שאלת תיקון לידה- ילד שני (ארוך).

[קובולט]

שאלת תיקון לידה- ילד שני (ארוך).

אני יודעת שזה הולך להישמע מסובך....אבל יש לי פה בעיה עם הסביבה שלי ואני זקוקה לקצת תמיכה. נתחיל בהתחלה אני בת יחידה,אמא שלי חטפה אחרי את כל מחלות הילדות שהאחרונה הייתה אדמת ואחריה (חצי שנה של לא להיכנס להריון), התחילו בעיות בינה לבין אבא שלי ובסופם גירושים מכוערים מאוד. הייתי בת 4 ואז נשבעתי שאני רוצה מינימום 2 ילדים ולעשות אותם ברצף...השנים עברו גדלתי אבא שלי ניתק איתי קשר בגיל 12 בערך (בעצם הרבה לפני אבל לבת מצווה שלי הוא עשה טובה והיגיע). ולחתונה שלי הוא בכלל לא הוזמן. הבעלול שלי הוא באמת גבר יוצא דופן אוהב חיות אנשים וכנראה שגם אותי....חצי שנה לאחר החתונה נכנסתי להריון שהסתיים בהפלה, שהשפיע עלי מידיית לנסות להיכנס להריון שוב, זה לקח המון זמן 7 חודשים. לפני 10 וחצי חודשים נולד האור של חיי- בר. עוד שתפרו אותי בחדר לידה אמרתי שאני מוכנה ללדת עכשיו שוב, באמת הלידה הייתה חויה!!!! אבל היה איזשהו דימום בראש לבר והעבירו אותנו לפגיה בליס והייתי רחוקה מכל מה שהכרתי השאיבות הכאבים של התפרים והבכי בכל לילה להיפרד מהילד שלי שנשאר שם אומנם עם אחיות נחמדות אבל לא עם אמא. אחרי שבועיים שוחררנו מהפגיה והגענו הבייתה, שם לא נפסק המסע בדיקות ביקורות צילומים וכו' שלושת חודשי חופשת הלידה עברו עלי בריצות בין בדיקות לבין לריב עם קופת החולים על כל טופס 17 שניתן לנו. היה קשה ההנקה נדפקה לחלוטין לשאוב הפסקתי בשלב מסויים, ולמרות שהצלחתי להחזיר את החלב לא הצלחתי לחבר את בר לציצ. ובר גדל וטפו טפו טפו....כבר כל הבודקים ירדו ממנו, זוחל הולך צוחק לדימום נשאר זכר שאפשר לראות רק בMRI ואין איתו שום סכנה לשום דבר התפתחותי....אה אולי הוא יהיה היפראקטיבי, מה שלא מפריע כי גם אני כזו!!! היה לי ברור שבגיל שנה ההתקן יוצא ואני עושה עוד ילד/ה לא נותנת צ'אנס לבר לגדול לבד. היום זכיתי לראות ילדה בת 8 מקבלת אח, מאמא שלה אישה גרושה שנישאה בשנית וילדה...כמה מרגש!!!!. לא עינין אותי לשמוע על איך הייתה הלידה איך הילד אוכל רק רציתי לשמוע כמה הילדה שמחה לקבל אח. מסביבי הדעות חלוקות צריך לעשות ילדים במרווח גדול יותר כדי שיהיה לבר את הזמן איתך לבד. צריך לעשות עוד אחד ומהר כי אנחנו לא צעירים. ואני אני רוצה עוד ילד/ה לא בגלל מה שחשבתי מגיל 4 לא להשאיר ילד לבד- אני רוצה תיקון על מה שקרה אחרי הלידה אני רוצה לשבת שעות ולהניק, אני רוצה שיהיה לי זמן לשבת בבית בזמן שהוא ישן ולא לזוז לשום מקום ורק לחכות שהיא/הוא יתעורר. וכל פעם שאני אומרת את זה בקול אומרים מסביבי שזה לא פייר כלפי בר, הוא לא אשם...וזה נכון, אבל בלי קשר למה שקרה לבר אני רוצה עוד ילד/ה כי ככה אני רוצה מגיל 4. נו באמת אומרות הנשמות הטובות, את חושבת כמו ילדה בת 4 עכשיו. ואחרי כל זה אני רוצה לשאול זה נראה נורמלי הרצון הזה או שאני באמת חושבת כמו ילדה קטנה שרוצה לתקן את העבר שלה????? זה נורמלי שאני רוצה להצליח להניק ועוד עכשיו לפני שאני שוכחת??? נורמלי שאני רוצה תיקון על כל הריצות ב3 חודשים??? נורמלי מה שעובר עלי??? אשמח לקרוא תגובות. ותודה למי שהגיע עד כאן.

