שאלת היום: הורות מאוחרת

[shelycat]

שאלת היום: הורות מאוחרת../images/Emo95.gif

אני גונבת את השאלה מפורום אחר. למרות שכולנו כאן זוגות צעירים מה דעתכן על נושא הורות מאוחרת, כלומר הורות בגיל מבוגר, האם זה הוגן כלפי הילד/ה שהוריו כבר לקראת או בשנות הארבעים שלהם ואפילו יותר מבוגרים? האם הגיל משנה/משפיע? האם אב מבוגר הוא דבר "נסלח" יותר מאם מבוגרת? האם יש השפעה לדעתכן על ההורות כמבוגרים על חינוך הילד? האם זה הוגן כלפי הילד להיות ילד יחיד להורים מבוגרים? דבר נוסף האם יש הבדל בין התחלת ההורות בגיל מבוגר באופן כללי לבין הפרש גדול בין הילדים, נגיד ילד או שניים שנולדו להורים בצעירותם וילד נוסף בהפרש גדול יותר מאחיו כשכבר ההורים מבוגרים יותר, האם זה הוגן כלפי האחים הבוגרים? נו, אז מה דעתכן?

 

[יעלי2]

..................../images/Emo175.gif../images/Emo95.gif

טוב, אני לא אענה לך שאלה שאלה, אבל לדעתי וזה גם דבר ידוע. זוגות נוטים להתחתן בגיל יותר מאוחר ממה שהיה נהוג בעבר. ולא כל זוג שמתחתן בגיל 28, לא טס לבשל תינוקל´ה. טוב להם עם הזוגיות, רוצים להספיק לטוס, לטייל ולהנות מהשקט הזוגי. מכאן שאם מתחילים מאוחר, ורוצים 2-3 ילדים (בממוצע), הילד השלישי יגיע סמוך לגיל 40. כמו כן, יש לקחת בחשבון שאנשים בונים את עצמם, משקיעים בעבודה, ולא רוצים או מוכנים (אמהות בעיקר) להקריב 6 שנים לייצור סדרת תינוקות ולהתמסר טוטלית כדי להתפנות מהילודה והטיטולים עד גיל 35, נגיד. מכאן ש"האגואיסטיות" שלנו, הרצון שלנו להתפתח ולהגשים לעצמנו ואת עצמנו כתוצאה מכלל ההתפתחויות בחיים, בתרבות, בחברה ובכלל. באים כדבר טבעי. מכאן שגם אם נהיה הורים פחות צעירים ממה שהיה נהוג או מקובל בעבר, עדין זה לא יהיה מרוע או משהו אחר, אלא מכורח המציאות שאנחנו מתאימים את עצמנו אליה. אני כן חושבת שהורים בגיל הזה (לא מדובר על אבא שנולד לו בן כשהוא חגג 55), הם הורים דאגנים, הסטריים, מתחשבים ומגניבים, ככל שניתן. אחרי הכל, אנחנו לא עומדים במקום. המציאות והתוצאה=תינוק מחייבת להפוך לכאלה. זה לא אמר הורים קשים מעצבנים ולא טובים. הם רק לא בני 22. נ.ב. בקשר לילד שגדל במרחק רב מאחיו. לפעמים זוגות מנסים שנים לעשות עוד ילד ולא הולך להם, ופתאום אחרי זמן רב כשמוותרים, מגלים "תקלה" ואז יש התלהבות לחזור לחיתולים ולנסות לשפר מה שלא הספיקו עם הגדולים (כשהיו עסוקים עם משכנתא וקריירה והקדישו פחות צ´ומת לילדים). ולפעמים באמת מתחשק להורים איזה בונבון לשחק איתו כשהילדים מתבגרים, ואז מתוך בחירה הם עושים את זה. תאמיני לי, מניסיון של חברים של ההורים שלי. זה עשה את הבית למלוכד ומאושר מאוד מאוד. הקטן נחנק מתשומת לב ומתנות, וגם לאחים הבוגרים לא היה משעמם (שלא נדבר על אמאבא).

