שאלת התפתחות...

[אמא של חמוצי]

שאלת התפתחות...

לאיתי מלאה שנה, והוא זוחל גחון לא סימטרי - משתמש באמת יד ימין וביד שמאל, דוחף עם רגל ימין ורגל שמאל כמעט לא משתתפת (מזיז את כף הרגל). עד שלב הזחילה ההתפתחות שלו היתה תקינה, אבל בגיל 7 חודשים, כשכבר עמד על שש והתנדנד, לקה בוירוס בטן שריתק אותו למיטה למשך חודש ימים (לא כולל אשפוז). ככל הנראה ההתפתחות שלו קצת "נתקעה" בשל הוירוס. הוא לא זוחל על שש וגם לא מתיישב מזחילה. אבל - הוא עומד לבד, מתהלך בעזרת רהיטים ומגלה סימטריה בכל שאר הדברים שעושה, אם במוטוריקה גסה ואם בעדינה. הוא מתיישב מעמידה, אם כי לא ממש יציב, מדבר קצת, מאוד פעיל, מלא חום ואהבה ומתעניין בסביבה. פנינו לפיזיותרפיה בשל הזחילה הלא סימטרית וחוסר הרצון לזחול על שש. הפיזיותרפיסטית שלנו עובדת בשיטת ורדי - מגעים וכו'. לא נראה שזה עובד - אנחנו כבר חודש מטופלים ואין שינוי מהותי. נראה כאילו הילד התרגל לזחול בצורה מסוימת וזהו. שאלותיי: האם כדאי בכל זאת להמשיך בטיפול? אולי לאבחן מחדש ולפנות למטפל/ת אחר/ת? האם להניח לילד ולתת לו להתפתח כמו שרוצה וכמו שהרופא שלנו אומר - הוא יעשה הכל בסוף? תודה

 

[אמא של חמוצי]

מקפיצה לעצמי ../images/Emo87.gif

קפיץ קפוץ

 

[אמא של חמוצי]

למה לא עונים?

???????????????????????????????????????

 

[ענבל שמיר]

טיפול מוטורי (יצא קצת ארוך...)

שלום אמא של חמוצי, ראשית, סליחה על העיכוב בתשובה. השאלה שלך דורשת התייחסות עמוקה יותר ממשפט או שניים ומיותר לציין שבין העבודה לבית... לא תמיד יש זמן לענות באריכות. אבל הנה זה בא

