שאלת תם

[דורי 7]

בהגדרה הנכונה

מאובחנים כאספרגר ילדים שהתפתחות השפה עד גיל 3 היתה תקינה. היום יש קצת אינפלציה בהגדרה ומכניסים פנימה הרבה יותר ילדים . כמו שגם היום אין אוטיסטים וכולם PDD (גם אני "חוטאת" בעניין)".

 

[LeonardoDV]

ממה שקראתי

גם בקרב אנשי מקצוע אין הסכמה לגבי השאלה מה מבדיל ילדי אספרגר מילדים עם PDD NOS. . פעם קראתי מאמר שטען שההבדל הוא בכמיהה של ילדי אספרגר לקשרים חברתיים לעומת PDD. אני אישית מטיל ספק, אבל אין פרספקטיבה של איש מקצוע שרואה הרבה ילדים, אני רואה רק את שלי...

 

[חייםאבג]

שאלת תם

יש חשד שלבני (6) יש אספרגר, לא ודאי עדיין. בכל מקרה כנראה מדובר במשהו לא-כבד. האם אספרגר זה טרמינלי, כלומר לכל החיים, או שייתכן וזה "יעבור"?

 

[פאף דאדי]

יו סיי טומייטו, איי סיי טומאטו

הבנתי שהאבחנה גם תלויה בגיאוגרפיה - בארה"ב נוטים לסווג יותר כ- PDDNOS, בבריטניה נוטים לסווג יותר כאספרגר. בכל מקרה, רופאים אוהבים להגיד (ובצדק) שכל ילד הוא עולם ומלואו - וזה די נכון. לבן שלי יש כמה סימפטומים מאוד PDD-ים יחד עם כאלו של בעית קשב ועם כמה תכונות שלא אמורות להתקיים בכלל ב- PDD. מה זה אומר? שאתה יכול לקרוא לזה איך שאתה רוצה, בסופו של דבר מדובר במכלול של תכונות אופי שמרכיבות את הילד שלך.

 

[doritmor]

ממה שאני יודעת, מדובר בשפה

אני לא זוכרת היכן קראתי על זה. באותו מקום היה כתוב שהאספרגר הוא על ספקטרום האוטיזם (פידידי). ומדובר בילדים לקויי תקשורת שהתפתחות השפה שלהם תקינה -לאו דווקא השפה כתקשורת (כללים חברתיים בסגנון מה להגיד למי להגיד ומתי) אלא אוצר מילים, יכולת להביע מסר מורכב, יכולת להבין מסרים מופשטים וכו'). PDDNOS הם לקויי תקשורת + לקויי שפה. אני מכירה ילדה שאובחנה כאספרגר (היא כיום בגיל העשרה ואובחנה רק לאחרונה). היות ואני מכירה אותה מאז שהיתה תינוקת אני יכולה להעיד שפרוש ראו שהתפתחות השפה שלה תקינה לחלוטין. רק בגיל הגן, התחילו לראות בעיות חברתיות (אבל ייחסו את זה לגורמים אחרים) הבעיות עם הזמן רק החריפו וכיום הן קשות ביותר ולמעשה הדבר הדומיננטי מבין הקשיים שלה. אם היו מאבחנים אותה בגיל צעיר יותר, אני מאמינה שהיו לה הרבה פחות קשיים חברתיים. פשוט היו מלמדים אותה אסטרטגיות מתאימות וניתן היה גם לתווך לה ביתר קלות חברים. כיום זה כבר הרבה יותר מסובך. בין השאר גם בגלל החוויות השליליות הרבות שצברה עם השנים שגורמות לה לקפאון. יש לה גם קשיים לימודיים . אבל זה לדעתי ניתן לפתרון בקלות רבה יותר. דורית

 

[נונינה1]

אובססיות - עוד מאפיין אספרגרי.

אחד המאפיינים הנוספים של אספרגר מעבר להתפתחות שפה תקינה (עד לשפה מליצית מדי) אינטיליגנציה תקינה ובעיות תקשורת וחברות הוא האובססיות. חקירת נושא אחד והתעסקות חריגה בו לאורך זמן (כמו למשל, דינוזאורים, רכבות, זוחלים וכדו..) זה פן שלא קל להתמודד איתו, והוא גם מהווה משקל בבעיה החברתית (חלק מהחריגות של הילד).

 

[תירתיר2]

אספרגר ...

