שאלת גיל ומצב משפחתי בבקשה ל-Fellowship

[פלפל אנגלי]

שאלת גיל ומצב משפחתי בבקשה ל-Fellowship

והפעם, מהכיוון ההפוך (המפתיע. אותי לפחות). ישבתי היום עם המנחה שלי על כתיבת הבקשה לפלושיפ (לא מדובר במענק להתמחות לאחר הלימודים, אלא לתמיכה בזמן הלימודים). היא הציעה שאציין ב-essay שאמור להיות מצורף לבקשה את העובדה שאני לא בדיוק פרגית צעירה

ושאני אמא לילדים (כן, כולל מספר הילדים). היא טענה שזה יבחין אותי משאר המועמדים שהם - ציטוט שלה - "צעירים בני 25 שעוד לא הספיקו לעשות הרבה בחיים", ומאחר ומדובר בתחום שהוא סמי-מקצועי, ולא רק אקדמי, לגיל ולנסיון החיים יש משמעות. אני תוהה - האם היא צודקת או לא? היא אמנם אחת הבכירות והמובילות בתחום, אבל היא לא אמריקאית במקור ובל נשכח שמדובר באמריקה, המקום בו הס מלהזכיר כל פרט אישי - בוודאי שלא גיל ו/או מצב משפחתי. ונניח שהיא צודקת, איך להשחיל את זה בצורה הכי עדינה שאפשר? רעיונות?

 

[22ק ו ס ם]

סביר שכן

כבר כתבתי בשירשור קודם שגיל יכול להיות יתרון, וצריך לצאת מהמקובעות שאם עברת את ה30 או את אמא אז יפסלו אותך אוטומטית. זה אגב ממש לא נכון שאסור להזכיר פרטים אישיים בארה"ב, זה עוד מיתוס. מאוד תלוי במה מדובר. אם יש מקום שבו את מספרת על עצמך אז לא ממש מסובך להזכיר את זה בהקשר של ניסיון רלוונטי לבקשה.

 

[נועה לביא]

יפה, זה מה שאני תמיד אומרת...

ומה רע בפשוט להזכיר? שימי לב שהמטרה היא לא שתצניעי את זה.

 

[mummy]

נראה לי דווקא הגיוני מה שהיא אומרת

בלי לדעת יותר מדי נשמע שהבשלות, הניסיון היציבות וכל מה שעוד אפשר להסיק (אם כי ברור שזה לא מחייב) מהמצב המשפחתי והגיל שלך יכולים להוות יתרון בשבילך על פני האחרים ובכלל. לגבי האיך, נראה לי די פשוט - המטרה של החיבור הוא מה? להגיד מה את עושה, מי את ומה את, לא? אז אפשר בפסקא אחת בסוף או בהתחלה למקם את עצמך מבחינת מוצא גיל מצב משפחתי ברמה התיאורית, לא צריך לעשות מזה סיפור אלא פשוט זה מי שאת נקודה. ובהצלחה!