 

[מ ת י ל ד ה]

הי!

אני עדיין לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד, אבל למה את מקשיבה למה שאחרים אומרים? ההחלטה אם לעשות עוד ילד או לא היא רק בינך לבין אישך. אבל לא נראה לי בריא לפתח ציפיות, שההריון הבא יהיה תיקון למה שעברת עם הילד, וזה נשמע נורא

. אני מעריצה את החוסן הנפשי שלך. אך מה אם יתעוררו קשיים *רגילים* בהנקה? ומה אם יהיו קשיים אחרים (כוונתי לדברים סטנדרטיים, לא לבעיות בריאותיות חו"ח)? ההשפעה הנפשית יכולה להיות עצומה (עלייך). לא יודעת איך להתייחס לעבר המשפחתי שלך, אבל הרצון שלך להביא לבר אח/ות בהפרש קטן נראה לי מקסים. בקיצור, אם אתם רוצים - לכו על זה! בהצלחה (-;

 

[POOH*]

לדעתי...

הפרש קטן הוא אחלה. קשה בהתחלה אבל משתלם כשהילדים גדלים. לגבי לרצות תיקון ללידה הראשונה - מכירה את ההרגשה. אבל חושבת שזה לא נכון להפיל את כל הציפיות האלה על הלידה השניה. אני מרגישה שלפני שאלד שוב אני צריכה לגמור את ההתמודדות עם הלידה הראשונה וכל האכזבות והקשיים ממנה לפני הלידה הבאה כדי שבלידה הבאה אהיה פנויה ללידה ולילד השני. ולא שהוא יהיה תיקון ללידה הראשונה ויהיה לי קשה לקבל אותו בזכות מי שהוא, ולהתמודד עם הלידה כפי שהיא תהיה, וכל ההתמודדות אחרי הלידה... יש דרכים שונות להתמודדות עם טראומות.. ולי הלידה הראשונה בהחלט הייתה טראומה.. אז בתשובות לשאלות שלך - לדעתי האישית זה נורמלי מאד לרצות עוד ילד. ואם לכם נכון ומתאים לעשות עוד ילד בהפרש קטן שיהיה בהצלחה... יש בזה קשיים ולא מעט [לדעתי - אני עוד לא שם אבל דברי איתי עדו שנה שנתיים ואוכל לספר לך אני מקווה] אבל שי בזה גם רווח לדעתי גם להורים וגם לילדים. אבל אני חושבת שכל הרצון לעוד ילד ולחוויה מתקנת ללידה צריך לבוא אחרי שפתרת עם עצמך את כל טראומות הלידה הקודמת. כך שתהיי פנויה רגשית ללידה נוספת וילד נוסף וחדש עם הבעיות, הדרישות והרצונות שלו. בהצלחה.. POOH

 

[שרי30]

נורמאלי זה דבר סוביקטיבי

נמשע לי שאת מוכנה ובשלה לעוד ילד. למה לא בעצם? אם בא לך, אם לבעלך מתאים, אם את חשה זה הזמן - GO FOR IT! יש יתרונות וחסרונות להפרש קטן בין הילדים וכנ"ל להפרש גדול בין ילדים. לדעתי אין נכון ולא נכון בתכנון המשפחה, אלא למה שלהורים מתאים. אני חושבת שאת נורמאלית לחלוטין, את לא ילדה בת 4, את לא רוצה לתקן את העבר שלך, את אשה בוגרת ובשלה, אמא שרוצה להרחיב את המשפחה. שיהיה לכם רק טוב ובהצלחה

