לאו דווקא
לפעמים הגורמים המשפיעים (ולכן התענינתי בשאלה מתי מתחילה התפתחות המיניות) פועלים בגיל כל כך מוקדם שכמבוגרים לא נזכור אותם במודע. הם ישפיעו על ההתנהגות שלנו אבל לא תהיה לנו שום אפשרות לדעת מהם, ולכן טיפול שמתמקד בגורמים לא יעבוד. לא תהיה תפיסה של גורם. מעבר לכך, זה לא בהכרח יהיה גורם יחיד, כמו טראומה או שברון לב, שאפשר לשים עליו את האצבע. ילד יכול לפתח סלידה מאינטימיות, להדחיק את הצורך בה ולתייק את כל העניין כאסקס בתגובה לשילוב שם קשיים חברתיים, בעיות ביחסים בין ההורים, פגם פיזי שגורם לסלידה מוקדמת מהגוף וכו'. מאחר ויגדל עם התסבוכת הזו ולא יוכל להצביע על נקודה בזמן בה קרה משהו דרסטי, לא תמיד יהיה מודע בכלל לעובדה שמשהו אצלו "השתבש". הוא יתפוס את עצמו כמי שנולד ללא רצון באינטימיות כי האסקס שלו יתפתח יחד איתו ולא תהיה לו נקודת אפס. לגבי מה ששאלתי בשרשור שאני התחלתי: יש מצבים שיכולים להיות גם אורגניים (אדם נולד כך) וגם נרכשים, כמו, להבדיל כמה הבדלות, סכרת. אבל מה שאני דיברתי עליו הוא השאלה האם יש אנשים שלא רכשו אסקס, ולא נולדו אסקס, אלא קיטלגו קושי אחר כאסקס. דבר מסוג זה לא פוגע בלגטימיות של אסקס וגם לא מקטלג אותה כמצב נרכש בלבד, ובטח לא כמצב שלא קיים אלא הומצא. מעניין אותי פשוט, להערכתכם, האם ייתכן שאנשים משתמשים בקטגוריה כדי להימנע מהתמודדות. מעניין אותי גם האם יש אנשים שנולדים על הגבול: יש להם נטייה מסויימת לאסקס, אבל מה יהיו כשיהיו גדולים תלוי בצורה שהם גדלו. האם חייבת להיות נטייה כזו כדי להיות אסקס, כלומר האם אדם שאין לו את הנטיה הזו, לא משנה מה עבר עליו כשגדל, תמיד ירגיש דחף מיני (בריא או שלא בריא, ויש דחף מיני שמוגדר כלא בריא)?
