ריבוע עגול
New member
שאלת השאלות: האם אני א-מיני?
כבר כמה שנים שאני עובר בפורום הזה, רוצה לשאול, אבל לא בטוח איך לעשות את זה. אני קורא הודעות, מנסה לאתר הגדרה חד-משמעית ל"א-מיניות" ולא מוצא כזאת. החלטתי עכשיו פשוט לשפוך בפניכם את המצב שלי, ואולי תוכלו לעזור לי להבין את מה שאני לא מצליח להבין בעצמי כבר כמה שנים, מאז ראשית גיל ההתבגרות. אז קודם כל אגיד שאני בן 20, כי זה פרט שוודאי חשוב להמשך. כמה נתונים: 1. מעולם לא הרגשתי צורך מיני מובהק, לא כלפי אחרים ולא כלפי עצמי (כלומר, מעולם לא קיימתי יחסי מין, מעולם לא אוננתי, ומעולם לא הרגשתי את הצורך לבצע את הפעולות הללו). 2. לגבי פנטזיות מיניות: כאשר אני מתאהב במישהו, אני חושב עליו, אך לרוב המחשבות האלו מסתכמות ב"להיות איתו" או אפילו לשכב איתו עירום ומחובק במיטה, אך לא מחשבות על אקטים מיניים מובהקים. 3. אני מתאהב בבני מיני. החל מגיל ההתבגרות, בכל תקופה שהיא שעברתי, תמיד התאהבתי בגבר מסוים. ההתאהבות מתבטאת בתחושה כימית - הורמונלית, וודאי חלקכם מכירים אותה, ובפנטזיות שתוארו למעלה. מעולם לא זכיתי לממש אהבה, מעולם לא סיפרתי למושא אהבתי על רגשותיי. ככל שאני נמצא פחות במגע עם האדם שבו התאהבתי, כך האהבה נמשכת יותר זמן. חלק מהאנשים בהם התאהבתי הכירו אותי, חלק מעולם לא הבחינו בי. לעתים קרה שהייתי מאוהב בשני אנשים בו זמנית, אבל חפיפה שכזאת נמשכה זמן קצר בין סופה של האהבה האחת לתחילתה של האהבה האחרת. נראה כאילו ההתאהבויות האלה נחוצות לי על מנת להציב עוגן בחיי, שאיפה לממש דבר בידיעה שלעולם לא יושג, מעין מנגנון הישרדות שנחוץ לי, ואני לא יודע למה. כל התאהבות נמשכת בין חודש לשנה, כאשר האהבה לא נפסקת, אלא פשוט דועכת (כלומר, אני יודע, שאם מישהו שהתאהבתי בו לפני כמה שנים יבואו ויגיד לי שגם הוא מאוהב בי, לא תהיה לי בעיה להתאהב בו מחדש). 4. לגבי השאלה: "מה יקרה אם אצליח לממש אהבה?" - אני יודע שאם האהבה תהיה בשיאה לא אחוש גועל לבצע כל מעשה מיני שהוא. אולם, קרה כבר שיצא לי לחבק מישהו בזמן שהייתי מאוהב בו, אבל לא הרגשתי משיכה מינית כלפיו באותו רגע. (כלומר, אם קיימת משיכה כלשהי, היא באה לידי ביטוי רק כשאני לבד עם עצמי ולא בזמן אמת). 5. אני אוהב מאוד לחבק בני אדם, גברים ונשים כאחד. מעולם לא התנשקתי, והיחס שלי לנשיקות בכלל הוא דו צדדי: מצד אחד זה מסקרן אותי מאוד, נשיקה נראית לי כמו הפגנת אהבה לגיטימית, צעד אחד מעבר לחיבוק - מצד שני, זה מגעיל אותי: דווקא לא הערבוב של הרוק, מה שנראה לי כמו המהות של הנשיקה - מעין חיבוק "תוך גופי" של בני אדם, אלא יותר במאפיינים הטכניים של הנשיקה: צורת השפתיים, סידור השיניים וריח הפה. 6. 3 פעמים בחיי קרה שהתאהבתי באישה. התאהבות באישה שונה לחלוטין מהתאהבות בגבר, שהיא הורמונלית בעיקרה. כאשר אני מתאהב באישה אני לא חושב על "להיות איתה" אלא על "כמה נהיה מאושרים ביחד", אני לא חושב על רגעים מסוימים שבהם נהיה שנינו לבדנו אלא על צורת התנהלותם של חיים שלמים, זוגיות, ילדים... חלקכם אולי מזלזלים בהתאהבות כזאת, אבל אני לא יכול להתעלם מחשיבותה. הידיעה שלא אממש זוגיות שכזו אמנם לא גורמת לי לדיכאון פתאומי, אך היא בהחלט מעציבה אותי לאורך זמן. אלו הנתונים, ועכשיו