 

[sugerbabe1]

נדמה כאילו מנית את כל הסיבות בעד

עוד ילד. אצלי באופן אישי נראה שמאז הלידה התחיל גלגל מחשבות... מתי ילד שני.. או ...מהו באמת ההפרש המושלם... . אבל כנראה שאין באמת הפרש מושלם, ואים תביאי עוד ילד אז אולי בר "יקבל" ממך פחות בשלב שלאחר הלידה אבל הוא יקבל אח שהערך המוסף שלו גבוה הרבה יותר. מדברייך נשמע שאת בשלה ומוכנה(ואכן מגיעה לך חוויה מתקנת

) את עושה זאת מרצון פנימי עז ( ולא מתוך לחץ סביבתי)....אם את ובעלך בעניין עזבו את עצות "הנשמות הטובות" ותחליטו בעד משפחתכם ..

 

[ו שתי]

תראי (ארוך ../images/Emo18.gif )

נורמלי? זה בטח נורמלי. יש לי שתי חברות שהגיעו להחלטה שהילדים שלהן יהיו במרווחים צפופים. לאחת יש ילדה בת שנתיים בבית, וילדה בת 8 שבועות על הציצי. עם חויות די דומות למה שתיארת, ועם חויה מתקנת עצומה ונפלאה. היא אמא במשרה מלאה, והיא נהנית מכל רגע. לשניה יהיה בעוד חודשיים הפרש דומה. להפרש של שנתיים יש יתרונות, ויש חסרונות מבחינת הקושי שלך, והקושי של בר לקבל אח חדש (או אחות חדשה) לחיו. אבל באותה מידה לכל הפרש אחר- גדול או קטן יהיו את היתרונות והחסרונות שלו. גמני כבר רוצה חויה מתקנת (ואני מתה לעוד ילד כבר שלושה חודשים) אבל השיקול *שלי* למרווח של בערך שלוש שנים בין הילדים הוא בכדי להספיק לחזור לשוק העבודה לפני הריון נוסף, ולתת לאלה עוד קצת זמן להיות תינוקת, לפני שהיא הופכת לאחות גדולה. אז מה אני אומרת בעצם? שכמה שזה אינדיבידואלי, זה יהיה קשה תמיד, אבל מצד שני- חויה מתקנת יכולה להיות לך גם שנה מאוחר יותר (זה לא יברח). ולכל מי שאומרת לך שזה לא פייר לבר- יכול להיות, אבל יש גם ערך מוסף בשבילו אם תלדי לו אח/ות בעוד שנה. אין שום דרך שהיא לגמרי נכונה, או לגמרי "טובה". תעשי מה שאת מאמינה שיצליח עבור שלושתכם, ועבור הנפש הרביעית שתצטרף אליכם.

 

[odeia]

לא נכנסת לכן ללדת או לא רק לציין

דבר אחד - את לא תוכלי להצמד לתינוק החדש ולא לזוז לשום מקום כי כבר יהיה לך את בר, שידרוש את תשומת ליבך ומילוי צרכיו. מנסיון, חלומות הם נהדרים אבל בדר"כ לא מתגשמים. גם לי היה חלום של תינוק יונק, שאני איתו והוא עלי, והילדה הגדולה שעולה בכייף לכיתה א'. אז הגיע הבום, חודש שלם ביליתי עם התינוקת בביה"ס, לא חופשת לידה ולא תינוקת שגדלה עלי ואני נחה וכל החלומות הורודים. אז תעשי ילד כשיתאים לכולכם, רק קחי בחשבון שזה כבר לא ילד ראשון.

 

[אדר שלי]

אם את מוכנה לזה - תעשי עוד אחד!

