שאלת גיל שנתיים

[טלי12345]

שאלת גיל שנתיים../images/Emo3.gif

בתי חמודה ובעלת רצון משלה בכל תחום. אני משתדלת לאפשר לה את הדברים, אבל בנקודות מסויימות שאני מנסה לשים לה גבולות אני רואה קושי רב. נקודות שקשות לי הן בעיקר שלוש: 1. לעיתים קרובות היא מסרבת להתלבש וללבוש חיתול. בקיץ איפשרתי לה להסתובב ערומה. כעת חורף ואני לא רוצה שתסתובב ערומה, ויש זמנים(כגון בלילה) שאין לי כוח להתחיל לנקות אחריה(שכן היא לא הולכת לשירותים, ניסיתי לתת לה להיות חודש בלי חיתול וראיתי שהיא לא מעוניינת לעשות בשירותים\בסיר,נראה כאילו לא מפריע לה שהיא מתלכלכת כולה) . אני לא יכולה להגיד שאני רוצה שתסתובב בלי חיתול וכל שעה לערך להחליף א כל בגדיה הרטובים\ לשטוף אותה וכולי. מצד שני אני לא רוצה לכפות עליה להתלבש\לחתל אותה בכוח. 2.היא מסרבת להכנס לשבת בכסא בטיחות, כי היא מעוניינת לשבת שם לבד ולהיחגר לבד. מבחינת טכנית היא לא מסוגלת ואני מחכה לגיברת כל יום כ10 דקות עד שתשתכנע בעצמה שזה מורכב בשבילה ותתן לי לחגור אותה. 3. היא רוצה להתלבש לבש ודברים שטכנית מורכבים בשבילה ואני באופן אידיאלי מעדיפה לתת לה להתנסות , כך שתראה שהיא לא יכולה במקום לכפות עליה(שאז היא בוכה , תתורחת ומתפתלת) אבל יש לי עוד ילד ועוד מחויבויות וקשה לי להעביר ימים שלמים רק בנסיונות שלה. אשמח לעזרה בהתמודדות תודה

 

[יעל ארבל]

שלום לך טלי, ברוכה הבאה אלינו

תודה ששיתפת אותנו בנקודות הקושי שלך. נשמע מהודעתך שאת מנסה מאוד לנתב בין הצרכים של הילדונת שלך בעצמאות, בבחירה ובגילוי העולם, ובין הצרכים שלך בזרימה, בסדר, ובחלוקת המשאבים בין הילדים ובינך. ושאולי היית רוצה ללמוד דרכים נוספות לעשות את זה עם יותר יעילות. האם לכך התכוונת כשכתבת "אשמח לעזרה בהתמודדות"? הדרך שלנו יש כאן להציע בפורום היא דרך של דיאלוג, שכוללת הקשבה אמיתית לצרכים של ילדתך, והקשבה אמיתית לצרכים שלך - מתוך כוונה ליצור קודם כל חיבור ביניכן על בסיס הצרכים הללו, ולאחר מכן לעבור לפתרונות שיעבדו בשביל שתיכן. זה לא פשוט לעשות זאת, במיוחד כשהקטנטונת בת שנתיים, אבל בהחלט גם לאחר מכן. מצד שני, זאת דרך שמאפשרת לנו להרוויח את הקשר והחיבור האמיתי עם הילדים, בני-הזוג, ההורים והחברים שלנו. האם הדרך הזאת נשמעת לך והאם היית רוצה לשמוע יותר על האופן שבו אנחנו עושים זאת? יום נעים,

 

[טלי12345]

כן, מאד!

אהבתי מאד את סגנון הכתיבה שלך.אני מכירה את עקרונות התיאוריה אחרי שקראתי כאן בפורום ושמעתי הרצאה של ארנינה. הייתי מעוניינת לשמוע על דיאללוג פורה כזה כפי שאת מתארת תודה

 

[יעל ארבל]

