שאלת התנהגות לתינוק בן 10.5 חודשים
שלום לפורום היקר!
אני אימא לתאומים בני 10.5 חודשים. אחד מהם, ירון לאחרונה כ-ל הזמן מתבכיין. כל הזמן לידיים. אם לא- בכי. אם לוקחים אותו ומניחים בחזרה- בכי. הוא משחק עם טומי (אח התאום) ואם טומי חלילה לוקח לו משהו או דוחף אותו- בכי. אם אני לוקחת את טומי לידיים- בכי.בערב- בכלל נורא, כל הזמן קיטור והתבכיינות (הנטייה מתגברת עם עייפות, כמובן). על כל דבר. ובלילה...הם כבר ישנים רצוף...אבל ירון מתעורר באמצע הלילה ו"קורא" לי. כאשר אני ניגשת, מה שהוא רוצה זה שאני אלטף לו את הראש, והוא חוזר לישון. לפעמים לא מיד, הוא עוד שוכב ומסתכל עליי שאני עוד שם.חייבת לציין שהם מאוד "מתחרים" עם תשומת ליבי ו"מקנאים" אחד בשני. כעקרון יכולים לשחק יפה ביחד, אבל באיזשהו שלב מתחילים "לריב"- נושכים אחד את השני, דוחפים וכו'. ירון מאוד נפגע מזה ומיד מתחיל ליילל... אני משתדלת לא להתערב עד השלב של הנשיכות. הוא מאוד נפגע מכל דבר והרבה פעמים "מבלה" את אחה"צ עם אצבע בפה, מנסה להרגיע את עצמו ומבקש לידיים. ועוד משהו- כאשר הם בנפרד, הם משחקים ומתנהגים הרבה יותר טוב. יש הרבה פחות קיטורים והתבכיינות. עוד משהו חשוב- כרגע הם בבית עם אימא שלי, אך בספטמבר הולכים לגן, אז אני בכלל לא יודעת איך זה יהיה.
איך מתמודדים עם הבכיינות הזאת? ממה זה נובע? אני לא רוצה לעודד את הנטייה הזאת, אך מצד שני לא רוצה להתעלם מהמצוקה שלו. מה עושים?
שלום לפורום היקר!
אני אימא לתאומים בני 10.5 חודשים. אחד מהם, ירון לאחרונה כ-ל הזמן מתבכיין. כל הזמן לידיים. אם לא- בכי. אם לוקחים אותו ומניחים בחזרה- בכי. הוא משחק עם טומי (אח התאום) ואם טומי חלילה לוקח לו משהו או דוחף אותו- בכי. אם אני לוקחת את טומי לידיים- בכי.בערב- בכלל נורא, כל הזמן קיטור והתבכיינות (הנטייה מתגברת עם עייפות, כמובן). על כל דבר. ובלילה...הם כבר ישנים רצוף...אבל ירון מתעורר באמצע הלילה ו"קורא" לי. כאשר אני ניגשת, מה שהוא רוצה זה שאני אלטף לו את הראש, והוא חוזר לישון. לפעמים לא מיד, הוא עוד שוכב ומסתכל עליי שאני עוד שם.חייבת לציין שהם מאוד "מתחרים" עם תשומת ליבי ו"מקנאים" אחד בשני. כעקרון יכולים לשחק יפה ביחד, אבל באיזשהו שלב מתחילים "לריב"- נושכים אחד את השני, דוחפים וכו'. ירון מאוד נפגע מזה ומיד מתחיל ליילל... אני משתדלת לא להתערב עד השלב של הנשיכות. הוא מאוד נפגע מכל דבר והרבה פעמים "מבלה" את אחה"צ עם אצבע בפה, מנסה להרגיע את עצמו ומבקש לידיים. ועוד משהו- כאשר הם בנפרד, הם משחקים ומתנהגים הרבה יותר טוב. יש הרבה פחות קיטורים והתבכיינות. עוד משהו חשוב- כרגע הם בבית עם אימא שלי, אך בספטמבר הולכים לגן, אז אני בכלל לא יודעת איך זה יהיה.
איך מתמודדים עם הבכיינות הזאת? ממה זה נובע? אני לא רוצה לעודד את הנטייה הזאת, אך מצד שני לא רוצה להתעלם מהמצוקה שלו. מה עושים?