שאלת סקר קטנה לגבי הורים וחמים

שאלת סקר קטנה לגבי הורים וחמים

אני סקרנית. ההורים שלי גרים קרוב ורואים את בר המון. ההורים של אא גרים רחוק אבל אנחנו נפגשים בערך פעם בשבועיים לשבת שלמה או לסופשבוע. "הבעיה" מתחילה - או מה שהעלה אצלי את הצורך לשאול, כשהחמים שלי באים לכאן. ההורים שלי מרגישים צורך להגיע כי הם רוצים לפגוש את החמים (וכמובן לראות את בר, כי גם כשהם ראו אותה יום קודם הם מסוגלים לצלצל אלי בלי הפסקה ולשאול מתי אנחנו מתפנות כי הם רוצים לבוא) וההורים של בעלי רוצים לראות אותם, ונהיית כזו חבורה גדולה של אנשים מרעישים (כולל גיסי, והצד של בעלי קצת רועש.. נהדרים אחד אחד אבל הרעש) ואני אפילו לא בטוחה שההורים משני הצדדים ממש רוצים לראות אחד את השני או שזה בנימוס.. הם מאוד מחבבים ואוהבים זה את זה, אבל נראה לי שהקשר הטלפוני מספק..) איך אצלכם? באיזה תדירות נפגשים עם הסבים סבתות? ובינהם?
 
וסתם כדי לא לפתוח הודעה חדשה

אני חייבת לספר לכם שהיה לנו סופשבוע נהדר! היינו אצת החמים שלי ובשבת נסענו לטייל - כנרת, גולן.. איזו ארץ יפה יש לנו. בלי להכנס לפוליטיקה, ממש יכאב להחזיר חלקים ממנה. ברמה עצרנו בכל מיני מקומות, כולל נקודת תצפית בשם מצפה שלום שזה גם כפר נופש שנראה ממש פסטורלי ויפיפה. בכנרת ירדנו לחוף די נטוש וישבנו שם, כשבר משתוללת בזיףזיף (זה מה שזה? שכחתי לשאול, השחור הזה) מתלכלת כולה ומנסה לאכול אבנים (אחרי כמה לא-אים היא ויתרה). למרות שהשחפים מעל המים סרבו לקריאות שלנו (עם הלחמניה) להתקרב, היה כל כך כיף! מומלץ לפני שיהיה חם מדי!
 
אצלנו זה בכלל מעניין...

ההורים שלי וההורים של בעלי שכנים (הוריי למטה והוריו למעלה..) הם גרים רחוק מאיתנו כך שאנחנו מגיעים לבקרם בתדירות של פעם בשבועיים. כמובן שהביקור הזה עמוס מאוד כי יש שתי משפחות לבקר, מה שאומר לעשות תורניות היכן אוכלים כל שבת. המצחיק הוא שלמרות שהם שכנים, בקושי יוצא להם להתראות אחד עם השני ויש מעט מאוד מפגשים יזומים של שתי המשפחות יחדיו (רק בארועים מיוחדים). לגבי מפגשים שלהם אצלנו: בגלל שהם רחוקים ועובדים גם כן אז בקושיי יוצא להם להגיע אלינו. עם זאת, ההורים של בעלי פחות כבדים מההורים שלי ואם נספור אז הם מגיעים יותר לביקורים.
 

אתיש

New member
אנחנו קרובים

מבחינה גיאוגרפית - ההורים שלי וההורים של בעלי גרים במרחק 5 דק´ מאיתנו אבל - ההורים שלי רואים את יערה יום יום וההורים של בעלי פעם בשבוע ולפעמים פעם בשבועיים. החמים שלי אוהים לטייל אז הם כמעט ולא נמצאים ולא אוהבים לבקר - ההורים שלי מתים על יערה ואם חולף יום בל לראות אותה אז הטלפונים לא מפסיקים לצלצל. פעם בחודשיים חמותי ואימי נפגשות לקפה מטעמי נימוס בלבד - אז אנחנו במצב די טוב.
 

רותי ע

New member
אצלנו זו שאלה של גאוגרפיה..

חמותי גרה רחוק ואינה ניידת ולכן יוצא לראות אותה הרבה פחות ממה שהיינו רוצים. אבא שלי גר קרוב יותר ומגיע לבקר פעם בשבוע. ואמא שלי גרה מעבר לדלת אז זו לא חוכמה
ואף אחד מהם לא מרגיש צורך לבוא כי הצד השני נמצא...
 
