../images/Emo41.gif עוד ../images/Emo32.gif - אבעבועות רוח
סטיוויה שאלה (בשרשור אחר): "מה את מוצאת שיעיל יותר?" אני לא יודעת אם מה שעשינו הועיל - אבל כשהבכורים חלו לא עשינו, והמחלה עברה קשה (בכורה) וקשה מאד (בכור), ואילו אצל הצעיר עשינו משלב מוקדם (וזה כנראה הקריטי) והמחלה עוברת בקלות (למרות שיש די הרבה אבעבועות). מה שעשינו/עושים: אמבטיות פושרות-קרירות (קראתי שהחום גורם להדבקה עצמית וליותר שלפוחיות. לא לקחתי סיכון) עם גרב עם קוואקר, כף מלח בישול ועליו מטפטפות כמה טיפות שמן לוונדר ושמן עץ התה. עשינו מיד כשזיהינו את המחלה (למרות שכנראה השלפוחית הראשונה יצאה כבר בבוקר, ולא זוהתה כאבעבועות. רק אחה"צ זיהינו ואז עשינו את האמ-בת-יענה). בגלל החשש להכנס לסוף שבוע, יחד עם טראומת העבר, הלכנו למרפאה, ונתנו לנו קלמין ("מים לבנים") וסידאלין (אנטי-היסטמין). כשראינו שהוא מתחיל להתעסק, מרחנו מים לבנים, ולפני השינה נתנו סידאלין. אח"כ קלטנו שזו התעסקות אבל לא בגלל גירוד, והפסקנו (הנחינו לא לגעת, לא ברור עד כמה יעיל). כמעט לא היה לו חום, וגם כשהיה היה די נמוך (לא מדדנו, רק נשיקת-מצח), מרגיש טוב רוב הזמן, קצת יותר עייף. מקבל הרעלת "הופ" (רוב הזמן אבא נשאר איתו, וצריך גם קצת לעבוד מהבית, וגם כדי לעודד אותו לפאסיביות, בניגוד לבד"כ). רוב הפצעונים באיזורים שלא בתוך המים (למרות שמרטיבה אותם עם הגרב - אבל זה לא רציף). לא יודעת אם נסיבתי או סיבתי. רובם יבשים, למרות שעוד יוצאים חדשים. בקיצור - יש לי הרגשה שהוא פשוט תפס את זה קל, אבל נראה שהטיפול לא מזיק, ואולי גם קצת עוזר. (הטראומה הקשה שלי מהמחלה של הבכור, זה שרוב האבעבועות היו פנימיות, במערכת העיכול והנשימה, והוא סבל מאד - ולא היה מה לעשות. כשפחדתי שהוא יפול לי מהידיים מרוב התפתלויות כאב, הרופאה נתנה לנו אופטלגין לתינוקות. החמור ביותר, זה שאפילו לא בטוח שזה חיסן אותו. אני רק מקווה, שאם יחלה שוב, זה יהיה קל יותר (היום, יש לו את המערכת החיסונית הכי חזקה בבית. גם כשכולנו חולים, הוא לרוב בריא)).