 

[אתי@]

אני מאוד מזדהה עם מה שיעלי כתבה פה

ורוצה להוסיף לגבי ההשפעה של תינוק בבית מבוגר... כשהורים מתבגרים, ונגמר להם ניצוץ החיים (אני לא מדברת על הניצוץ שכבה עם הזיקנה,אלא עוד קודם), הם הופכים עצבניים, מרירים, חסרי סבלנות, לא מאושרים וכו´. ילד חדש יכול להכניס כמויות אושר בלתי נדלות לבית ולהכניס רעננות ליחסים בין ההורים, וגם ליחסים בין ההורים לילדים הגדולים. כמובן שגם הילד נהנה מתשומת הלב של האחים הבוגרים. החיסרון הוא שכשההורים מבוגרים, לא תמיד יש להם סבלנות להשקיע בילד כמו שהם השקיעו כשהיו צעירים, וזה חבל...

 

[dorlim]

שאלה קשה...

אני ממש לא יודעת לתת תשובה חד משמעית ויש הבטים לכאן ולכאן. אבל, אני כן יכולה לספר נקודות מבט של שני חברים שנולדו להורים מבוגרים (מאד!!!!) בהפרש עצום מהאחים שלהם. אחד - ההפרש בינו לבין אחיו 17 שנה. הוא היה הילד המפונק, קיבל הכל (וקצת יותר...), באמצע שנות ה20 לחייו עדיין חשב שהכלים קופצים למדפים נקיים (ואף פעם לא טרח לחשוב איך...

). מעולם לא היה מריר כלפי ההורים בעניין, ודוקא ניכר היה שהוא נהנה להיות הבן הקטן והמפונק. כששאלתי אותו אם זה מפריע לו, הוא אמר שהוא היה מעדיף הורים צעירים יותר, אבל הוא לא מתלונן. השני - אותו סדר גודל של הפרש מאחותו. תמיד כעס על ההורים - למה הם הביאו אותי ככה? הם רצו בן זקונים ואני נענש... לא הסכים על כלום עם הוריו ולמרות שלקראת שנות ה-30 בחייו עדיין התגורר עם ההורים, ראה בהם מטרד מכעיס. נראה לי שזה תלוי באופי של הילד ושל ההורים ובחוויות המשותפות שלהם - אם ההורים מצליחים ליצור חוויות משותפות עם הילד, כך שהוא לא ירגיש שהם "זקנים".

 

[danonit]

ידברים שראיתי ../images/Emo8.gif

יש לי אח חורג בן 14 (בדיוק חצי בגיל ממני) וכשאני מסתכלת על איך אמא שלי מגדלת אותו ואיך היא גידלה אותי נראה לי שהיא הרבה יותר שפויה, יותר שקולה ויותר מפוכחת היום. וזה משפיע ישירות על הילדים. אולי זה הנסיון אבל נראה לי שיש גם השפעה חיובית לגיל. סדרי העדיפויות משתנים, אתה פחות לחוץ על כסף, יותר עצמאי, יכול לתת יותר... יש לי גם חברה שההפרש בינה לבין אחיה הוא 7 שנים וגם בינו לבין האחות הקטנה והדבר המדהים זה שהם כולם ילדים מאוד בוגרים, כאילו הנוכחות של אח שגדול ממך בהרבה שוברת את התבנית הרגילה של קנאה וכו´ ובמקום זה מטפחת אצל האח הגדול תחושת אחריות. אני יכולה לומר שאני גדלתי עם הורים יחסית מבוגרים אבל מה שהיה חסר לי זה לא הורים צעירים אלא הורים עם מנטליות אחרת. אני יודעת שההורים של בעלי יהיו סבתא וסבא יותר "צעירים" מאשר ההורים שלי היו בתור אנשים צעירים, אז לא רק הגיל הביולגי קובע...

 

[Ronnie*]

הממ...

ברור שיש יתרונות וחסרונות... לי יש אחות בת 14, וההורים שלי בני חמישים בערך (מאוד צעירים ברוחם. יותר ממני אפילו

). היא ילדה לא כל כך קלה (בעיות בביה"ס וכו´), ולפעמים קשה לי לראות איך ההורים שלי, שבגיל שלהם כבר אמורים להיות פנויים לעצמם ולהשקיע בעצמם, מתרוצצים לבית הספר שלה, רצים אחריה... טוב, אבל זה פחות עניין של גיל, זה ענייין של אופי... אני משערת שהיתרון של הורים מבוגרים יותר הוא שהם רכשו ניסיון בחיים ושהם יותר רגועים... בכל מקרה, קשה לומר מה כאן "הוגן" כלפי הילד. בכלל, להביא ילד לעולם זה רצון אגואיסטי של ההורים, והעולם הזה לא כל כך נפלא כשלעצמו... לגבי האחים, לי היה לא קל כשהיתה פתאום תינוקת חדשה בבית (הייתי בת 13), אבל אני לא חושבת שזה קל באף גיל.