הורים... וחמים

אצלי נוצר מצב מאוד מעצבן שאני לא יודעת איך לצאת ממנו. לפני שהתחתנו, אני ובעלי גרנו אצל הורינו לסירוגין - לילה פה, לילה שם, לא השתלם לנו כלכלית לשכור דירה, כי היה לנו "אגף" משלנו בכל אחד מהבתים. אחרי שהתחתנו עברנו בשכירות לדירה שהיתה פחות או יותר באמצע בין שני ההורים, וכדי לא לקפח אף אחד מהם (שישר התחילו לבכות שלא רואים אותנו יותר) החלטנו שביום שישי הולכים להורי לארוחת צהרים, וביום שבת להוריו, והמנהג השתרש והיום אי אפשר להמנע מזה, ביחוד שיש ילד. זה דופק לי את כל השבתות, אי אפשר לצאת לטייל, להסתובב, להנות, לנוח - תמיד יש את ההתחייבות של אמצע היום. ולא מאפשר לי לנקות את הבית כמו שצריך - תמיד בשני חלקים - לפני הארוחה המשפחתית, ואחרי. אח"כ עברנו לגור רחוק מהורי בעלי, וקרוב יחסית להורי, ואני גם עובדת בעיר שהורי גרים, כך שאנחנו מתראים מספר פעמים בשבוע. הורי בעלי גרים מרחק נסיעה של 40 דקות מאיתנו (בלי פקקים) והם אימצו לעצמם מנהג לבוא פעם בשבוע אחה"צ אלינו. מכיוון שאני לא מתה עליהם..... יש לי עול מאוד גדול עם הביקור שלהם, ועם הביקור שלנו אצלהם, אבל אני לא יכולה (ולא רוצה!) למנוע מהם לראות את תומר, אז הם מתקבלים אצלי בשמחה
כשהם באים. את הורי אני רואה הרבה יותר, הם מבסוטים מתומר, וכולם שמחים, חוץ מההורים של בעלי, שמרגישים מקופחים לעומת הורי, כאילו הורי זוכים לראות את תומר יותר (מאז שהוא נולד הם עושים את ההשוואות האלה ומודדים מי רואה אותו יותר) ואגב, אצלינו ההורים שלי ושל בעלי מתאמצים לא להפגש... גם אצלינו בבית.
 

נטלי22

New member
אצלנו גם ההורים וגם החמים גרים קרוב

במרחק של משהו כמו 5 דקות נסיעה. במהלך השבוע להורים שלי בקושי יוצא לבוא לבקר אצלנו (כי הם עובדים עד שעות מאוחרות בעסק עצמאי), ואילו חמותי באה לבקר לפחות פעם אחת באמצע השבוע, אם לא יותר, ולפעמים גם באה לשמור על נופר אם אנחנו רוצים לצאת, בלי קשר אם היתה או לא היתה אצלנו קודם לביקור "רגיל". בשבתות הנהגנו, עוד לפני שנופר נולדה, סדר של צהריים בשבת לסירוגין - פעם אצל ההורים ופעם אצל החמים, גם כדי שהאחים והאחיות שלנו והסבים יוכלו לראות את נופר פעם בשבועיים (למרות שהאחים/אחיות לפעמים באים לבקר באמצע שבוע). וחוץ מזה החמים שלי הם שומרי מסורת אז אנחנו אצלהם כל יום שישי לקידוש וארוחת ערב. אז החמים שלי רואים את נופר לפחות פעם בשבוע (חמותי הרבה יותר מזה), ואילו ההורים שלי רואים אותה מקסימום פעם בשבוע, לפעמים אפילו פחות. לגבי מפגשים בין ההורים לחמים - בעיקר בחגים (ראש השנה, פסח שבועות) ובאירועים מיוחדים (ימי הולדת וכו´), למרות שהיחסים ממש בסדר גמור.
 
אצלנו זה ככה

אנחנו גרים במרחק 10 דקות נסיעה לכל צד וזה כיף ונהדר כי יש המון עזרה משני הצדדים (בייבי סיטר וכאלה). אבא שלי מגיע פעם אחת באמצע השבוע ומתראים כל סופשבוע (אין לי אמא). החמים כנ"ל מגיעים פעם באמצע השבוע ומתראים בסופשבוע. תלוי מי מגיע לסופשבוע (מבחינת אחים ואחיות שלנו) ואז מחליטים אצל מי נאכל ביום שישי ואצל מי בשבת. אבל זה לא חוק !! אם יש לנו פעילויות אחרות אז מוותרים על ארוחה משפחתית. גם לגבי ביקורי אמצע השבוע אין חוקים, לפעמים יוצא יותר מפעם אחת ולפעמים לא. תלוי גם כמה אנחנו פנויים. חוץ מזה שאורן אוהבת להיות עם הסבים וסבתא משני הצדדים, אני רואה את קבלת הפנים שהיא עושה להם והם כמובן נמסים.
 
