שאלת ריבה

קונרד

New member
שאלת ריבה

יצאנו הבוקר לקטיף, והבאתי הביתה כמה קילוגרמים של תאנים באלדי. כמובן שחלק הארי מהיבול נועד לריבה (סגולה-ורודה כזו, עם טימין). הג'ירפה שהופקדה על הבחישה טוענת שיש לסנן את הריבה מהגרגירים הקטנטנים של התאנה. אני לעומת, טוענת שחלק ניכר מחינה וזיוה של הריבה הוא הגרגרים (שלא כמו גבישי סוכר בריבה, שאינם רצויים כלל ועיקר). מה אומרים הכתובים על ריבת תאנים? ןמה אומרים אתם?
 
אין מסננין לאחר שבוחשין ../images/Emo13.gif

אמנם אינני מגדולי רוקחי הריבות, ואני מניח כי כמה מחכמי הפורום יוכלו להחכימך יותר ממני בנושא זה, אבל בעוונותי דוקא ריבת תאנים הכנתי כמה פעמים, ואלו מסקנותי: ראשית, יש הנשבעים כי זרעי התאנה חיוניים למרקמה של הריבה, ולעומתם יש המצדדים בריבה חלקה וחסרת גרגרים מכל סוג ומין. עניין של טעם והעדפה אישית, ובקיצור: אין כללים. שנית, אם כבר מרחיקים את הזרעים יש לעשות זאת לפני הוספת הסוכר, דהיינו בשלב הפירות המבושלים. בעודי טירון בנושא ניסיתי לסנן את הזרעים מן הריבה המוכנה, ושברתי את המרקם. קיבלתי מין ריבה נוזלית וסמיכה. בפעם הבאה סיננתי את הזרעים מן הפרי המבושל --- בינגו! אגב, איך את מאזנת פקטין, חומצה וסוכר בריבת תאנים? אני נוהג לפי היחסים הבאים, שאינני בטוח אם הם אופטימליים: על כל 1 ק"ג תאנים טריות: 1/2 ק"ג תפוחים חמוצים מיץ מ-5 לימונים 1 ק"ג סוכר
 

terroir

New member
אני מחסידי הגרגרים בריבת תאנים

זה כל הכיף... ומה שמבטיח לאוכלים שהם באמת אוכלים ריבת תאנים (ולא חצילים למשל). אני אעדיף להוסיף פקטין לריבה (או גרעינים של תפוחי-עץ או פרי הדר עטופים בבד גאזה), אבל תפוחים ממש. לדעתי תפוחים עלולים "לגנוב" את הטעם של הריבה מטעם התאנים לכיוון טעם התפוחים. כמות החומצה נראית לי מוגזמת עבור 1 ק"ג פרי. אחרי הכל, מטרת החומצה היא להתמיר חלק מהסוכר הרגיל לסוכר אינוורטי (ולהגביר את כושר השימור של הריבה), ו"להפעיל" את הפקטין. אין צורך בכמות כל כך גדולה של חומצה, אלא אם כן אתה ממש אוהב את הריבה שלך חמוצה (וזה כבר עניין של טעם). בעקרון ריבה צריכה שתהיה בריכוז של 60% סוכר. אם אפשר למדוד ברפרקטומטר או מד-סירופ, מתקבלת התוצאה האופטימלית. אם לא - כדאי להיעזר במדחום ולבשל את הריבה עד לטמפרטורה של 106-107 מעלות צלזיוס. ועוד דבר - ריבה לא בוחשים. מומלץ להשרות את הפירות עם הסוכר למשך לילה, כדי לקבל סירופ סוכר בקערה. אז להוציא את הפירות עצמם החוצה, לבשל את הסוכר לכ-110 מעלות, להוסיף חזרה את הפירות, ומרגע זה - לא לבחוש יותר כדי לא לפגוע במרקם של הפירות. מבשלים כאמור עד לטמפרטורה של 106-107 מעלות, ומעבירים לצנצנות. את הטימין אגב הייתי אורז בבד גאזה, ומוציא בתום הבישול (כדי שטעמו יורגש אבל לא יהיו עלים בריבה). ותשימי במסר איזה צנצנת או שתיים
 

קונרד

New member
יחס הכמויות אצלי

לק"ג פרי כ-800 ג' סוכר. לא מוסיפה גלעינים או תפוחים, בטח ובטח לא פקטין באבקה. לימון? רק אם המתיקות צורבת. בתאנים בלדי, למרות מתיקותן לא ממש צריך. לא יודעת להסביר. בנוגע להשרית הפירות ללילה- בהחלט נכון. הפרי ישמור על צורתו ומרקמו בצורה הטובה ביותר. (המתודה ידועה כהשיטה הצרפתית המסורתית להכנת ריבות)
 

genoise

New member
גמל בלי דבשת?

לדעתי ריבת תאנים בלי זרעים זה כמו קנגורו בלי כיס... קרמבו בלי ביסקוויט... אלואיז בלי אבלארד...
זה גם המרקם אבל זה בעיקר המראה. בריבת תאנים עם זרעים יש (לכאורה) ביתיות ומשפחתיות יותר מריבה "מסונתזת". ובריבות מלבד הטעם הבלתי מתפשר, זה חלק מה שאני מחפש. גם אני משתמש ביחס פרי:סוכר דומה לזה שציינה קונרד (וזה עשוי להשתנות מעת לעת: תלוי בפרי ותלוי בכמה הוא מתוק). באשר לפקטין - בדיקות הצביעו על כך שפקטין עשוי לשפר מרקם וצמיגות של ריבה, אך במקביל להפחית תחושות של מתיקות וחומציות וכן את הטעם הקרמלי. אפשר להכין יופי של ריבה מפירות מסוימים בהסתמך על הפקטין המצוי בהם. הבעיה מתחילה כשכמות הפקטין בפרי לא מספיקה. אפשר להכין ריבה כזו גם ללא תוספת פקטין, אבל זה יצריך בישול יותר ארוך ולפיכך: טעם קרמלי מודגש יותר. אם לא נאריך את זמן הבישול, לא נתפשר על הטעם אבל נתפשר על המרקם - שכן אז נקבל תוצאה נוזלית מדי. דרך אגב, קיימים סוגים שונים של פקטין לשימושים שונים (אלא אם כן התעשייה עובדת עלינו ורק משנה את הכיתוב על האריזה).
 