השאלה שלך נוגעת בחלקה לעניין עקרוני שאינו קשור לשיטה זו או אחרת, ואני אתחיל איתו: 'שיטת ורדי' או לא 'שיטת ורדי', בכל מקרה בה הילד שלך מטופל אצל גורם מקצועי כלשהו ואינך מרוצה ממידת ההתקדמות, או מדרך הטיפול, כדאי לדבר איתו על הדברים ולתאם ציפיות. דברי עם אותה מטפלת על מה שאמר הרופא. בדקי את דעתה בנושא. עמתי אותה מול השאלות שאת שואלת כאן בפורום. זו זכותך המלאה, את משלמת על זה כסף. בקשר לחלק האחר, המקצועי, של השאלה שלך: 1) שיטת ורדי, בנוגע לסיבת הפניה עמה הגעת, נוגעת ברובה לתרגול והתנסות מוטורית יותר מאשר 'מגעים' (כמו שאת מציגה את זה). שינוי בתבנית הזחילה מחייב תרגול תנועתי. זה נכון שבמקרים מסויימים משלבים אלמנטים תחושתיים, אך רוב התרגול אמור להיות תנועה והתנסות מוטורית אקטיבית. 2) אתם מטופלים חודש. אני מניחה שהייתם בפגישת אבחון ובעוד 3 מפגשי טיפול? במהלך המפגשים אנו אמורים להשיג שינוי בדפוס בסיסי כלשהו, שהזחילה מושתתת עליו. לא ניתן לצפות לפתרון מלא בזמן כה קצר, אבל כן אמור להיות שינוי כלשהו. האינדיקציה לשינוי שמורה לעיתים (לצערי) אצל המטפל. חוסר שיתוף בין המטפל למטופל (שלא אמור להיות!) עלול ליצור תחושה של תקיעות בטיפול, למרות שהמטפל חש בשינוי וער לו. חשוב כהורה לדעת במה אנו מטפלים היום? לאיזה עוד שינוי קטן אנו מצפים? חשוב להבין ששינוי מהותי בתבנית זחילה מורכב מהרבה שינויים קטנים שמתרחשים במהלך הטיפולים. 3) דבר נוסף שמשפיע מאוד על ההתקדמות ומקצר אורך טיפול הוא מידת התרגול עם הילד בבית. יש לדאוג להפעיל את הילד בבית לפי הוראות המטפל. מטפלת של הילד, סבא/סבתא או כל גורם אחר שאינו משתף פעולה עם הטיפול, גורם בד"כ לעיכוב ובלבול. 4) מידת שיתוף הפעולה של התינוק גם היא תקבע עד כמה יתארך או יתקצר הטיפול. שלא באשמתם, תינוקות רבים מגיעים לטיפול עם פחדים שונים ומשונים, בעקבות טיפול לא רגיש ואולי אפילו טראומטי שעברו. לא פעם מגיע תינוק עם פחד ממשי מכדור פיזיו, למשל. מהצד זה נשמע מצחיק אבל בפועל זה עצוב לראות שתינוק כה קטן צבר חוויות כ"כ לא נעימות, עד כדי כך שצריך להוציא את הכדור מהקליניקה כדי להרגיעו. אמנם מקרה כזה הוא קיצוני, אבל בשורה התחתונה תינוקות שונים זה מזה בדינמיקה שלהם עם המטפל ואופן התקשורת שלהם עשוי להשפיע על אורך הטיפול. מאחר ואנו רוצים ליצור עבור התינוק חוויה חיובית, לעיתים זה בא קצת על חשבון זמן שעובר כשלומדים להכיר אותו קודם, כשנותנים לו את המרחב שלו ונכנסים לעבודה בהדרגה. 5) דבר אחרון... אורך הטיפול ומורכבותו תלויים בתזמון בו הגעתם. כשצצה בעיה כלשהי - מצד אחד היא עשויה להפתר עם הזמן ומצד שני, אם היא לא נפתרת, היא בד"כ מעמיקה ואז נדרשת השקעה גדולה יותר בטיפול. אז זהו "סיכון" שלוקחים כאשר מחליטים לראות אם "הזמן יעשה את שלו". כי לפעמים מה שלא עושה הזמן, רק טיפול יעשה. כרגע נותר רק להורה לקבוע את מידת החשיבות שהוא מיחס לענין, ואם ברצונו להשקיע בפתרון או לא. לגבי מה שאמר הרופא שלך... לא צריך להיות איש מקצוע כדי לדעת שזה לא חכם מצידו לקבוע שהילד יעשה הכל בסוף. האם הוא יזחל על 6 בסוף? יכול להיות שכן ויכול היות שלא. האם הוא יזחל גחון סימטרי? לא בטוח. אני מניחה שמה שהרופא מתכוון אליו הוא "התוצר הסופי" - ההליכה. אז זה נכון שהילד ילך בסופו של דבר. השאלה היא איזו דרך הוא יעבור עד אז, עד כמה יהנה או לא מהגוף שלו ועד כמה מערכות הגוף יעוצבו בכדי לתרום לו התנהלות קלה ותקינה יותר בעתיד. אני גם לא אוהבת את המשפט "... או להניח לילד ולתת לו להתפתח....". חשוב להבין: ילדים אוהבים ללמוד. הם אוהבים את התנועה וטיפול מוטורי בשיטה הוא נעים, קשוב ולרוב מהנה ממש. ילד לא אמור לסבול בטיפול. אם הוא סובל, בד"כ תעוכב ההתקדמות. הטיפול לא בא להציק לילד או להעביר לו מסרים שהוא לא בסדר. להיפך. אנחנו בצד שלו, איתו. באותה מידה יכול היה הרופא לומר לאמא לילד בגיל 5: אל תקחי אותו לחוגים, אל תעזרי לו, ותמעטו במפגשים עם חברים, פשוט... תניחי לו. צריך להבין שההתפתחות המוטורית היא עיקר העניין בגיל בו נמצאים התינוקות. היא ה"חברים", ה"חוגים" וה"דורה" של הילדים. לא תהיה עוד תקופה דומה לה, שבה כל מערכות הגוף והמוח מופנות לדבר אחד - רכישת מיומנויות מוטוריות אפקטיביות ככל שניתן. מהבחינה הזו - כדאי לנצל את חלון ההזדמנויות הזה. עכשיו את מבינה, אמא של חמוצי, למה חיכיתי עם התשובה.. ?

אפשר לסגור מחברות

 

[אמא של חמוצי]