אנחנו גרים די קרוב...

לשני הצדדים...עד שעברנו דירה גרנו קרוב לאמא שלי, עניין של כ-5 דקות הליכה...אז התראינו כמעט כל יום, אבל היו גם פעמים שלא התראינו שבוע! עכשיו אנחנו גרים קרוב לחמים שלי
גם עניין של כחמש דקות הליכה...מתראים אחת ליומיים - שלושה בממוצע...אמא שלי שגרה 10 דקות נסיעה מאיתנו רואה אותנו פחות כי היא לא ניידת
אבל אני מדברת איתה כל יום בטלפון לפחות פעמיים-שלוש. אבא שלי זה סיפור אחר...רק לפני שבוע חזרתי לדבר איתו אחרי תקופה...אבל לפני כן היינו מתראים אחת לשבוע בערך, הוא לא היה נייד ועכשיו כן
ההורים שלנו כמעט לא נפגשים...זה הצד שלו שלא כל כך אוהב את זה... הם נפגשים באירועים משפחתיים משותפים בעיקר, מעבר לזה אפילו טלפונים ביניהם אין, למעט בחגים.
 
אצלנו זה ככה:

אמא שלי מגיעה פעם בשבוע לעזור לי ופעם בשבוע ביום שישי אני הולכת אליהם מהצהרים ועמרי מצטרף לארוחת ערב. אם צריך איזה בייבי סיטר במשך השבוע (בינתיים היו רק פעמיים) אז אבא שלי או אמא שלי או שניהם קופצים במידה וזה מתאפשר להם. אבא של עמרי גר ממש קרוב והוא קופץ פעמיים בשבוע וגם בדרך כלל מצטרף לארוחת ליל שישי אצל הורי או מזמין אותנו לארוחה כשאנחנו לא אצל ההורים שלי. אמא של עמרי ממש מחוץ לתמונה, הדר בן חודשיים וחצי ועדיין לא מתאים לה לפגוש אותו!!!!!
 

jole

New member
ואצלינו...

עוד לפני שהיו ילדים אחד הדברים "שהשרשתי" זה שאין זמנים קבועים לביקורים, אנחנו באים כשאנחנו רוצים וההורים למדו לחיות עם זה בשלום (ומשני הצדדים בורכנו בהורים אוהבים, עוזרים ותומכים ומצד שני מכבדים את הרצון שלנו), כשנולדו הילדים שום דבר לא השתנה ואנחנו מחליטים לאן לנסוע ומתי על פי התוכניות שלנו. אנחנו גרים באמצע בערך (ההורים שלי שעה, של בעלי שעה ועשרים). והם באים אלינו יותר מאשר אנחנו נוסעים אליהם ותמיד ישאלו אותנו מתי נוח לנו. מפגשים כלל משפחתיים בדרך כלל בחגים מרכזיים או אירועים משמעותיים גם בגלל המרחק וגם בגלל גודל המשפחות (כששלי יושבים לליל סדר זה בערך 45 איש- משפחה קרובה).
 

odeia

New member
אצלנו זה סיפור מההפטרה.

הורי בעלי גרים במרחק חצי שעה נסיעה מאיתנו, אם אנחנו לא באים אליהם אנחנו לא רואים אותם. יש להם רכב והם נוסעים לבקר את כולם. אותנו, פעם במיליון שנה. היום אפילו לא טרחו לבוא למסיבה של הילדה בגן, מסיבה של ילדים עם סבים וסבתות. אנחנו מגיעים אליהם פעם בשבועיים-שלוש וכל פעם שעוברים בדרך על יד ביתם, כי הם גרים ממש על הדרך לכל מקום שנוסעים. (הם בראש פינה ואנחנו בקרית שמונה). אמא שלי אלמנה, גרה בקב´ כנרת, והיא באה אלינו הרבה יותר מההורים של בעלי. אנחנו נוסעים אליה בסבב עם שאר האחים שלי, כדי שלא תשאר לבד אף שבוע. זה יוצא בערך כל 3 שבועות.
 
לפחות לי אין את הבעיה הזו...

ובעצם אני קצת מקנאה כשאני קוראת מה שכתבת... שהרי הוריי אינם בחיים ולא זכו לראות את הנכדים מהצד שלי.
אז הייתי לוקחת את הבעיה הזו שלך ומחבקת אותה חזק ושמחה שזו היא הבעיה שלי... אני כמעט בטוחה שאילו הוריי היו בחיים, גם אני הייתי כותבת על בעיות כאלה. כוונתי אינה לפגוע אלא לתת לך פרספקטיבה קצת שונה על הדברים. איזה כיף לילדייך שגדלים עם סבים וסבתות שאוהבים אותם ומתגעגעים אליהם.
 