אבל לא בשביל התיקון, אלא בגלל שאת באמת ובתמים רוצה עוד ילד. תבדקי עם עצמך אם הסיבה האמיתית היא שאת רוצה עוד ילד או שהיא אחרת. אם כן - למה שאומרים סביב לא צריכה להיות שום משמעות. אני מכירה היטב כמה "ילדים" שנולדו להם אחים בהפרש של שנה זה מזה והם גדלו להיות אנשים מקסימים ללא חסכים. בהצלחה עם כל החלטה שתעשי!

 

[קובולט]

תודה לכל התומכות

הבעיה שלי בכל העינין ש"הנשמות הטובות" מתחילות להשפיע על הבעלול. פתאום יש לו כל מיני שאלות- בר היה קצת מצונן השבוע אז התחילו השאלות של אתסגורה על זה שאת רוצה עוד אחד- לא נישן, לא נחיה, ולא.... כל פעם שמישהו אומר משהו נגד רצף הילדים הוא מתעורר ותומך בנגד. מה שמאוד מוזר כי הוא ידע יפה מאוד לקראת מה הוא הולך. מול הנשמות הטובות אני אכן יכולה להגיד אני עושה את מה שנראה לי לנכון, אבל לראות את הבעלול מתכופף על כל דבר כזה גם פוגע בי וגם מאוד מערער לי את הביטחון- החלק השני של החלום שלי ל2 ילדים זה גם אבא אוהב ותומך- לגדל ילד לבד יכולתי כבר מזמן ובכל זאת החלטתי לחכות גם לאבא!!! בקיצור ב17 למרץ- יום ההולדת של בר, אני אצל הרופא שלי יולדת התקן. ואם לא....שתהיה פה התנזרות של כמה שנים שהוא ירצה הפרש בינהם

 

[אפרת12]

נכנסת לענין קצת מאוחר...

אז דבר ראשון - טוב שאת החלטית, למרות שאני חושבת שזו צריכה להיות החלטה זוגית (אצלנו ההחלטה היא כזו - את תחליטי מתי את רוצה עוד ילד...). הפרש רצוי הוא באמת דבר אינדיבידואלי, ולפי דעתי לא רק בראש ובהגיון ובחישובים, אלא גם בתחושות (ואת זה אני אומרת בתור אחת שנכנסה להריון אך ורק מחישובים... אבל יש לי נסיבות מקלות). אני לא חושבת שרצון בחויה מתקנת הוא סיבה להיכנס להריון - כי בכל מקרה, כאשר יבוא עוד ילד וזה מה שתרצי, ואז תבוא עוד חויית לידה - הלואי ומתקנת, אבל זו הבטחה שאף אחד לא יהיה מוכן להתחייב בה. ומתקנת או לא מתקנת - היא חולפת ואח"כ את נשארת עם עוד ילד, שזה דבר שצריך לקחת בחשבון... בקיצור - נראה לי שאת רוצה עוד ילד , ומחפשת צידוקים. אז לכי על זה

 

[27חומד]

אם אפשר גם

אז ככה, גם אמא שלי היתה זקוקה אחרי נואשות לחוויה מתקנת. אני הבכורה והייתי חולה מאד בחודשיים הראשונים לחיי ללא יכולת עיכול של שום מזון כולל חלב אם. אמי שאבה במשך רוב התקופה הזו מתוך שאיפה להניק כשאבריא, עד שנאמר לה שגם כשאוכל לאכול זה לא יהיה חלב אם. ככה שגם היא נזקקה לתיקון גם לתינוק בריא, ללא חשש לחייו במשך תקופה ארוכה וכמובן גם פיצוי על ההנקה. אחותי נולדה כשהייתי בת 3.5 שנים כמובן, ילדה בריאה ויונקת (לא כמוני שרב ילדותי יצא להורי להכיר הרבה רופאי ילדים