תודה, רשמתי לפני ../images/Emo9.gif

העניין המרכזי הוא, שאני לא רוצה לנג'ס לילד וליצור אצלו התנגדות. הוא לא נהנה בפגישות עם הפיזיותרפיסטית. לא יודעת אם מדובר בשעה שאנחנו מגיעים - שהיא בדרך כלל שעת מנוחת הבוקר, והוא קצת עייף - או שמדובר בכימיה. לפני הפיזיו' הייתי איתו בסדנה לליווי התפתחותי, ושם היתה מדריכה שהוא אהב מאוד ונהנה מכל רגע. הוא גם מאוד אוהב להיות בג'ימבורי, לשחק ולהשתולל ואוהב להיות פעיל פיזית. כשאנחנו בפיזיו' הוא משתף פעולה כי יש לו המון סבלנות, אבל הוא מקטר ורוצה המון על הידיים. המטפלת מעדיפה לעבוד איתו ושאני אעזור מהצד, אבל אני הייתי שמחה לעבוד איתו בעצמי, בהנחייתה, כי נראה לי שלשנינו היה יותר נוח. רמזתי לה בנושא אבל נראה שזו ההעדפה שלה. אנחנו עובדים איתו בבית, אבל אין לו סבלנות למסאג'ים וכאלה - הוא מאוד אוהב מגע, חיבוקים ונשיקות, אבל לא כל כך אוהב את העיסויים שנועדו להפעיל לו את הרגל. מעדיף לשחק איתנו. אני מאוד רוצה לעזור, אבל מצד שני לא רוצה לשדר לילד שמשהו איתו לא בסדר ולגרום לו לתסכול. לא רוצה לעשות דברים שהוא לא אוהב, שלא כייף לו לעשות. לא אכפת לי שיתקדם בקצב קצת יותר איטי כל עוד הוא מאושר (ובריא, כמובן). הפיזיו' לא כיף לו, לכן אני מתלבטת שמא להחליף מטפלת או לוותר. תודה

 

[ענבל שמיר]

מבינה אותך ../images/Emo140.gif

בהחלט התלבטות. במקומך (וכאמא...) הייתי תופסת שיחה קלילה עם המטפלת. לא בכעס, חלילה, אלה בנסיון להבין אם יש איזשהו שיפור שנסתר מעינייך או משהו נוסף שאפשר לנסות. תשתפי אותה במחשבות שלך... אני מאמינה שהתגובה שלה תעזור לך להחליט על ההמשך.

 

[ענת סימון]

לאמא של חמוצי

ענבל ענתה מצויין בנושא קריטריונים שמשפיעים על אורך הטיפול. אני מסכימה איתה שבמצב ובשלב שלכם כגיוני יותר לתת תירגול תנועתי ולא רק "מגעים". האם תוכלי להסביר איך איתי מגיע לעמידה? האם הוא נעמד לפני כן על הברכיים? האם הוא מטפס מדרגות?

 

[אמא של חמוצי]

הי ענת, ותודה ../images/Emo140.gif

איתי מגיע לעמידה בצורה כזו: הוא מתקרב לרהיט מסוים, מתרומם לעמידה על שש, מרים יד ואוחז ברהיט. מצרף יד שנייה, נעמד על הברכיים ואז נעמד לגמרי. את השלב האחרון הוא עושה לפעמים מעמידה על הברכיים ולפעמים הוא נעמד רגל אחרי רגל. הוא מטפס מדרגות בצורה מאוד יעילה - אפילו מדרגות "גדולות" שרחוקות זו מזו. הוא עובר גם מכשולים אחרים יפה מאוד. המצחיק הוא שבשיפוע - למשל בג'ימבורי - הוא זוחל על שש כך שאני יודעת שהוא מסוגל, אבל התרגל "לגחול".

 

[ענבל שמיר]

כמה עצות פרקטיות

על משטח אלכסוני, כשהפנים למעלה (כמו בג'ימבורי שתארת), רוב משקל הגוף נוטה אחורה ומקל על עבודת הידיים בזחילה. את כותבת שעל משטח אלכסוני הוא זוחל 6. לכן אני מניחה (וזו הנחה בלבד, לא ראיתי אותו), שהקושי העיקרי טמון בידיים: 1) אנו רוצים ללמד אותו להפריד את הידיים אחת מהשניה. כלומר, תוך כדי עמידת 6, להעביר משקל אל יד אחת ולנתק את היד השניה מהקרקע. לשם כך, בעמידת 6 שימי לפניו צעצוע שהוא מעוניין בו (ממש ליד הידיים) עודדי אותו לעזוב את היד הקרובה לצעצוע, כדי לאחוז בו. שני את מיקום הצעצוע ליד השניה, לפנים, מהצד וכו'. 2) תרגיל נוסף ללימוד פעולת הידיים בזחילת 6 הוא תרגיל מריצה. איחזי את איתי כשהוא במצב מאוזן והורידי אותו על הרצפה, כשהוא נשען על ידיו בלבד. בצורה כזו עודדי אותו להתקרב לצעצוע כלשהו, תוך כדי "הליכה" על הידיים. בהתחלה, את רוב משקל הגוף את נושאת עבורו, בהחזקה שלו. בהמשך את יכולה להעביר יותר ויותר משקל אל הידיים שלו. אפשר להמשיך עם מכשולים, כשהוא עובר מכשולים בהליכת מריצה. 3) קפלי מגבת לאורך, מספר קיפולים, עד שתקבלי רצועת מגבת ארוכה ברוחב של כ- 10-15 ס"מ. כשאת עומדת, איחזי בשתי קצוות המגבת, כשחלקה התחתון של המגבת "מושחל" מתחת לבטן שלו. שימרי על מצב בו את נושאת עבורו את רוב המשקל, ומעודדת אותו להתקדם קדימה. אפשר להעזר באדם נוסף שבמקביל יכוון את תנועותיו של איתי לזחילת 6. 4) נראה שאיתי פשוט התרגל לזחול גחון. כדי להוציא תינוק מתבנית תנועתית, תוכלי לשים אותו על מזרן מנופח (כמו מזרן קמפינג), דאגי שהמזרן לא יהיה מנופח לגמרי. עודדי אותו לזחול על המזרן לקראת חפץ כלשהו. הרכות של המשטח מקשה על התנועה ומחייבת את התינוק להפעיל תבניות תנועה אחרות שעדיין לא השתמש בהן. כנ"ל אפשר לעשות עם קבוצת פופים צמודים: שימי את איתי עליהם ועודדי אותו להתקדם עליהם, לקראת צעצוע. תאמיני לי - על פופים הוא לא יוכל לזחול גחון חד-צדדי והוא יהיה חייב להשתמש בברכיים... נראה שבעיקר צריך להשקיע בתרגול היומיומי איתו, בגלל ההרגל. אל תתייאשי. אם הוא זוחל על 6 במצבים מסויימים, הוא קרוב מאוד מאוד לזחילת 6 חופשית. חבל לפספס, הדרך עוד לא ארוכה... .