היי טלי, אני מאוד שמחה לשמוע

שהתחברת אל הדברים שכתבתי. ואפילו מרגישה סוג של הקלה לשמוע שכבר עשית היכרות עם תקשורת מקרבת, כך שיש לנו איזושהי נקודת מוצא בסיסית שאנחנו שתינו מכירות. (וכולנו כאן בפורום, ככה שזה ממש כיף לי) וממנה נוכל לצאת. אחד העקרונות הבסיסיים שעליהם מתבססת גישת תקשורת מקרבת (לא-אלימה) הוא - שלכולנו יש צרכים, ואנחנו שואפים לקיים עולם שהצרכים של כולנו שווים בחשיבותם. זה יפה בתור אידיאל כזה, אבל הרבה יותר מורכב לחשוב במונחים האלו של צרכים שווים בחשיבותם, כששמים צרכים של ילדה בת שנתיים אל מול צרכים של מבוגר. במקרה הזה אמא שלה. כשדיברתי על אפשרות של דיאלוג, התכוונתי בעצם בראש ובראשונה לדיאלוג על מילוי צרכים. שהרי, מי קובע בעצם איזה צרכים הם יותר חשובים כרגע, שלך או שלה? ובאיזו דרך תמלאו את הצורך שלך ושלה? (שהרי יש כמה אפשרויות למלא את אותו צורך). ולפעמים אותה פעולה ממש יכול להיות שלא תהיה לך בעיה איתה, ויכול להיות שממש לא תתאים לך - לדוגמא, אם את נותנת לה לנסות לשים את חגורת הבטיחות לבד כשאת מאוד ממהרת זה לא דומה בכלל לאותם ניסיונות שלה אם יש לך המון זמן כרגע. אז מה בעצם אני אומרת - 1. כשלב ראשון הייתי אומרת שהדבר החשוב ביותר הוא לנסות ולזהות את הצרכים שלך ברגע נתון. למשל הצרכים שלך סביב חגורת הבטיחות - מצד אחד הצורך בביטחון, הצורך לעמוד בהתחייבויות, מצד שני הצורך שלך להתחשב בה ולהיות קשובה לצרכים שלה. זה נכון? ואולי יש עוד. מצד שני, הצורך שלה סביב הנושא הזה, שהוא בוודאי צורך בעצמאות. 2. אחרי שזיהינו את הצורך שלך ושלה - אפשר לגשת לשלב השני והוא לדבר את הצרכים האלו. ומאחר שהיא עוד לא יודעת לדבר במונחים האלו, אז חשוב לעזור לה עם זה. איך עושים את זה? באים לקטנטונת כששתיכן רגועות, ואומרים לה - "את יודעת, אני רוצה לדבר איתך על החגורת בטיחות- את מוכנה?" אם היא מסכימה אז אפשר לפתוח בשיחה. 3. אני הייתי מתחילה בתיאור העניין - לדוגמא, "את זוכרת שכשאנחנו רוצות לנסוע באוטו אז את רוצה לשים את החגורה בעצמך?" אז כשאת רוצה לשים אותה, אז בעצם מה שחשוב לך זה לעשות דברים לבד? (אפשר גם להשתמש במילה - עצמאית אם זה לא יותר מדי לך) וחשוב לך ללמוד לשים את החגורה בעצמך? בשלב הזה הייתי עוצרת ומנסה לבדוק איתה מה היא אומרת על זה במילים שלה. 4. השלב הבא, זה להגיד לה את הצד שלך - "את רוצה לשמוע מה אני חושבת?" אני רוצה לתת לך את הזמן לשים את החגורה לבד, ולפעמים יש יותר זמן לזה, ולפעמים אני ממהרת ויותר קשה לי עם זה. וכו' וכו'. ואז תסיימי באיזושהי בקשה אליה - שתגיד לך מה היא חושבת על מה שאמרת. ותוך כדי שהיא מדברת, תנסי לנחש מה היא אומרת. ממש בקטנה, אבל דיאלוג מלא. האם את חושבת שתרצי לנסות?

 

[טלי12345]

תודה יעל

אני מאד אוהבת את הדיאלוג שהצגת אבל יש עוד כמה גורמים שלא הזכרתי. בכמה פעמים שניסיתי לתת לה להכנס לכסא לבד ראיתי שהיא לא מסוגלת לזה, אבל מצד שני, אחרי 20 דקת בערך, היא מתייאשת ומאפשרת לי להכניס אותה(אם היא לא שוכחת בינתיים את הכוונה המקורית ומוצאת משהו אחר לשחק איתו

) פרמטר נוסף הוא אחיה: שדי מתרעם על כך שאותו אני מזרזת להכנס לכסא ולא נותנת לו זמן למרוח לפני הישיבה, ואילו אליה יש לי יותר סבלנות. הקושי שלי מולו הוא, שהוא בעצם לא אוהב למרוח זמן לפני הנסיעה, ואם יש זמן כזה הוא מתחיל "לנדנד" ולנג'ס", ךעומתה שהיא אוהבת לשחק בכל זמן נתון., הוא אוהב להגיע כבר הביתה(הסיטואציה הבעייתית היא בזמנים שאני לוקחת אותו איתי, אוספים אותה מהמשפחתון ואז חוזרים שוב הביתה במכונית) בכל מקרה, אני אנסה את הדיאלוג איתה, היא בהחלט מבינה מה אומרים לה. תודה!

 

[יעל ארבל]

בן כמה הילדון?