). אחותי היא חברתי הטובה ביותר, אהובת נפשי ותמיד מאז שנולדה כך היה, ולרוב להפרש הגילאים לא היתה משמעות גדולה. אני חושבת שאם את מוכנה לכי על זה, ואני מאחלת לך את התיקון שאת מחפשת. רק הערה אחת - אני חושבת שהחלום של תינוק שתוכלי לשבת שעות ולהניק נראה לי קשה להגשמה בהפרש גילאים כזה, אולי בגלל שאני, אמא ליונקת בת חודשיים לא רואה איך אני אסתדר בהפרש כזה קטן, יונקים או לא, אבל זה יכול להיות מאד תלוי גם בך ובאופי התינוקות. ניסיתי להגיד שגם בהפרש גדול יותר לא נראה לי שתשכחי איך להניק או שזה בהכרח ישפיע על יחסי הילדים ביניהם. הכל תלוי בך וביכולות שאת יודעת שיש לך להתמודדות עם הפרש גילאים כ"כ קטן. את זו שתהיי בבית עם שני קטנטנים (לפחות רוב הזמן), לא בעלך ולא הנשמות הטובות. ונזכרתי רק בעוד דבר אחד שימנע ממני לעשות עוד ילד בהפרש כה קטן שנוגע גם לך: הפחד משמירת הריון נוספת עם תינוק בן שנה בבית. אני צריכה הריון רגיל כחלק מהחוויה המתקנת שלי

 

[אמא של אחת וחצי]

מנסיון של אמא ל-2../images/Emo18.gif-ארוך מאוד

הזדהיתי מאוד עם הסיפור על הלידה הקשה והאישפוז לאחריה. גם אצלי הלידה הראשונה היתה ארוכה , קשה, ולאחריה נותרתי עם תינוקת בת כמה שעות בטיפול נמרץ (דלקת ריאות כתוצאה משאיפת מים מקוניאליים) במשך 3 שבועות. כמובן שהנקה לא היתה, אלא רק שאיבה מטורפת במשך חודש. האמת היא שלא הרגשתי פיספוס בקשר להנקה, כי הייתי כנראה בהלם טוטאלי לגבי עצמי ולגבי האפרוחית. בניגוד אליך, לקח לי 3 שנים לעבד את מה שקרה ולחשוב על מס' 2. כך שאני מציעה לך ללכת עם תחושת הבטן לגבי חוויה מתקנת, כמו שאני הלכתי עם התחושה של "לא יכולה לעבור את זה שוב". בהפרש של 4 שנים נולד לו אפרוח מס' 2, בלידה קלה ומקלה (לקח לי כמה ימים לקלוט ולהאמין שאפשרי ללדת ככה). אבל, למרות ההתחלה הקלה, ההנקה לא שרדה הרבה. כיום אני חושבת שהקושי העיקרי שלי היה לראות את האפרוחית הגדולה שלי מסתובבת סביבי, כמו אריה בכלוב, עם דמעות בעיניים, כשהאפרוחון על הציצי 24 שעות ביממה. כן, לדעתי זה הגורם המרכזי להפסקת ההנקה, לא צפיתי את זה קודם, ואני שלמה עם זה לחלוטין. כך שאת מבינה שגם הפרש של 4 שנים אינו תעודת ביטוח. לגבי החשש של בנזוגך - גם אצלנו שורדים יום ביומו. לא ישנים כבר שנה שלמה, עוברים קשה את מחלות החורף, ואין לזה קשר להפרש בין הילדים. מה רציתי לומר? - שאם את מרגישה שזה מה שנכון לך ויש לך את הדחף והרצון לעשות את זה, לכי על זה, בלי להקשיב לאפחד. בהצלחה!

 

[היידי אור]

ואחרי כל הסיבות וההצדקות

נשארת העובדה שאת רוצה עכשיו עוד הריון- ואם בעלך רוצה גם- מה זה משנה למה? או מה אחרים חושבים? לכי על זה- ואני מקווה שתקבלי את התיקון שלך.

 

[היידי אור]

שכחתי לכתוב

שתתפסי שיחה עם האיש ותגידי לו שיחשוב טוב מה הוא רוצה ויפסיק לבלבל אותך. וגם לומר לך שאני אמרתי לעמית בזמנו- שאני בלי גלולות ואם הוא לא רוצה ילד אז שייקח על עצמו את האחריות לאמצעי מניעה....... מה את חושבת קרה?.......

