העיקרון בטרנספוזיציות
כלי נשיפה (לעיתים גם כלים אחרים) בנויים במידות שונות. דוגמא בולטת - משפחת החליליות: מי לא זוכר מימי ביה"ס היסודי את חליליות האלט (או הסופרנינו), שבהן כשכיסינו את הנקבים לנגינת למשל "דו" בחלילית סופרן רגילה קיבלנו בפועל צליל הנשמע כ-"פה"? דוגמאות נוספות: משפחת האבובים; בתקופת באך היו האבובים מצויים בשלוש מידות: אבוב רגיל, שצלילו היסודי "דו", אבוב ד'אמורֶה - ב-לה, ואבוב-ציד - Oboe da caccia - ב-פה. כדי לעבור מאבוב לאבוב כתבו המלחינים את התֶפֶס (בגרמנית "גריף", באנגלית positioning) , כלומר: בעיקרון אילו נקבים עליו לכסות (או לחשוף) כדי להפיק צליל מסויים, ובנוגע לתפסים יש אחידות בין אבוב לאבוב, בלי להתחשב בגדלם. ה"אבוב ד'אמורה" נשאר רק ככלי ארכיוני, כלי תקופתי, שמיועד בעיקר לנגינה ביצירות בארוקיות וטרום-בארוקיות בנאמנות מירבית לרוח התקופה. "אבוב הציד" קיבל שם חדש - "קרן אנגלית", ברוב לשונות העולם, ורק באיטליה שמר על שמו הישן. דוגמא בולטת נוספת - הקלרינטים ב-סי-b וב-לה. כלי-הנשיפה ממתכת, חצוצרות וקרנות - כאשר אלה היו ללא שסתומים מה שכתבו להם היה בעצם שורת הצלילים העיליים. לכן לא רק שכתבו בטרנספוזיציה - אלא בעצם הצליל העילי, ומכאן גם הנוהג שלא לכתוב לקרן-יער וחצוצרה דיאזים ובצולים ליד המפתח. התקנת השסתומים קרבה, מבחינת כתיבת-התוים, את הכלים הללו ל"משפחת כלי הנגינה. כיום מבוייתים על קרן-יער ב-פה ועל חצוצרה ב-סי-b; באשר לחצוצרה - נהוג לכתוב לה במוסיקה קלה בטרנספוזיציה תואמת סי-b ובמוסיקה "רצינית" - ללא טרנספוזיציה, בעיקר בשל השימוש ההולך ורב בחצוצרות ב-דו ב- 4 -50 השנים האחרונות. הטרומבונים והטובה - בנויים אמנם ככלים ב-סי-b, אך מאחר ונכנסו מאוחר יחסית לתזמורת - הוחלט לכתוב להם את הצליל-בפועל - ללא טרנספוזיציה. טרנספוזיציה בכלי-מיתרים - במקרה של "סקורדאטורה" - כיוונון המיתרים אחרת מהמקובל. גם כאן כותבים את התפס, בהתאם לכיוונון שדרש המלחין. דוגמאות בולטות: "כינור קטן" בברנדנבורגי הראשון של באך; כינור הסולו בסקרצו של הסימפוניה ה-4 של מאהלר וכינור הסולו בסקרצו של הסימפוניה ה-7 של מאהלר. כן יש לעיתים סקוטרדטורה של גיטרות - בעיקר בג'ז יש רבים שמנמיכים את הגיטרה בסקונדה גדולה, וכן במוסיקה ספרדית וצרפתית כאשר המיתר הנמוך מכוון רה במקום מי.