גדול יותר ממנה אני מניחה? אז יש לי בעצם שני דברים להגיד לאחר שהוספת את הדברים האלו - דבר ראשון לגביה - את יכולה בשיחה שתקיימי איתה, לשאול אותה אם היא תרצה שתראי לה בפעמים הראשונות איך קושרים את החגורה, בשביל שהיא תלמד לעשות לבד אחר-כך. את יכולה גם להגיד לה שגם את לומדת דברים מזה שאת מנסה כמה פעמים, ולפעמים את לא מצליחה ואז מישהו אחר מראה לך איך עושים את זה. יכול להיות שהצורך שלה הוא לא רק בעצמאות אלא גם בלמידה, ואז תשאלי אותה אם היא רוצה ללמוד איך לעשות את זה בעצמה. דבר שני לגביו - כשהסיטואציה היא ששניהם נמצאים, ואתם מתעכבים בגלל הניסיונות שלה לקשור את החגורה והוא מתעצבן בינתיים, זה הזמן להיות אמפתיים אליו. ואפשר לעשות את זה ע"י שאלות של ניחוש למה שהוא מרגיש ולמה שהוא צריך. לדוגמא - "אתה מתוסכל עכשיו כי נורא היית רוצה שכבר נגיע הביתה?", "היית רוצה שכבר נזוז במקום לחכות שהיא תסיים להיקשר?", "אתה עייף ואין לך כוח לזה כרגע?" - רק שאלות, בלי לנסות לפתור לו את הבעיה או לענות לו עליה. בעצם זה שאת שואלת אותו את השאלות, את כבר עונה לו על צורך מאוד גדול שלו - שיקשיבו לו, שיראו את המצוקה שלו באותו רגע, וזה עשוי להרגיע את הרוחות באותו רגע. בכל אופן, זה הרבה יותר יעיל לדעתי מאשר לפתוח באיזשהו הסבר "עוד מעט הולכים" או ויכוח "תהיה סבלני" וכו' וכו'. מה את אומרת? אשמח לשמוע איך הולך.

 

[טלי12345]

אגן, מובוגר יותר

בן 4.5 . לגבי הקטנה הרצון שלה הוא להתיישב בכסא, היא לא כל כך מצליחה לעשות זאת. חלק מהסיבות הן שתוך כדי היא בעצם שוכחת שמטרה שלה(שלי

) שתיתישב בכסא, ומוצאת לה כל מני משחקים אחרים. ראיתי שחלק ממה שעוזר לשניהם הוא להמציא שיר. אוילי וחסר כישרון ככל שיהיה, שמזכיר להם את מה שעושים כרגע. הקושי שלי הוא להישאר אמפטית וקשובה לשניהם בעוד היא מתחילה להתפזר והוא מציק כי משתעמם. כמה פעמים כבר הצעתי לו לקחת צעצוע לסיטואציה הזו אבל הוא סרב. בכל מקרה כנראה שאני אנהל איתה שיחות כפי שהצעת ואזכיר גם את ההתחשבות באחיה. תוך כדי הקשירה אני אשיר אית םאת אותו שיר, שזה דבילי אבל עובד . תודה רבה!

 

[יעל ארבל]

בשמחה רבה ואשמח לשמוע איך הלך

 

[טלי12345]

אפשר לשאול עוד משהו?

 

[יעל ארבל]

בטח...

 

[טלי12345]

לגבי תקשורת עם בת משפחה מבוגרת

שרוצה לעזור אבל מאד מציקה בעזרה שלה. לדוגמא:היא רצתה לקנות נעליים לילדים.היא מתקשת לקבוע יום ושעה ולא מסכימה שאני אקנה והיא תחזיר לי כסף נניח. יוצא שהיא מתקשרת אלי ביום גשם סוחף בשעת צהריים ומתעקשת שאגיע לחנות שרחוקה מבייתי , כיוון שהגיעה לשם מסיבות אחרות. היא מתעקשת שאגיע לשם למרות שאני מסבירה שלא נוח לי עכשיו. אחרי שאני מגיעה וכולי לא שקטה בגלל הנסיעה הפתאומית, שינוי שגרה של הילדים וכיוב, היא כועסת עלי, כיוון שלא אמרתי לה תודה מספיק לטעמה. אני מרגישה שזה lose-lose כיוון שאם אני לא אגיע היא כועסת וממורמרת ואם אני מגיעה היא כועסת . כאילו לעולם אי אפשר לספק אותה. בין היתר היא לא מהססת להשתמש בילדים כנגדי- נניח להגיד לילד:רציתי מאד לקנות לך תיק סופרמן כפי שהבטחתי אבל אמא שלך לא רצתה שאקנה לך. זה משקף איך שהיא רואה את הדברים כמובן, היא משמיטה מהסיפור את הפרטים ה"לא חשובים" כמו שבמקרה היינו בעיר אחרת באותו רגע שהתקשרה.מסיבה כלשהי נחקק לילד הזיכרון שאמו היא "הרעה" ולא רצתה לקנות לו את התיק. מבחינת צרכים ברור לי שהאשה רוצה לקבל תשומת לב , הכרה, יחס. ברור לי שהילד יתפתה בקלות ע"י מתנות. מבחינתי, אני הייתי רוצה שתראה את הצרכים שלי: שגרת יום של הילדים, להוריד ממני משימות(אם היא רוצה לעזור) ולא להוסיף. עושה רושם שהאשה רוצה מאד לעזור אבל לא מוכנה לשמוע מה אני רוצה כעזרה ותמיד חייבת לערב את כולם במשימות היא לוקחת על עצמה. מצד שני היא לא מאפשרת לשחרר אותה ממשימות. אם אני אומרת לה שאני מוותרת על העזרה שלה היא כועסת מאד, נעלבת,מערבת בני משפחה אחרים כולל הילדים כפי שהזכרתי. מקווה שאני ברורה.