דעתי היא
בואו נשווה בין האלבומים: a momentary lapse of reason יוצא ב1987 והוא האלבום הראשון שמוציאים שלושת חברי הלהקה אחרי עזיבתו של רוג'ר. the division bell יוצא ב1994 והוא האלבום האחרון שהוקלט באולפן של פ"פ. מה דומה בינהם? קודם כל, ספק שאם מישהו היה שומע את אחד מהם מבלי לדעת שמדובר בפ"פ, הוא היה מזהה. אין ספק ששניהם שונים מאוד מפינק פלויד המוכר, מהסיבה ששניהם ב"גישה שונה" שהיא דייב גילמור, שהחליט לקחת את הלהקה על הכתפיים שלו אחרי העזיבה של ווטרס. האלבומים מתאפיינים בשירים יותר שקטים בלי מאפיינים פסיכדליים כמעט. בינם לבין עצמם, יש דמיון רב: שניהם מתחילים בקטעים די דומים, אינסטרומנטליים. השיר השני בשניהם הוא שיר יותר "עוצמתי" (learning to fly, what do you want from me). ובשניהם יש שימוש רב במה שאני אוהב לקרוא "שלישיית בנות" (זמרות ליווי). בשניהם, בנוסף, יש שימוש רב בשיטת הניגון של גילמור שמאוד מתבלטת כאן. מצד שני ההבדלים גם הם ניכרים. הדיויז'ן בל הוא בעיקרו שירים יותר נינוחים יותר, בעוד ש amlor מחזיק בתוכו כמה מאפיינים פסיכדליים, כמו a new machine, לצידם שירים יותר רועשים כמו dogs of war, או אם התחלה מפוצצת כמו sorrow, וגם שירים שקטים כמו on the turning away ומלודיות יפות כמו terminal frost. הדיויז'ן בל מצידו, מכיל בתוכו מעין מוטיב חוזר (הפעמון) עם נסיון לבנות עלילה כלשהי (משהו בסגנון החומה?) וכמו כן מכיל שירים מדהימים וגאוניים כמו marooned ו high hopes, וללא ספק זכה להכרה גבוהה יותר כשהגיע למקום הראשון במכירות בארה"ב ובבריטניה לעומת amlor, שהגיע רק 3 בשניהם. אז מי יותר טוב? amlor מכיל מגוון של מוזיקה עם נגיעות שמזכירות עדיין את פ"פ השלמים. הדיויז'ן בל יפהפה עם ביצועים מדהימים אבל אומר רק דיוויד גילמור. לכן דעתי היא (המשך בהועה הבאה...)
