שאלת לילה/בוקר

shelycat

New member
שאלת לילה/בוקר

כולנו כבר זמן ארוך (חלק יותר חלק פחות) עם בני הזוג שלנו, נוכחות בני הזוג שלנו השפיעו על חיינו בהמון דרכים ואם במודע או שלא במודע בחרנו לוותר על אספקטים מסוימים, דברים מסוימים ואפילו על נוכחות אנשים מסוימים בחיינו או שאפשר לאמר שבעצם פעילויות מסוימות שעשינו ואנשים מסוימים פשוט נעלמו מחיינו לעיתים מבחירה מודעת (למשל ידיד שתמיד חשב שיש פוטנציאל לשדרג את היחסים איתו,אקס מיתולוגי או סתם מישהו שלא קיבל יפה את בן הזוג החדש) ולפעמים פשוט זה קרה במין FADE OUT. במבט כנה לאחור על חייכם מה ומי נעלמו לכם מחייכם, מה הייתם עושים בעבר שלא עשיתם כבר המון זמן מאז המערכת הזוגית שלכם, מי נעלם מחייכם, ושאלת השאלות למה? האם בחרתם במודע להוציא אנשים מסוימים מחייכם-למה? או שמא פשוט נעלמו כי למען האמת לא היה לכם צורך בהם או שפתאום לא נשאר להם מקום בחייכם? האם ויתרתם על נוכחות של אנשים מסוימים בגלל בן הזוג שלכם? האם הוא ביקש זאת או שמא פשוט מתוך התחשבות בו? מה הפסקתם לעשות מאז שאתם יחד ולמה? והאם דבר כזה קרה גם אצל בן הזוג שלכן? למשל עמית לא רוקד (סרבן ותיק) וממש סובל בפאבים (בעיקר בגלל הסיגריות) אני לפני שפגשתי את עמית הייתי בליינית "כבדה" אבל אם הזמן גיליתי שאני לא אוהבת לצאת איתו למועדונים כי לא נעים לי שהוא לא נהנה (למרות שהוא תמיד עודד אותי להנות) ופשוט העדפתי לבלות איתו (לבד ועם חברים)במקומות שקטים עם קצת פחות עשן סיגריות וצפיפות שבהם שנינו נהנים יותר, כתוצאה מהשינוי החברים שלא ממש התאימו או רצו לקחת חלק ב"אורח החיים המיושב" החדש שלי פשוט דעכו להם ונעלמו מחיי.
 

ש ו ב י

New member
זה כ"כ מוכר לי

מה שאת רושמת על הבילויים. גם אני לפני ההיכרות עם יובל הייתי יוצאת הרבה ונהנת ואחרי שהכרנו רמת הבילויים ירדה כי יובל לא אוהב דיסקוטקים ופאבים. לפעמים זה באמת מציק למשל שממש בא לי לצאת מהבית אבל אז אני סוחבת אותו בכח החוצה ומתפשרת על בית קפה או על פאב שכמות עשן הסיגריות לא גדול. לפני 4 שנים גם ויתרתי על חברה טובה שהיתה לי. בדיעבד לא בגללו, אבל היא קינאה בצורה מסוימת וניסתה לגרום לנו להפרד אז אני מיוזמתי ויתרתי על החברות איתה כשהסיכסוכים נעשו כבר ממש מכוערים. אני חושבת שכל אחת ואחד מוותרים על משהו בקשר - אבל מקבלים דבר נפלא יותר!
 
בהמשך לדברים של החתולונת

האם זה באמת רק הבן זוג? אולי זה שלב שתלוי בגיל, כי בכל זאת עברו כמה שנים? ומה עם פעילויות בכלל? אני מוצאת את עצמי שקוע יותר מידי בשיגרה משעממת. בוקר- קמים- עבודה- ערב- כביסה / מטבח - טלוויזיה - שינה. אין כמעט מפגשים עם חברים (גם מסיבות אוביטיביות, כמו מרחק גיאוגרפי) או אטרקציות אחרות. זה פשוט דועך לו. האם זו המערכת הזוגית? צורת החיים שלנו? עצלנות?
 

shelycat

New member
לא הייתי קוראת לזה ...........

לא הייתי קוראת לזה עצלנות (אולי קצת) אלא זה יותר עיניין של נוחות, נוח לנו יחד והצורך שלנו בגירויים מבחוץ ובחברה נוספת הוא נמוך יותר ממה שהיה לפני הזוגיות, מה גם שסדרי העדיפויות שלנו השתנו והיום ברור לי שאני מעדיפה ערב נעים ושקט בבית (או בחוץ) עם עמית של מנוחה והנאה משותפת מאשר המאמץ הכרוך בפרוצדורה של תיאום בילוי משותף עם יותר אנשים שלא לדבר על להצליח לתאם גם זמן וגם מקום שיהיה נוח לכולם במיוחד עכשיו שלכולנו יש הרבה יותר מחויבויות וכולנו גם התפזרנו בכל רחבי הארץ. חוץ מזה היום אנחנו מעדיפים את הזמן הפנוי שלנו להשקיע בעצמנו הן כפרטים והן כזוג.
 