 

[אמאאור]

אני בעד להקשיב רק לעצמך ולאיש שלך

מה אכפת לך מה אומרים מסביב - הרי לא הם יעברו הריון ולידה, ולא הם יגדלו ילד נוסף. לאנשים תמיד יש מה להגיד, ותמיד יהיה. מה שלא תעשי/תעשו - לכל אחד תהיה דעה. אני בעד ללכת עם הלב. את רוצה עוד ילד? האיש רוצה גם? - תעשו עוד ילד. גם אני, כקודמותיי, מאמינה שהשיקולים לילד מס' 2 לא צריכים להסתמך על רצון בחווית לידה מתקנת, או הנקה מוצלחת יותר מקודמותה. אני מבינה את הצורך בתיקון ובסגירת מעגל, אבל הייתי מפרידה בין הדברים. מה שאני בעצם מנסה לומר, זה שאם מתאים לכם עוד ילד, לכו על זה. בלי להקשיב לסביבה, ובלי "להלביש" עליו צרכים שלך.

 

[ofik]

תשובה של אמא ל 4 (ארוך)

קודם כל לגבי מרווח, אין כזה אידיאלי. כל הפרש מ 10 חודשים ועד 7 או 8 שנים טוב מסיבות מסוימות וקשה מאחרות. מהסתכלות על ילדי וילדי חברותי יש כאחה שעשו צפוף והיה להם קל, ויש שהיה קשה יש שהילדים חברים מאד טובים ויש שלא. וכנ"ל לגבי מרווחים גדולים. ולמרות זאת שתי הערות: 1. הגיל הכי קשה אחרי השבועות הראשונים לדעתי הוא שנה וחצי כי אז לילד יש ניידות מלאה ואין יכולת להבחין בסכנות. לכן בגיל הזה חיבים לרוץ אחריו ולא להסיר ממנו את העיניים לרגע ולהיות השלב הזה בסוף הריון או עם תינוק קטן יונק לא קל. 2. שוב זה רק הנסיון האישי שלי, ילד שני הכי קשה, יותר מהראשון ובודאי יותר מהשלישי והרביעי ושוב צריך פנאי רגשי לזה. ולמרות זאת אם את מרגישה מוכנה אז לך זה המרווח הנכון. רק הערה אחרונה אחת ושוב מנסיון עם בן זוג שהיסס לפני כל ילד לא מעט. זה בסדר קצת ללחוץ להיות ברורה עם הרצון שלך, אבל לי נראה שחשוב שילד יעשה בהסכמה בסופו של דבר. המון הצלחה עופיק

 

[אמא של עופרי וטל]

../images/Emo140.gifברוכה הבאה.

אני כל כך מכירה את ההרגשה שלך

. עופרי שלי נולד פג, (ממליצה לך בחום לשאול את השאלה גם בפורום פגים - בעיקר בעניין של להשאיר את הילד בבית חולים). למזלי, נכנסתי להריון לא מתוכנן שהוא היה בן 9 חודשים - אחרת לא יודעת איך הייתי לוקחת החלטה של להכנס להריון. אני לא אגיד לך שההריון היה קל - מבחינת המתח, בבית חולים הכירו אותי טוב ואמרתי לעצמי שלא אכפת לי להראות נודניקית אבל אני לא רוצה שוב ילד שהיה בסיכון גבוה). השבועות האחרונים של ההריון היו ממש סיוט, גם פחדתי מהלידה וגם ממה יהיה אח"כ - ועוד לא אמרתי כלום על ילד בן שנה וחצי שמחכה בבית... השנה הראשונה היה זוועה, החצי שנה הראשונה הייתה יותר זוועה, שלושה חודשים ביקשתי שלא יבואו אלי - היה לי כל כך קשה להתסתדר (בעיקר נפשית) אם שנים, היחסים שלי ושל האיש התדרדרו מאוד. אחרי שנה התחיל להיות בסדר גמור - והיום שטלטל בת שנה ו 8, זה פשוט כייף לא נורמלי, כל כך כייף לראות את שניהם ביחד, איך הם דואגים אחד לשני (למשל אם אני הולכת אם אחד למטבח ונותנת לו משהו הוא מבקש עוד אחד בשביל לתת למי שנשאר) איך הם צוחקים ביחד, ואיך הם רבים (זה גם מצחיק...) וכמובן איך הם משחקים אחד עם השני וכמעט לא "צריכים" אותנו. שאני חושבת על השלישי(ת!) ההריון והלידה מאוד מלחיצים אותי - אין לי מושג איך אני אעבור את זה שוב ואין לי מושג איך אני אמורה להחליט שעכשיואני מפסיקה עם אמצעי המניעה ונכנסת לתקופה כל כך מלחיצה, כרגע אין לי אם זה בעיה כי למרות שלי ברור שיהיה 3, אז האיש אומר שלא יהיו יותר ילדים!!! חוזרת על ההמלצה לשאול גם ב "פורום פגים".