 

[Ronnie*]

אה, עוד משהו לגבי האחים...

לאמא שלי יש אחות שצעירה ממנה ב- 16 שנה (!) והן חברות מאוד טובות. לי היה מאוד כיף שיש לי דודה צעירה כל כך, שהיתה בסך הכל בת שמונה כשנולדתי... כמו אחות גדולה. (ושכחתי לציין בתשובה הקודמת שלי שיש לי עוד אחות אחת באמצע. לא שזה רלוונטי... סתם פתאום מוזר לי ש"שכחתי" להזכיר אותה

).

 

[Aאלינור]

אמרו כאן כבר הרבה דברים שאני

מסכימה אתם אז אני לא אחזור אבל דווקא לגבי זה שהורים מבוגרים הם קצרי סבלנות יותר, איכשהו נשמע לי לא נכון. הרבה הורים מבוגרים אומרים שהיום יש להם הרבה יותר סבלנות והם הרבה פחות הסטרים ממה שהיו בסיבוב הראשון (או אילו היו נעשים הורים בגיל צעיר יותר). ביני ובין אחותי יש הפרש של 9 שנים. מצד אחד כאילו היו לה 4 הורים לפעמים שכן לכל אחד מאיתנו היתה דעה ונסיון ל"חנך" ולהשפיע עליה. מצד שני היא גם זכתה לאהבה מיותר אנשים. ההורים שלי קולטים בימים האחרונים שכבר אין להם ילדים בבי"ס (אחותי סיימה ממש עכשיו), וכשאמרתי להם בצחוק שהם היו צריכים לחשוב על זה קודם שניהם אמרו שבדיעבד עכשיו היו מאוד רוצים עוד ילד/ה צעירים בבית. לא ממש הבנתי את השאלה האם זה הוגן כלפי האחים הבוגרים. מבחינת מה? כי אם המדובר בקנאה אז זו קיימת, ונראה לי שאפילו ברמות גבוהות יותר, דווקא בגילאים צעירים יותר, כאשר קשה לקלוט שתשומת הלב כבר אינה בלעדית שלהם.

 

[shelycat]

...........

לגבי הוגן לגבי האחים הגדולים למשל הכוונה היתה שבעצם הרבה פעמים חלק מהאחריות והחינוך של האח הצעיר "נופלים" עליהם בשלב מסוים כיון שלהורים נגמר הכוח הבריאות מתרופפת והאחים הבוגרים מגלים שעליהם לטפל ולגדל בן טיפשעשרה צעיר בזמן שהם כבר בשלב של להקים משפחות משלהם ,מכירה משפחה בה האח הבכור מטפל בכל מה שקשור באחיו הצעיר כולל בית ספר וימי הורים-כמובן שהכל נעשה באהבה, אבל בכל זאת האם זה הוגן? דבר אחר הוא מצב שבו כשההורים מבוגרים כך הזיקנה/גיל שלהם מגיע הרבה יותר מהר והתפקידים מתהפכים בגיל מוקדם יותר של אותו ילד ואז הוא מגלה שבגיל צעיר יותר ממה שקורה במשפחות אחרות הוא צריך להיות מטופל בהורים זקנים/חולים בזמן שהוא בעצם רק בתחילת חייו הבוגרים. יש המון היבטים בעד ונגד הורות מאוחרת ולי אין ממש עדיין דעה בעיניין לפה או לשם אבל אני בהחלט רואה את אימי שהיא בת יחידה להורים מבוגרים שצריכה לשאת בנטל מאוד כבד של טיפול בהם מגיל מאוד צעיר (למשל אימי נולדה לסבתי כשסבתי היתה בת 41).

 

[יעלי2]

לגבי האחים הבוגרים

אני מכירה בחור בגיל של רובנו שהוריו עשו לו הפתעה והביאו לעולם אח נוסף כשהוא היה כבן 14. בתחלת שיא גיל ההתבגרות, הורמונים משתוללים, הקטע הכי כיפי לעשות דברים מופרעים עם החברים. וההורים ביקשו ממנו די הרבה לשמור על אחיו הקטן כשהם לא היו בבית. למה? כי הוא כבר בוגר אז זה נוח וחוסך בייביסיטר. שאני אגיד איזו הסטריה היתה לו כשהועלה ענין חתונה, ילדים וכו? אז יש בזה משהו, כלפי האחים הבוגרים. מצד שני, לא מכל מקרה יש לעשות הכללה (גסה), וצריך לבדוק כל מקרה לגופו.