 

[ענת סימון]

ענבל , תמיד מדהים אותי לראות איך

תהליך החשיבה של שתינו כל כך דומה... המשפט הראשון שלך שוב הוכיח לי את זה. שאלה לי אלייך:התרגיל עם המגבת עובד יפה? האם המגבת לא מתקפלת או נסחטת? אני מניחה שזה נראה כמו מה ששירלי עושה עם המזרן הארוך שלה אבל מעולם לא ניסיתי לעשות זאת עם מגבת.

 

[ענבל שמיר]

ככל שהמגבת יותר ארוכה

כך פחות סיכוי שהיא תתקפל מתחת לבטן של התינוק. בנוסף, (את מכירה את זה...) הדברים האלה עובדים רק כשהתינוק כבר "בשל" מספיק לזחילה וכל האלמנטים לזחילה כבר שם. רק נותנים לו הזדמנות להתאמן עם הידיים והרגליים בלי לדאוג לשיווי המשקל. אני משתמשת בתרגיל הזה בעזרת ההורה. אני מנחה את ההורה איך להחזיק את התינוק עם רצועת המגבת ואני נותנת גירויים לרגליים באופן שבו יתקדמו רגל-רגל לסירוגין, כמו בזחילת 6. ברוב המקרים זה עובד יופי. אגב, מקריאה של תשובות שאת נותנת גם לי יש את אותה התחושה... שאנחנו יוצאות מאותה נקודת מוצא

.

 

[ענת סימון]

תודה ענבל

רעיון מצויין לעשות זאת בשיתוף עם ההורה. משום מה ההיגיון שלי אמר שכדי למנוע קיפול צריך מגבת קצרה אבל אם באמת צריך מגבת ארוכה אז זו נקידת זכות טובה גם לגב של ההורה שמחזיק אותה שלא יתאמץ להתכופף הרבה. לגבי בשלות: אז אם כך זה בערך השלב בו אפשר להכניס כדור לבטן נכון? נכתוב את זה לאמא של חמוצי. שתרוויח מסיעור המוחות שלנו כאן.

 

[ענבל שמיר]

בול !

האמת שרציתי לכתוב שזה רלוונטי בדיוק לאותו שלב של הכדור... אח"כ חשבתי שאת בטח מיד תעשי את הקישור

 

[אמא של חמוצי]

אכן, הרווחתי ../images/Emo24.gif ../images/Emo140.gif

תודה על התשובות והתמיכה. ניסינו באמת עם מגבת, ובינתיים זה דווקא מתקדם יפה. אעדכן אתכן, ותודה רבה.

 

[ענבל שמיר]

כיף לשמוע ../images/Emo13.gif

מקווה שנשמע בשורות בקרוב...

 

[ענת סימון]

לאמא של חמוצי

כשילד בשל לזחילת שש אפשר "לשכנע" אותו לזחול על שש בצורה הבאה: מכניסים כדור רך לבגד באזור הבטן (שהכדור לא יהיה קטן מידי אלא שיפריע לשכב על הבטן). התגובה המיידית אצל ילד בשל היא להתרומם לעמידת שש וכשהוא ירצה להתקדם הוא יזחל על שש. אם יש בכי או אי נוחות כתוצאה מהכנסת הכדור התרגיל לא מתאים.