וואו מחזיר אותי אחורה...
אצלנו זה התחיל בכך שהחלטנו, הגיע הזמן לעשות ילד... הפסקתי גלולות, ותירנו לעצמנו שזה יקח כמה חודשים... שבועיים אחרי הביוץ (בערך) סבלתי מכאבי בטן נוראיים בלילות. מן התכווצויות איומות שממש התפתלתי מהן. ישר הלכתי לרופא, חששתי שיש לי איזו בעיה בקיבה. הרופא עשה לי אולטראסאונד חיצוני, אמר שאין הריון (איך בכלל אפשר לראות הריון בכזה שלב, ועוד באולטראסאונד חיצוני???) נתן לי לעשות בדיקת הריון ליתר ביטחון, וכדורים שיביאו את הווסת יותר מהר (כי היה איחור של כמה ימים) ואמר לחכות, זה בטח יעבור. כמובן שלא לקחתי את הכדורים לפני תוצאות בדיקת ההריון. בינתיים המשכתי לסבול מהכאבים הנוראיים. כאשר הגיע תוצאות בדיקת ההריון שהראתה כי יש הריון, היינו מבולבלים מן המהירות שבה זה קרה, ומפוחדים בגלל הכאבים המוזרים. מייד הלכתי לרופא אחר שנתן לי לעשות עוד בדיקת הריון והפניה לבדיקת הריון נוספת למחרת בבית החולים (ביום שישי אין מעבדות בקופ"ח) החשש היה מהריון חוץ רחמי, שכידוע הוא מסוכן ביותר. קיבלתי אזהרות לגבי כאבים שונים שבהם אני חייבת לטוס לבי"ח. כל עוד בדיקות ההריון הראו עלייה כמצופה בהורמון ההריון, זה בסדר. בשבוע שאחרי, הלכנו לבדיקת אולטראסאונד ואגינלית הפעם. הרופא בדק ואמר שהכל נראה בסדר, הריון בתוך הרחם, רואים דופק תקין, ונרגענו, הרופא עומד לצאת החוצה ואופס, חוזר לבדוק, מה פעמים זזו לנו דברים מול העיניי, ובעלי הבין ראשון... אני מיאנתי להאמין ושאלתי "מה קרה" הסבירו לי בעדינות שיש שני שקי הריון, כלומר תאומים!!! ההלם היה מוחלט, נשארתי בפה פעור. הרופא אמר שזה קצת מוקדם ועדיין לא בטוח ששני העוברים ישארו, יש אחד עם דופק חלש. אני ובעלי היינו בהלם מוחלט כמה ימים, וכמובן שלא סיפרנו לאיש, כי רצינו לחכות שזה יהיה וודאי. בשבוע 8 נבדקתי שוב, והפעם הרופא הודיע לי שזה שניים סופי! הקטע הגדול היה שאחותי תמיד איחלה לי שיהיו לי תאומים (בצחוק) וכשסיפרנו לה היא לא הפסיקה לצחוק ימים, כל פעם שדיברנו, זה התחיל בצחוק מתגלגל. בקשר לכאבי הבטן, עד היום לא ברור מה זההיה, קיבלתי כדורים חזקים שהפחיתו מעט את הכאב עד שלאחר כשבוע וחצי זה עבר לחלוטין.