 

[אתי@]

יש בזה משהו...

לי יש 2 אחיות קטנות, ההפרשים ביננו הם 5 וחצי, ו-13 שנים. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה ואח"כ כנערה, עושה המון בייביסיטר, לוקחת לחוגים ולחברים וכו´. ואני גם זוכרת שעם כל האהבה לאחיות והרצון לעזור להורים, הרגשתי מאוד מוגבלת. תמיד היתה לי מחויבות ראשונה לאחיות שלי, לפני הדברים שרציתי עבור עצמי (מקווה שזה לא נשמע דרמטי מידי...). למשל לא יכולתי לצאת מהבית עד שאמא שלי היתה חוזרת מהעבודה וככה הייתי מפסידה כל מיני דברים, וכיו"ב. מקווה שהילדים שלי לא "יסבלו" מזה כמוני, למרות שקשה לי להאמין שאפשר אחרת...

 

[יעלי2]

לא קלה היא לא קלה דרכם אבל כמו

אמרתי כל מקרה לגופו. והתייחסתי מקודם הופנתה להורים, וזה הפן של האח הבוגר (שאגב התגבר על הסלידה מילדים קטנים, אבל עדין לא רץ לעשות אותם)

 

[fila]

............

שלי בנוגע לשאלתך אני בתם הבכורה (והמאומצת) של הורי אבי בן 71 ואימי בת 62 ,זה לא קל בכלל יותר נכון היה קשה מאוד במיוחד בגיל ההתבגרות, זה מלחיץ היום כי אני מרגישה שהם כבר ממש רוצים נכדים ואני עוד לא ממש מוכנה לזה.... אני לא שופטת אותם אני מניחה שלא לכולם יש את המזל להוליד ילדים מתי שרצו ובגיל האידיאלי לפעמים יש עוד דברים מסביב... היה לי קשה עם ההורים שלי לפעמים אבל אני יכולה היום ממרומי גיל 27 להגיד שהם נהדרים מקסימים ונותנים לי מעל ומעבר הם השקיעו בחינוך ובכל ההעשרה שמסביב לקחו אותי וליוו אותי לכל הטיולים והפעילויות... הם אחלה, נכון מבוגרים אבל הכי טובים בעולם.

 

[rona25]

התשובה שלי

לדעתי התשובה היא לא - יש לי דודה שילדה 3 ילדים בגיל מבוגר (40 ומעלה) ולדעתי זה פשוט לא פייר ואגואיסטי (סליחה על הבוטות). הורים מבוגרים הם פחות סבלניים מהורים צעירים יותר, למרות שלכאורה יש להם יכולת כלכלית גדולה יותר מאשר הורים צעירים... שלא לדבר על העובדה שילד יחיד נשאר בודד לבדו בשנות העשרים המאוחרות תחילת שנות ה 30 לאחר שההורים שלו נפטרו, ללא אחים ואחיות. אחד השיקולים שלי להביא 3 - 4 ילדים (בקרוב.. בינתיים אין אפילו אחד ולא, אני לא דתייה) זה בדיוק השיקול הזה - שלידים שלי יהיו אחד את השני כאשר אני ובעלי כבר לא נהיה. אני חושבת שיש המון חוזק וחוסן במשפחות גדולות ואני רואה את זה אצלי - את הקשר המיוחד ביני ובין אחיותיי (אנחנו 4 בנות) אני חושבת שבנאדם צריך ברוב המקרים את ההורים שלו גם כשהם מבוגרים - אני רואה את ההורים שלי שיש להם אמא מבוגרת (הסבתות שלי) והם עדיין צריכים אותן מבחינה רגשית / נפשית, ועל כן מכעיסה אותי לפעמים האנוכיות הזו של הורים מבוגרים שמביאים ילדים "בשביל עצמם" ולא חושבים על ההשלכות של זה בעתיד

 

[nikit1]