 

[אמא של פילפילון]

חותמת על כל מילה של עופיק

ומוסיפה את ההבט שלי (שאני יודעת שנוגע גם לשלך). אני מאוד בעד תכנון משפחה, אבל למדתי, שכל שאנו יכולים לתכנן, זה מתי נתחיל להפיק את הבא בתור. אחר כך, כל תסריט אפשרי קיים. מהנסיון שלי, זה יוצר מתח בין שתי אפשרויות: להתחיל מהר, כי לפעמים הריון נמשך שנתיים וחצי לבין לחכות קצת, כי לילד קצת יותר גדול קל יותר להתמודד עם מצב בו אמא מאושפזת. מובן שאין להתלבטות הזו פתרון מעשי, חוץ אולי מן האמונה, שמגיע לנו גם הריון קל ותקין ואולי הפעם נגריל כזה. בכל החלטה שתקחו, מאחלת לכם מימוש נעים והמון המון בריאות.

 

[אמא של פילפילון]

חותמת על כל מילה של עופיק

ומוסיפה את ההבט שלי (שאני יודעת שנוגע גם לשלך). אני מאוד בעד תכנון משפחה, אבל למדתי, שכל שאנו יכולים לתכנן, זה מתי נתחיל להפיק את הבא בתור. אחר כך, כל תסריט אפשרי קיים. מהנסיון שלי, זה יוצר מתח בין שתי אפשרויות: להתחיל מהר, כי לפעמים הריון נמשך שנתיים וחצי לבין לחכות קצת, כי לילד קצת יותר גדול קל יותר להתמודד עם מצב בו אמא מאושפזת. מובן שאין להתלבטות הזו פתרון מעשי, חוץ אולי מן האמונה, שמגיע לנו גם הריון קל ותקין ואולי הפעם נגריל כזה. בכל החלטה שתקחו, מאחלת לכם מימוש נעים והמון המון בריאות.

 

[יולי 154]

../images/Emo24.gif מתוקה!

ריגש אותי לקרוא מה שכתבת. אני מכירה את כל הסיפור, אבל כאן זה נשמע אחרת, מהצד שלך, מה שאת מרגישה. אני בעד ללכת על מה שאת מרגישה ולעשות את זה. תמיד יהיה מי שיגיד לך על כל דבר שהוא טוב או לא טוב. חוץ מזה שההפרש בינהם לא יהיה כל כך קטן, זה לא שנה הפרש, זה יהיה שנתיים. כמי שעברה תיקון בלידה הזו מבחינת לידה רגילה אחרי קיסרי, הנקה מוצלחת לעומת שאיבות של חצי שנה, אני מאוד מתחברת למה שאת מרגישה. חוץ מזה אני מתנדבת לעזור בהנקה בעת הצורך... לכי על מה שאת מרגישה ותהיי שלמה עם זה. ושיהיה בהצלחה ומהר יותר מהפעם הקודמת.