שירי ל

New member
אצלינו הקשר בין ההורים

הוא רק בחגים. מה גם שההורים של שנינו גרושים וזה תמיד לוגיסטיקה ומתמטיקה- אם א´ לא בא- ב´ יבוא אם ב´ יבוא - ג´ לא יבוא וכו´ וכו´. תאמיני לי, לא יודעת איך הצלחנו להתחתן...
 
בחגים ובשמחות, אבל הרבה מזה...

ההורים שלי ושל הורי בעלי בקשר טוב, שמתמצה בפגישות בחגים ובשמחות. למשל, את שני לילות הסדר האחרונים עשינו כולנו יחד, כי כולם רצו להיות עם יובל ואחר כך עם יובל ומיכל. בין לבין יש טלפונים מנומסים של מה העניינים מדי פעם. והכי חשוב - כשאמא שלי רוצה להזמין את הורי בעלי או להיפך, מבקשים מאיתנו לעשות "עבודת הכנה" ולראות האם זה נוח לצד המוזמן. ורק אם כן - ישנה הזמנה רשמית. זה מאוד נוח וחוסך אי נעימויות.
 
אצלנו בקצרה

אצל אמא שלי לא הייתי מחודש שמיני (לפני כמעט 3 חודשים)והיא הייתה אצלי רק פעם אחת לפני הלידה, ובבי"ח כשאושפזתי. הייתה בברית ובקושי ניגשה לניתאי, לבנות בכלל לא. פעם לפני הלידה היה מנהג של כל שבת ללכת אליה. אבל עכשיו אני קצת כועסת עליה כי שמתי לב שאני סתם מבקרת שם ולא מתייחסים אליי או לילדים. בקיצור את ניתאי היא ראתה בקושי 3 דקות בברית. חמותי זה סיפור אחר לגמרי. אחרי הלידה הייתה פה כשאושפזתי וטיפלה בילדים ואח"כ כשהשתחררתי באה כל יום לעזור. אבל השיגרה היא כל שישי הולכים לאכול אצלה פיזונס וכמה פעמים בשבוע היא באה לבקר או שאני נוסעת להביא אותה אלינו וגם כשצריך בייביסיטר היא מגיעה. החמות המושלמת... אם הייתי יכולה להחליף, הייתי בוחרת את חמותי כאמא ואת אמא כחמות...
 

imale

New member
חמים אין לי, כי אני לא נשואה... ../images/Emo3.gif

אבל לגבי סבא וסבתא, יש לרומי 3 כאלו
ההורים שלי, שגרים 10 דקות ברגל ממני, ורואים את רומי על בסיס יומיומי (ואם עובר יום שלא רואים אותה, מתגעגעים נורא) וגם עוזרים ה-מ-ו-ן ומכל הלב, עוד מתקופת ההריון. אז ביומיום זה בעיקר רומי ואני, אבל המשפחה שלנו (גם האחים שלי ואחותי) מאוד מגובשים ומתראים המון. הסבא והסבתא שלי רואים את רומי בתדירות של כל שבועיים שלושה, כשההורים של אמא שלי מגיעים יותר, (בד"כ הם באים לכאן) ולהורים של אבא שלי אנחנו בד"כ נוסעים (קשה להם לסבא שלי לנהוג, וסבתא לא נוהגת בכלל) אז זה בתדירות קצת יותר נמוכה. רומי כבר מכירה את כולם ושמחה לראות אותם...
אני מקווה שעם הזמן, יהיה לי רכב (כשתהיה לי עבודה
) ואז אני אסע יותר לביקורים - חשוב לי שרומי תכיר טוב את הסבים הגדולים, ושתבלה איתם הרבה. כמובן בגללה, כי הם מרעיפים עליה חום ואהבה, וגם עבורם - שהיא נינה ראשונה לכולם, והם מאוד מתרגשים ושמחים להפגש איתה. אני גדלתי עם 2 סבים ו- 4 סבתות, וזה דבר נהדר וחלק נפלא מילדותי (ובגרותי - את הסבתות הגדולות איבדתי בין השנים 90-94) ואני מאוד רוצה שגם לרומי יהיו חוויות יפות מכל הסבים והסבתות שלה.
 
הנה יתרון בלהיות אם חד הורית ../images/Emo8.gif

וזה יתרון גדול בעיניי (אני בטוחה שיש עוד שאני לא מודעת אליהם) אצלנו סיפור החמים הוא כל כך מסובך שאני יתקצר אותו חמותי גרה באנגליה, מגיעה פעם בחצי שנה חמי גר בהרצליה וגם מגיע פעם בחצי שנה אני חושבת שבשני המשפטים האלו אמרתי הכל
 
למעלה