Ronnie*

New member
זה נכון, קשה לעשות את ההפרדה...

לי זה מאוד קשה לדעת, כי אנחנו ביחד המון שנים (שמונה וחצי), אז אני לא ממש זוכרת מה היה לפני... מוסד "החברה הטובה", למשל, מאוד השתנה אצלי, אבל אני לא חושבת שזה קשור רק לקשר שלנו - זה קשור להתבגרות ולשינוי בלתי נמנע באורח החיים... אני זוכרת מקרה הפוך - קצת אחרי שהתחלנו לצאת, אורי ניתק קשר עם חבר טוב שלו שאני לא כל כך אהבתי. הוא טען שזה בגללי, אבל אני לא חושבת. הרי לא חייבים לצאת ביחד תמיד, בזוג... הוא יכול להיות חבר שלו בלעדי... בכל מקרה, כבר מזמן הם חידשו את הקשר וחזרו להיות חברים טובים, ואין לי שום בעיה עם זה, להיפך, אני שמחה.
 

danonit

New member
אחלה שאלה......../images/Emo132.gif

באמת משהו לחשוב עליו. ברוב הדברים היומיומיים והעיסוקים של שעות הפנאי לא היינו צריכים לעשות יותר מדי ויתורים. הדבר היחיד בתחום הזה שאני עושה פחות היום זה לטייל בארץ. בתיכון, צבא ואחרי צבא הייתי מטיילת המון אבל כבר בתקופת הלימודים לא יצא לי לטייל כל כך ועדי הוא לא ממש חובב טיול גדול אז הוא לא החזיר אותי לזה. לעומת זאת אנחנו מטיילים המון בחו"ל אז יש פיצוי
הדבר היחיד הגדול שמפריע לי זה שבגלל התנאים המצוינים והנוחות של העבודה שלנו קצת "התנוונתי" מבחינה מקצועית - אנחנו עובדים יחד וממש אסור לי להתלונן אבל עדיין אני מרגישה שזה קצת מונע ממני לקדם את הקריירה העצמאית שלי מה שלגמרי סותר את השאפתנות שהיתה בי פעם.
 

קארין ב

New member
שלי - הסיפור שלך כ"כ מוכר לי!

אני מאוד אוהבת בילויים וריקודים וכמה שיותר חברים מסביבי, אבל יוסי - בעלי היקר - לא אוהב דיסקוטקים ופאבים וסיגריות וצפיפות. הוא מעדיף ערב שקט לבד איתי ולא עם חברים. הוא מעדיף לסוע לצימר לבד איתי בלי חברים. לי נורא חשוב להיות מוקפת באנשים סביבי... גם לטיול האחרון שנסענו - טיול מאורגן - יוסי בהתחלה סרב לשמוע על טיול מאורגן כי הוא מעדיף את השקט ולא את ההמולה של האנשים. היה לו קצת מעיק בהתחלה, אבל הוא עדיין הצליח להנות. אני קשרתי קשרים חדשים - והוא בשלו - מעדיף להתבודד. גם בבית, אם אני רוצה לצאת לדיסקוטקים או פאבים - הוא לא מצטרף, אני יוצאת עם חברים וחברות (לא עם זוגות כמובן). היה קטע מצחיק באחד הדיסקוטקים - מישהו שהכיר אותנו כזוג חברים ולא ראיתי אותו כמה שנים, ראה אותי לבד עם חברה בדיסקוטק. הוא שאל אותי - מה עם יוסי? אני מבין שאת כאן לבד...אז זה אומר ש.... ואז אמרתי לו - "התחתנו!!!". אז איפה הוא??????????? בבית ישן, הוא לא אוהב דיסקוטקים. מצחיק - מה? קשה להבין את זה, אבל אני לא מוכנה לוותר על הבילויים שאני כ"כ אוהבת. לפעמים זה לא קל לי ומעגל החברים שלנו מאוד הצטמצם, הרב נשארו מהחברים שלי ופחות משלו כי הוא לא שומר על קשרים. חוצמזה שכולם עובדים ולומדים ויש להם משפחות - אז זה קשה יותר לצאת היום (מי ישמור על הילדים?וכדו´). אפילו בחתונה שלנו קצת הזדעזעתי, זה היה באמצע השבוע - המקום היה במרחק של שעה נסיעה ממקום מגוריי חברנו. כולם באו עייפים אחרי עבודה, ויום למחרת עובדים ו/או לומדים. יש גם כאלה שהשאירו את הילדים עם בייביסיטר, בקיצור לקראת 11:30 רב החברים ה"טובים" התחפפו!!!! מזל שהמשפחה הקרובה נשארה ורקדה עד 1:00, אבל ממש הייתי בהלם... זה הזקנה? העייפות? הקשר שנחלש?
 
למעלה