אצלנו לא מגבילים.
אני שונאת טלויזיה. אני צופה מעט מאד. אין לנו בבית חיבור לכבלים או ללוין, רק ערוץ 1 ו-2, כך שבכל מקרה מגוון התכניות (לילדים ולמבוגרים כאחד) הוא מצומצם. אני לא מגבילה אותם, לא בטלויזיה ולא בוידאו, בדיוק כפי שאף אחד לא מגביל אותי. אם היה לי יום מתיש, וכל מה שבא לי בערב זה לרבוץ על הספה ולבהות בקופסא האדיוטית, אז אף אחד לא אומר לי לא לעשות את זה. אבל בדרך כלל, אני מעדיפה לעשות דברים יותר מעניינים. אז ככה גם הילדים שלי. אם הם חולים, או סתם נמרחים, ויום אחד שוכבים מול הטלויזיה או הוידאו במשך שלוש שעות, ממש אין לי בעיה עם זה. גיליתי, שרוב הימים הם צופים כשעה כשהם חוזרים מהגן/מבית הספר, ואחר כך הם לא צופים יותר (גם לא בוידאו). יש להם פשוט הרבה דברים שיותר מעניינים אותם. לאורי יש קלטות שנשארו משירה (אצבעות וכאלה) וגם את בייבי מוצארט ובייבי באך שקיבלנו כשהוא נולד. פעם המטפלת התקשתה להרגיע אותו, והיתה נעזרת בבייבי מוצארט. היום הוא לא צריך הרגעה, ולא צריך צפיה בוידאו, ולכן הוא לא צופה בכלל. אם הילדים צופים, ובא לו לשבת איתם כמה דקות - אין בעיה, אבל לרוב זה ממש לא מעניין אותו. אני, מכל מקום, לא משתמשת בטלויזיה או בוידאו כמכשיר עזר לבייביסיטר, ואז אני חושבת שהם מתרגלים להתעניין יותר בדברים אחרים.