לילדים הלוקים בתסמונת יש ליקוי ביכולת ליצור יחסים חברתיים הדדיים,והם מאופיינים בתכונות או התנהגויות "אוטיסטיות" כאשר מנת המשכל תקינה ומעלה. עד כאן-אולי לא חידשתי דבר. אך אם תעיין בקריטריונים הנ"ל תגלה שזה לא דבר שעובר, אלא מלווה את האדם במידה זו או אחרת לתמיד. כמובן שהיכולת ניתנת לשיפור והילד יכול ללמוד בדרך הקשה והממושכת את מה שלא בא לו באופן טבעי כמו לכולם, אבל זה לא קל. אני מאמינה שילד שמקבל טיפול וגם עזרה ותמיכה לאורך הדרך, יכול להשתלב בחיים הרגילים, אבל תמיד יהיה בו משהו שונה.

 

[ריקי 04]

אספרגר

אספרגר נמצא בקצה העליון של הספקטרום האוטיסטי, וככזה מדובר באנשים בעלי רמת תפקוד גבוה מאד. בעבר - רובם בכלל לא אובחנו, הם חיו חיים רגילים ואף אחד לא קישר שה"מוזרויות" החברתיות שלהם נובעות מאוטיזם. ביום שאיבחנו את הבן שלי, הבנתי שהיה לי ילד כזה בכיתה בתיכון (5 יח' פיזיקה/מתמטיקה/אנגלית, 3 יח' כימיה). אני זוכרת שאז אמרתי לעצמי שכנראה שהקצוות (גאונות ופיגור, סליחה - אבל הייתי ילדה ולא ממש הבנתי בנושא) מתחברים לפעמים - הוא היה חכם, אבל ממש מוזר. כשקראתי את רשימות האיבחון - הכל התחבר. הוא היה מילדי הפנימיה, וזה בטח לא תרם לו (כי לא היתה לו תמיכה של ההורים). לגבי הילד שלך, תמיכה וטיפול זה חשוב (ומקדם), אבל בסה"כ, בדר"כ, העתיד של ילדי אספרגר הוא די רגיל. בעמק הסיליקון למשל יש הרבה גברים עם אספרגר - כי אלה התחומים שהם פונים אליהם - טכנולוגיה (עובדים סוציאלים, מן הסתם, הם לא יכולים להיות...). אתה יכול לצפות שגם הבן שלך ילך בכיוונים דומים, שיהיו לו מעט חברים - אבל לאורך שנים (בגלל שלא קל להם ליצור קשרים חדשים - הם משמרים יותר את הקיימים). הקלינאית שעוקבת אחרי הבן שלי אמרה לנו לפני חצי שנה "הוא לא יהיה סוכן מכירות, הוא כנראה יהיה פיזיקאי"... לדעתי, כרגע לפחות, היא רואה קצת יותר מדי אופטימי - אבל הלוואי (כרגע הבן שלי לא ברמה של אספרגר). זהו בעצם, אפשר לעשות הרבה, וחשוב, אבל גם אופטימי.

 

[תירתיר2]

ה עתיד של אספרגר...

לפחות מה שאני רואה כרגע לא מאפשר לי להיות אופטימית ולפנטז על העתיד... צריך לעבוד קשה כדי שהעתיד יהיה רגיל. להשתלב במסגרת כמו בית ספר זו עבודה קשה ביותר ! אני רואה את הבן שלי שורד בכיתה א' ללא סיוע צמוד ! קשה לי גם לדמיין אותו עצמאי- כרגע הוא לא מסוגל ללכת לאיזשהו מקום לבד, ועוד רבה הדרך... אולי בעוד כמה שנים תעלה רמת האופטימיות שלי אבל עכשיו קשה לי להאמין.

 

[תירתיר2]

אני רואה=אני לא רואה...

 

[פני בובה]

אחותי - דוגמה חיה שהשמים הם הגבול

אחותי בת ה-19 היא אספרגר. למדה בביה"ס רגיל ללא שום סיוע מיוחד וסיימה עם בגרות מלאה (אמנם לא ממוצע בשמיים אבל בגרות). וקיבלה גם תעודת הצטיינות על השקעה והתמדה. הבעיות העיקריות שלה הן החברתיות. אז אל תהיי כל כך פסימית ותדעי שיש סיכוי. צריך ללמוד להאמין, עם כמה שזה קשה. גם ההורים שלי לא חשבו שאחותי תיסע לת"א ברכבת לבד ותבלה לבד עם חברים. עובדה שזה קורה, ועדיף מאוחר מאשר אף פעם. רק אל תוותרי, וככה גם הוא ילמד שלא לוותר לעצמו. תהיי חזקה!!!