 מ"ג ליריקה בוקר + 75 מ"ג ערב. ופעמיים בשבוע פק"ל אצל הכירופרקט המעולה שלי (כירופרקטיקה עדינה, טריגר פויינטס עם מכשיר אולטראסאונד וגם עם הידיים - והיו לי מלא טריגר פוינטס בשרירים קריטיים, פיזיותרפיה - יש לי חוסר איזון שרירי משווע - חלק גמישים מדי חלק חלשים מדי חלק קצרים מדי, קינזיולוגיה מעשית, N.E.T, דיקור, תזונה - כרגע לוקח תוספים שונים ועוד טכניקות) ו-וואלה, יש שיפור, איטי אבל מתון. לדעתי הליריקה משפיעה עוד לפני החודש שכתבו כאן (אני בסה"כ שבוע על הכדור), אני הרגשתי השפעה כבר מהכדור השני, ואם זה הכיוון אז יכול להיות ש150 מ"ג ליום יספיקו לי לחיות עם מינימום כאב ומינימום תופעות לוואי. עדיף כמה שפחות כדורים.
אני זוכר שהגעתי
בסוף החודש שעבר לכירופרקט העכשווי, אחרי כמה וכמה "מטפלים" שרוקנו את חשבון הבנק שלי מ"גאון" בסוגו'ק ומגנטים (יקר בטירוף) שהכרתי מהמלצה של מישהי שיצאתי איתה לדייט שהבטיח לי גדולות ונצורות והפך את עצמו לכירופרקט לעת מצוא (בלי תעודה מסתבר
), דרך מרפאה בהיליניג (שלדעתי סיממה אותי) דרך שני כירופרקטים שלא ממש קלעו למטרה, דרך אוסטיאופתית שהיו לה קצת בעיות של אגו ו"עצבים" וגם..נראה לי שהייתי המטופל היחידי
.
כשהגעתי אליו הייתי מיואש - מאטימות הקופה, מהכאבים, מהרופאים, כאחד שלפני חמישה חודשים היה רץ והולך קילומטרים ע"ג קילומטרים - לא יכולתי ללכת לסופר מרוב כאבים וזה גרם לי לתסכול. הייתי על 2,400 מ"ג גאבאפנטין ליום שבלסתי כשלושה חודשים ועבדו כמו כוסות רוח למת (לא אישרו לי ליריקה בהתחלה) ו400 מ"ג טרמדקס בהשהייה, שהרימו אותי בהתחלה כמו סופרמן ב"היי" והפילו אותי כל פעם מחדש ל"דאון" מטורף כשההשפעה פגה. ושוב - לניקוי גוף + כאבי גמילה (מבלי לדעת שאני חווה כאלו) וחזרה אינסופית לטרמדקס שנתקעתי ולא הצלחתי להגמל ממנו במשך ארבעה חודשים און ואוף כמו איזה קשר מחורבן שלא מגיע לשום מקום, עד לאותה תקופה (כבר חודש בלי החרא הזה
וגם לא אחזור אליו)
בקיצור, המצב יותר טוב, חזרתי לשבת (משתדל שלא יותר מדי), ללכת ברגל, לשחות, לעבוד יותר שעות. דרש המון כח רצון מצידי וגם הכוונה והרגשה שיש אנשים שדואגים לך, ועדיין הדרך עוד ארוכה כואבת ויקרה, ואין מה לעשות, הבריאות עולה כסף.