קונרד

New member
גמל בלי דבשת זה למה ../images/Emo132.gif

לענין הצמיגות: ראשית צריך להבדיל בין ריבה, שבה הפרי מרוסק ומבושל, לבין קונפיטורה, שבה הפרי שומר על צורתו בסירופ. הריבה אכן צריכה להיות קרושה יותר, אבל אסור בתכלית האיסור שהריבה תהיה נוקשה וקרושה למוות. במצב כזה מאבדים חלק ניכר מהארומה של הפרי נשווה את זה לשתיית שרדונה בטפ' החדר הישראלי הממוצע בעונה זו) בקונפיטורה לעומת, הפרי כאמור משומר בסירופ סוכר. קונפיטורה צריכה להיות סירופית, אבל בשום צורה לא קרושה או נוקשה או כל דבר אחר. וחמור מכך טעם קרמלי בריבה. זה פשוט ריבה שהתחיל להשרף. תוספת הפקטין הלגיטימית היא קליפות וגלעיני חבושים או תפוחים ירוקים, צרורות בגזה. לא משפיע על טעם המוצר, ולא משנה באופן דרסטי את הצמיגות, אלא רק עוזר לה.
 

terroir

New member
מותר להתערב בדיון שוב?

קודם כל צריך לסדר טרמינולוגיה: יש ריבה (שעשויה ממחית פרי וסוכר, ובעלת מרקם אחיד ואי אפשר למצוא בה חתיכות פרי). יש קונפיטורה (עשויה מפירות שלמים או חתוכים וסוכר, המרקם אינו אחיד ומכיל חתיכות פרי). ויש פירות משומרים בסוכר (פירות שלמים או חלקי פרי כמו קליפות תפוזים, בדרך כלל ללא סירופ נוזלי). במקרה של ריבות וקונפיטורות (שאקרא לשתיהן כאן מרקחות), ריכוז הסוכר הכללי במרקחת צריך להיות 60%. אפשר כמובן להכין ריבות עם יותר או פחות מים, אבל יכולת ההשתמרות שלהן תיפגע. הסיבה לכך היא כימית: סוכר הוא חומר היגרוסקופי, כזה שסופח אליו מים. בריכוז הסוכר הנכון, כל המים החופשיים במרקחת נקשרים לסוכר. אם אין מספיק סוכר, אז יש מים חופשיים במרקחת, והמים הללו ישמשו להתפתחות של -בקטריות ופטריות שיקלקלו את המרקחת. אם יש יותר מדי סוכר, באמת אין מים חופשיים שיעזרו לבקטריות, אבל יש סוכר חופשי, והבקטריות יכולות לחגוג גם במקרה הזה. הנוקשות הנכונה למרקחת היא זו שממתקבלת בריכוז סוכר של 60%. ומהבחינה הזו, אין הבדל בין ריבה לקונפיטורה (כי גם פטריות ובקטריות לא בדיוק מבדילות ביניהן). המרקם של שתיהן צריך להיות סמיך אך נוזלי, בכל מקרה לא צמיג ורוטט וגם לא נוזלי. אם מישהו אוהב את הריבה או הקונפיטורה שלו דווקא ככה - לבריאות, אבל חשוב לדעת שכושר ההשתמרות נפגע. לעניין הטעם הקרמלי - טעם קרמלי נוצר ברגע שסוכר מתחיל להתבשל בטמפרטורות מעל 110 מעלות (לא צריך לחכות עד שהוא מגיע ל-170 לקרמל ממש. הטעמים מתחילים להתפתח עוד הרבה קודם. לסוכריות תרנגול של פעם היה טעם קרמלי בלי שהסוכר הגיע לדרגת קרמל. כך שנראה לי שג'נואז מתייחס לתת-טעמים עדינים שאפשר להרגיש בריבה, ולא לריבה שרופה דווקא. בעניין כמה פקטין להוסיף, מה ההשפעה שלו על הריבה ודברים כאלה אני לא רוצה להתערב. רק שאם זכור לי נכון, אז את אבקת הפקטין שקונים בחנויות מכינים (לא פחות) מקליפת הדרים מיובשת וטחונה (אולי יש תהליך מיצוי לפני זה, אבל באופן עקרוני זה הכל). לדעתי אין מה לפחד מלהוסיף פקטין באבקה. בצורה כזו לא מוסיפים טעם זר לריבה, ואפשר לשלוט בדיוק על המרקם שיתקבל ע"י הוספת של כמות ידועה מראש של פקטין מסוג ידוע מראש. מה שכן - פקטין (לא משנה אם באבקה או מחבושים או תפוחים או גרעיני הדרים) לא יפעל בסביבה שאיננה חומצית. בגלל זה חשוב להוסיף מעט לימון למרקחת לקראת סוף הבישול אם הפרי עצמו אין בו חמיצות טבעית. ולעניין כמות הסוכר - אני בהחלט מסכים עם קונרד לגבי כמות הסוכר (800 גרם על ק"ג פרי). תאנים הן פרי מתוק (כשהן בשלות) ומכילות מספיק סוכר כדי להגיע לריכוז הסוכר הנכון לריבה.
 
למעלה