קצת רקע כללי: כאשר התאהבתי בגבר בפעם הראשונה סירבתי להכיר בכך שמדובר בהתאהבות, הייתי בטוח שאני פשוט "נורא רוצה להיות בקרבתו ותו לא". רק עם הזמן התחלתי לחשוד שאני הומוסקסואל. התעניינתי, גלשתי באינטרנט, למדתי על ה"קהילה" ולאט לאט השלמתי עם העובדה שאני כזה. באותה תקופה עוד הייתי בבית הספר, הייתי אדם מסוגר והמחשבות על האהבות שלי תפסו חלק ניכר מסדר היום שלי. עם זאת, תמיד הרגשתי שאני לא "הומו רגיל", לפי כל מה שקראתי נוצר בי הרושם שהומואים בדרך כלל צורכים מין בצורה מוגזמת ומדגישים את המיניות שלהם יותר מאנשים אחרים. הייתה תקופה שחשבתי שאני טרנסג'נדר, כלומר "אישה בגוף של גבר", אבל למרות זאת הבנתי שבאותה מידה שאני לא מרגיש "גבר" אני גם לא מרגיש "אישה", אנשי אינטרנט אלמונים ניסו לשכנע אותי שאני בסך הכל הומו בהכחשה. כשהתגייסתי לצבא תפיסת העולם שלי השתנתה, נחשפתי יותר לאנשים ובכך גם "ירד לי מכל העניין". עדיין המשכתי במסורת ההתאהבויות שלי, אבל הבנתי משהו שנכון לכל הגברים, כאלה שהתאהבתי בהם וכאלה שלא - אני לא באמת נמשך אליהם מבחינה מינית. רק באותה תקופה הבנתי שהעובדה שאני לא מאונן היא חריגה. התוודעתי ליותר מדי שיחות של גברים על נשים ושיחות של נשים על גברים, הצורה שבה בני המין האחד מדברים על בני המין האחר, כמו על מזון, ממש מחליאה אותי. מלבד השאלה: "האם אני א-מיני", שעל סמך כל הנתונים והסיפורים אשמח לדעת מה התשובה לדעתכם, יש עוד שתי שאלות שמטרידות אותי - וחשובות לא פחות. 1. האם טוב לי, או רע לי? שאלה שמאוד קשה לענות עליה. כרגע אפשר להגיד שדי נוח לי. מנגנון ההתאהבויות נורא עוזר לי בהישרדות היומיומית, גם אם הוא גורם לי לדכאונות. חוסר העניין שלי במין, ללא ספק, מקל עליי מאוד, הוא מוריד מעצמי דאגה אחת פחות. כמובן שעמוק בפנים מתחשק לי לממש אהבה פעם אחת, אבל בסך הכל טוב לי כרגע. העתיד זה כבר משהו אחר. 2. מה אני הולך לעשות עם זה? יש כמה אפשרויות, ואף אחת מהן אינה אפשרית. ראשית כל, אולי אצליח "לרכב" על אחת ההתאהבויות שלי ולהרגיש סוף סוף חי. זה חסר סיכוי, גם בגלל העובדה שההסתברות שמישהו שאני מאוהב בו יהיה הומוסקסואל וגם יתאהב בי היא אפסית, וגם בגלל הידיעה שאהבה כזאת לא תחזיק מעמד לנצח, ובסופו של יום זו הקרבה גדולה מדי. לנסות לקיים קשר עם אישה שהתאהבתי בה בצורה השניה יהיה לא מוסרי ולא הוגן כלפיה, אבל אני מאוד רוצה לנהל מערכת זוגית עם אישה, להביא איתה ילדים לעולם ולהקים משפחה בריאה.הבעיה שזה לא יכול להתקיים עם אישה סטרייטית, ואני לא בטוח שמישהי א-מינית תהיה מוכנה לחיות איתי בידיעה שבכל רגע נתון יש גבר שבו אני מאוהב. האפשרות האחרונה היא "לצאת מהארון", להכיר המון הומואים ולחיות במחיצתם במשך תקופה, ככה אני בטוח אתאהב באחד מהם ולחיות איתו באושר ובעושר... את זה אני לא אעשה כמובן, כי זה לא אני!! אם יש לכם רעיון,לאן אני יכול לנווט את החיים שלי אם אני כל כך רוצה להקים משפחה עם אישה - אנא הגיבו לי. אם בזה הרגע קוראת את הדברים האלה מישהי א-מינית שמוכנה לנסות להתחיל איתי משהו כנגד כל הקשיים, אני יותר מאשמח אם תצרי איתי קשר. אני בטוח שזה אפשרי. לכולכם אני מודה על שהקדשתם כל כך הרבה זמן לקרוא את מה שסוף סוף החלטתי לכתוב...
