אז ככה..........
מה דעתי.....? אז ככה אני בת למשפחה שבה אבא שלי מאז שאני זוכרת נוסע לנסיעות עסקים מטעם העבודה בד"כ זה ממש ימים בודדים עד שבוע-שבועיים, אבל קרה גם שהוא נסע לתקופות ארוכות יותר הארוכה שבהן היתה 3 חודשים והיתה פעם שהוא נסע לשבועיים ונתקע בגלל השלגים בארה"ב חודש וחצי,בעצם כשאני חושבת על זה הוא פעם נסע לתקופה קצרה (חודש וקצת) לפרס בזמן כשאימי היתה בהריון איתי ונשאר בגלל אילוצי עבודה חצי שנה שם (בסוף הם ברחו ברגע האחרון לפני ההפיכה של השאה) שליחויות ארוכות יותר נעשו איתנו (אימי ואני) או שהוא בחר לא לצאת אליהן. כך שמבחינתי זאת פשוט היתה עובדה מוגמרת שאבא נוסע ואני צריכה "לשמור על אמא", היום כשאני כבר אישה נשואה בפני עצמי אני חושבת שזה בטח לא היה קל לאימי הנסיעות הללו כשהיא נשארה איתי ועם אחי כאן כדי לא לשבש לנו (הילדים) את השיגרה. אני בהחלט רואה את הפלוסים בנסיעות הללו (קידום אישי+בונוסים+תוספת יפה למשכורת על כל נסיעה) אבל אני לא ממש אוהבת להיות בלי עמית ובפעמים שבהן אנחנו חייבים להפרד ולחיות בנפרד (מילואים וכו") זה בהחלט לא קל לשנינו, מצד שני לעיתים יש אילוצים שונים ולעיתים עדיף להשלים עם המציאות הנוקשה לתקופה כיוון שהרווח בסופה יהיה משתלם לכלל המשפחה. לגבי כמה זמן אני יכולה לחיות בלעדיו כשאחד מאיתנו נמצא בחו"ל? לא יודעת ולא רוצה לבדוק את זה שוב בכלל, בתחילת מערכת היחסים שלנו עמית נסע לטיול בארה"ב שהיה אמור להמשך מינימום 3 חודשים וזה קרע אותנו-הוא נטש את חבר שלו וחזר אחרי חודש וחצי בהפתעה כי הוא התגעגע אלי. לאן אני לא רוצה שהוא יסע.......למקומות מסוכנים-ברור לא? מצד שני חייתי כל חי עם אב שהיה בשליחויות מספר פעמים בשנה כולל במקומות מסוכנים (כמו חילוץ הישראלים מזאיר בשנות ה-90, מבצע שלמה ועוד כל מיני דברים)ואבא שלי בעצם כבר ראה כמעט את כל העולם ויצא בסדר אז אין לי גם המון בעיה עם יעדים.