אין תשובות חד משמעיות

בתור בת זקונים (אמא בת 40 ואבא בן 45 בהולדתי) אני נהניתי מאד מהתשומת לב ואף פעם לא הרגשתי שההורים לא מבינים אותי. להיפך, אבא שלי הוא אחד האנשים היותר צעירים וה"קולים" שאני מכירה למרות גילו. אני חושבת שהכל עניין של אופי, להיות הורים צעירים לא מבטיח הבנה ויחסים טובים עם הילדים. לגבי האחים...לא נראה לי שהאחים שלי הרגישו מקופחים, להיפך- היה להם נחמד שיש פתאום אחות תינוקת בבית (וזה גם מרשים את הבחורות בפארק

) אני חושבת שהכל תלוי בבני הזוג, ראיתי גם משפחות בהם ילד הזקונים אכן סובל מחוסר יחס כי כבר אין כוח ואילו אצלינו זה היה ההיפך...אין כאן "בעד" ו"נגד" מוחלטים, הכל עיניין של אופי ונסיבות.

 

[שביב שני]

מנסיון:

1. אני נולדתי כשאבי היה בן 50, ואמי בן 34. אלו היו הניושואים הראשונים שלהם, ואני הילדה הראשונה והיחידה שלהם. אני חושבת שביני לבין אבי באמת יש פער דורות גדול, אבל עדיין - זה לא שהוא לא יכל לטפל בי או משהו. 2. בין ארוסי לאחותו יש פער של 11 שנה (היא קטנה ממנו) והקשר שלהם מדהים, הוא מאוד עזר בגידול שלה, והם מאוד קשורים. בזכות זה שהיא נולדה בגיל מאוחר, הוא יהיה אבא הרבה יותר טוב, אני בטוחה.

 

[נופר30]

לשלומי

יש אח שקטן ממנו ב 11 שנים ויש עוד שניים שיותר מבוגרים משלומי והאח הזה הוא הילד של כולם כולם עזרו לטפל בו כולם דואגים לו וגם היום כאשר הוא בן 24 אמא שלו עדיין עושה לו הכל אך יחד עם זאת להורים היה קל יותר לגדל אותו מאחר שהם עברו עם האחרים כמעט את הכל והיה להם קל יותר לקבל דברים שפעם הם לא קיבלו לדעתי הכל עניין של אופי

 

[השולצים]

גם לי יש אח קטן

אחי קטן ממני ב- 13 שנים. ההפרש בינו ובין אחותי הקטנה הוא 10 שנים ויש לי עוד אח שגדול ממני בשנה. אני יכולה לומר לכם שאחי בכלל בכללל לא סבל מההפרשים או מגיל ההורים (למרות שכשאני חושבת על זה אמא שלי היתה רק בת 35 כשהיא ילדה אותו - ולי זה תמיד היה נראה שהיא היתה נורא מבוגרת). בכל מקרה בגלל שהוא גדל בסביבה של אחים גדולים הוא יצא ילד מאד מאד בוגר, אבל עדיין זה רק תרם לו ולא פגע בו. בעצם אפשר לומר שהיו לו 5 הורים ותמיד כשהוא רצה משהו הוא קיבל אם לא מהאחד אז מהאחר. אז הוא רק יצא מורווח מזה. תמיד חשבנו שכשהוא יגדל זה יהיה קשה יותר כי כולנו כבר לא נהיה בבית והוא ישאר לבד עם ההורים אבל אני יכולה לומר לכם שהיום הוא לבד איתם והוא ממש לא סובל. קודם כל ההורים שלי לא זזים לשום מקום בלעדיו - מה שאומר שהוא ראה כבר חצי עולם וכלהזמן רק נוסע ומטייל. חוץ מזה שכשהוא בבית אף אחד מאיתנו לא ממש מעניין אותו (נו, הגיל..). לגבי בייביסיטר - זה נכון שהייתי צריכה לשמור עליו המון כשהוא היה קטן יותר אבל מאחר והיינו 3 אחים גדולים הנטל התחלק אז אף פעם לא הרגשתי שזה ממש מפריע לי.

 

[יעלי2]

ולגבי האח הקטן והמרוויח מכל העסק

עד שהוא מתבגר, ההורים עברואת כל הקשיים עם האחים הגדולים, והם למעשה (האחים) פורצי וסוללי הדרך בשבילו. הם עשו זאת עבורם : נאמר רצו אופנוע וההורים התעקשו שלא, ואז מגיע הקטן וההורים כבר היו בסרט אז הם מוותרים וכו. והוא מרוויח מכל העייסק