כבר כמה שנים שאני עובר בפורום הזה, רוצה לשאול, אבל לא בטוח איך לעשות את זה. אני קורא הודעות, מנסה לאתר הגדרה חד-משמעית ל"א-מיניות" ולא מוצא כזאת. החלטתי עכשיו פשוט לשפוך בפניכם את המצב שלי, ואולי תוכלו לעזור לי להבין את מה שאני לא מצליח להבין בעצמי כבר כמה שנים, מאז ראשית גיל ההתבגרות. אז קודם כל אגיד שאני בן 20, כי זה פרט שוודאי חשוב להמשך. כמה נתונים: 1. מעולם לא הרגשתי צורך מיני מובהק, לא כלפי אחרים ולא כלפי עצמי (כלומר, מעולם לא קיימתי יחסי מין, מעולם לא אוננתי, ומעולם לא הרגשתי את הצורך לבצע את הפעולות הללו). 2. לגבי פנטזיות מיניות: כאשר אני מתאהב במישהו, אני חושב עליו, אך לרוב המחשבות האלו מסתכמות ב"להיות איתו" או אפילו לשכב איתו עירום ומחובק במיטה, אך לא מחשבות על אקטים מיניים מובהקים. 3. אני מתאהב בבני מיני. החל מגיל ההתבגרות, בכל תקופה שהיא שעברתי, תמיד התאהבתי בגבר מסוים. ההתאהבות מתבטאת בתחושה כימית - הורמונלית, וודאי חלקכם מכירים אותה, ובפנטזיות שתוארו למעלה. מעולם לא זכיתי לממש אהבה, מעולם לא סיפרתי למושא אהבתי על רגשותיי. ככל שאני נמצא פחות במגע עם האדם שבו התאהבתי, כך האהבה נמשכת יותר זמן. חלק מהאנשים בהם התאהבתי הכירו אותי, חלק מעולם לא הבחינו בי. לעתים קרה שהייתי מאוהב בשני אנשים בו זמנית, אבל חפיפה שכזאת נמשכה זמן קצר בין סופה של האהבה האחת לתחילתה של האהבה האחרת. נראה כאילו ההתאהבויות האלה נחוצות לי על מנת להציב עוגן בחיי, שאיפה לממש דבר בידיעה שלעולם לא יושג, מעין מנגנון הישרדות שנחוץ לי, ואני לא יודע למה. כל התאהבות נמשכת בין חודש לשנה, כאשר האהבה לא נפסקת, אלא פשוט דועכת (כלומר, אני יודע, שאם מישהו שהתאהבתי בו לפני כמה שנים יבואו ויגיד לי שגם הוא מאוהב בי, לא תהיה לי בעיה להתאהב בו מחדש). 4. לגבי השאלה: "מה יקרה אם אצליח לממש אהבה?" - אני יודע שאם האהבה תהיה בשיאה לא אחוש גועל לבצע כל מעשה מיני שהוא. אולם, קרה כבר שיצא לי לחבק מישהו בזמן שהייתי מאוהב בו, אבל לא הרגשתי משיכה מינית כלפיו באותו רגע. (כלומר, אם קיימת משיכה כלשהי, היא באה לידי ביטוי רק כשאני לבד עם עצמי ולא בזמן אמת). 5. אני אוהב מאוד לחבק בני אדם, גברים ונשים כאחד. מעולם לא התנשקתי, והיחס שלי לנשיקות בכלל הוא דו צדדי: מצד אחד זה מסקרן אותי מאוד, נשיקה נראית לי כמו הפגנת אהבה לגיטימית, צעד אחד מעבר לחיבוק - מצד שני, זה מגעיל אותי: דווקא לא הערבוב של הרוק, מה שנראה לי כמו המהות של הנשיקה - מעין חיבוק "תוך גופי" של בני אדם, אלא יותר במאפיינים הטכניים של הנשיקה: צורת השפתיים, סידור השיניים וריח הפה. 6. 3 פעמים בחיי קרה שהתאהבתי באישה. התאהבות באישה שונה לחלוטין מהתאהבות בגבר, שהיא הורמונלית בעיקרה. כאשר אני מתאהב באישה אני לא חושב על "להיות איתה" אלא על "כמה נהיה מאושרים ביחד", אני לא חושב על רגעים מסוימים שבהם נהיה שנינו לבדנו אלא על צורת התנהלותם של חיים שלמים, זוגיות, ילדים... חלקכם אולי מזלזלים בהתאהבות כזאת, אבל אני לא יכול להתעלם מחשיבותה. הידיעה שלא אממש זוגיות שכזו אמנם לא גורמת לי לדיכאון פתאומי, אך היא בהחלט מעציבה אותי לאורך זמן. אלו הנתונים, ועכשיו קצת רקע כללי: כאשר