זאת ועוד...
ג'ודי, את מרשה לי לפרט עוד יותר? עם כן, אז הנה כמה שורות אודות ההשחמה במזון. ראשית, ההשחמה של מיץ הרימון, כפי שתוארה, הינה השחמה שנקראת 'אנזימטית': השחמה אנזימטית: תוצאה של פעילות האנזים פוליפנול אוקסידז (polyphenol oxydaze) בנוכחות החמצן. מתרחשת כאשר נפגע המבנה של הפרי (או ירק) והאנזים בא במגע עם הסובסטראט שלו, דבר המתבטא בחמצון תרכובות פוליפנוליות היוצרות צבע כהה. הדרך הטובה ביותר למנוע השחמה כזאת היא כמובן לנטרל את האנזים, דבר הנעשה בד"כ ע"י הוספת חומצה- במקרה שלנו לרוב מיץ לימון. ה-pH החומצי גורם ליציאת אטום נחושת ממרכז הפעיל של האנזים ובכך מונע את הפעילות שלו. שיטות נוספות הן חימום (אשר גם מנטרל את האנזים) והוספת חומרים מחזרים (כגון ויטמין C). השחמה בלתי אנזימטית- קרמליזציה, תגובת מייארד (Maillard) ההשחמה האנזימטית היא כמעט תמיד בלתי רצויה. במהלך בישול והאחסון של המזון מתרחשת השחמה בלתי אנזימטית, אשר תוצאותיה לעתים רצויות (אפיית לחם, השחמה במהלך בישול בשר וירקות, הפיכת הסוכר לקרמל) ולעתים בלתי רצויות (השחמת יתר המיצים במהלך האחסון, של הריבה במהלך הבישול). קרמליזציה מתרחשת בטמפרטורות גבוהות לרוב כתוצאה של פירוק סוכרים (כל הסוכרים, לאו דווקא מחזרים). מספר תרכובות בעלות ריח "קרמלי" נוצרות במהלכה. תגובת מייארד הנו תהליך שבו סוכרים (מחזרים) מגיבים עם חומצות האמינו (שמקורם בחלבונים) ולאחר שרשרת תגובות משנה מורכבת נוצרים פיגמנטים ותרכובות ארומה אופייניות. תגובה זו יכולה להתרחש גם בטמפרטורות נמוכות, בניגוד לקרמליזציה. דוגמאות בולטות של ההשחמה כתוצאה מתגובת מייארד- כרום הלחם, רוטב סויה, בשר צלוי, קפה, השחמת החמאה במהלך הטיגון (לפעמים רצויה ולפעמים לא). לאתים שתי התגובות (מייארד וקרמליזציה) מתרחשות במקביל- ראה דוגמה של טופי. קיימים עוד שני נתיבים של ההשחמה במזון- חמצון שומנים וחמצון של ויטמין C. למרות השפעתם הרבה על הערך התזונתי של המזון והטעם שלו, פחותה חשיבותם בהיבט של ההשחמה. ולסיום- שיטת 'חליצה' של הגרעינים מרימון- חוצים את הרימון לרוחב, מחזיקים את חצי הרימון הפוך מעל קערה גדולה ומכים עם כף עץ ארוכה על קליפתו. הגרעינים משתחררים ונופלים לקערה. גרעינים המופקים בשיטה זאת מיועדים לשימוש מיידי, כיוון שחלקם נפגע בתהליך. רם