התאהבתי בגבר בפעם הראשונה סירבתי להכיר בכך שמדובר בהתאהבות, הייתי בטוח שאני פשוט "נורא רוצה להיות בקרבתו ותו לא". רק עם הזמן התחלתי לחשוד שאני הומוסקסואל. התעניינתי, גלשתי באינטרנט, למדתי על ה"קהילה" ולאט לאט השלמתי עם העובדה שאני כזה. באותה תקופה עוד הייתי בבית הספר, הייתי אדם מסוגר והמחשבות על האהבות שלי תפסו חלק ניכר מסדר היום שלי. עם זאת, תמיד הרגשתי שאני לא "הומו רגיל", לפי כל מה שקראתי נוצר בי הרושם שהומואים בדרך כלל צורכים מין בצורה מוגזמת ומדגישים את המיניות שלהם יותר מאנשים אחרים. הייתה תקופה שחשבתי שאני טרנסג'נדר, כלומר "אישה בגוף של גבר", אבל למרות זאת הבנתי שבאותה מידה שאני לא מרגיש "גבר" אני גם לא מרגיש "אישה", אנשי אינטרנט אלמונים ניסו לשכנע אותי שאני בסך הכל הומו בהכחשה. כשהתגייסתי לצבא תפיסת העולם שלי השתנתה, נחשפתי יותר לאנשים ובכך גם "ירד לי מכל העניין". עדיין המשכתי במסורת ההתאהבויות שלי, אבל הבנתי משהו שנכון לכל הגברים, כאלה שהתאהבתי בהם וכאלה שלא - אני לא באמת נמשך אליהם מבחינה מינית. רק באותה תקופה הבנתי שהעובדה שאני לא מאונן היא חריגה. התוודעתי ליותר מדי שיחות של גברים על נשים ושיחות של נשים על גברים, הצורה שבה בני המין האחד מדברים על בני המין האחר, כמו על מזון, ממש מחליאה אותי. מלבד השאלה: "האם אני א-מיני", שעל סמך כל הנתונים והסיפורים אשמח לדעת מה התשובה לדעתכם, יש עוד שתי שאלות שמטרידות אותי - וחשובות לא פחות. 1. האם טוב לי, או רע לי? שאלה שמאוד קשה לענות עליה. כרגע אפשר להגיד שדי נוח לי. מנגנון ההתאהבויות נורא עוזר לי בהישרדות היומיומית, גם אם הוא גורם לי לדכאונות. חוסר העניין שלי במין, ללא ספק, מקל עליי מאוד, הוא מוריד מעצמי דאגה אחת פחות. כמובן שעמוק בפנים מתחשק לי לממש אהבה פעם אחת, אבל בסך הכל טוב לי כרגע. העתיד זה כבר משהו אחר. 2. מה אני הולך לעשות עם זה? יש כמה אפשרויות, ואף אחת מהן אינה אפשרית. ראשית כל, אולי אצליח "לרכב" על אחת ההתאהבויות שלי ולהרגיש סוף סוף חי. זה חסר סיכוי, גם בגלל העובדה שההסתברות שמישהו שאני מאוהב בו יהיה הומוסקסואל וגם יתאהב בי היא אפסית, וגם בגלל הידיעה שאהבה כזאת לא תחזיק מעמד לנצח, ובסופו של יום זו הקרבה גדולה מדי. לנסות לקיים קשר עם אישה שהתאהבתי בה בצורה השניה יהיה לא מוסרי ולא הוגן כלפיה, אבל אני מאוד רוצה לנהל מערכת זוגית עם אישה, להביא איתה ילדים לעולם ולהקים משפחה בריאה.הבעיה שזה לא יכול להתקיים עם אישה סטרייטית, ואני לא בטוח שמישהי א-מינית תהיה מוכנה לחיות איתי בידיעה שבכל רגע נתון יש גבר שבו אני מאוהב. האפשרות האחרונה היא "לצאת מהארון", להכיר המון הומואים ולחיות במחיצתם במשך תקופה, ככה אני בטוח אתאהב באחד מהם ולחיות איתו באושר ובעושר... את זה אני לא אעשה כמובן, כי זה לא אני!! אם יש לכם רעיון,לאן אני יכול לנווט את החיים שלי אם אני כל כך רוצה להקים משפחה עם אישה - אנא הגיבו לי. אם בזה הרגע קוראת את הדברים האלה מישהי א-מינית שמוכנה לנסות להתחיל איתי משהו כנגד כל הקשיים, אני יותר מאשמח אם תצרי איתי קשר. אני בטוח שזה אפשרי. לכולכם אני מודה על שהקדשתם כל כך הרבה זמן לקרוא את מה שסוף סוף החלטתי לכתוב...
