שאמא מסיתה את ילדיה נגד האב......
אני זוכרת שאני התגרשתי בפעם הראשונה, זה לא היה מרצוני, אהבתי אותי וחשבתי שאמות בלעדיו, הרגשתי כלכך פגועה, כלכך מושפלת, כלכך רציתי לפגוע בו, כפי שהוא פגע בי, במשך המון שנים סחבתי את זה איתי, היה לי קשה לעקל א הכאב הזה, אבל, ואבל גדול מאודדדד, בחיים שלי לא ניסיתי לפגוע בו דרך הילד, להיפך, תמיד הגנתי עליו, כשהוא לא בא, כשהוא לא מתייחס אל בנו, ואני תמיד הייתי זו שיצרה את הקשר מחדש, היה לי כלכך חשוב שבני יהיה בקשר טוב עם אביו, היה כלכך חשוב לי שהוא לא ירגיש דחוי מצד משפחתו של אביו, שלפעמים אפילו השפלתי את עצמי לכך, אתן דוגמא: לפני שנה וחצי חגגתי לבני בר מצווה, את הכל ארגנתי לבד, ובמשך חודשיים התחננתי לאקס שלי ולמשפחתו שיגיעו לאירוע, והוא, מה הוא טען? את רוצה שאני אריב עם אשתי בגלל זה? והם? כמהו מפחדים ממנה? בסוף הם הגיעו לאירוע, מילאו 2 שולחנות, ומתנות? אף אחד מהם לא הביא, תענו שבגיל 18 הוא יקבל את מתנת הבר מצווה, נכנסתי לחובות בגלל זה, אבל מילה אחת לא אמרתי על זה לבני. והוא, גם הוא החליט לבוא, תשאלו למה? כשהתגרשתי בפעם השניה הוא ניסה לחזור אליי, אמר שאם נחוזור הוא יתגרש, ואני אמרתי לו שאני לא מעוניינת, במשך שנים הוא ניסה להכניס אותי למיטה שלו ואני סרבתי בנימוס, שבוע לפני האירוע הבטחתי לו שאם הוא יבוא אני אשכב איתו, והוא אכן בא, הגיע בשבע בערב, והלך בשבע וחצי, ולאחר האירוע עוד דרש את מה שמגיע לו, אמרתי לו שמשמגיע לו זה בוקס ולא סקס. את כל ההגנות שהגנתי עליו, היה למען הבן שלי, שלא יצא פגוע, או שיצא מהסיפור הזה עם כמה שפחות פגיעות. בחיים לא פגעתי ובחיים לא אפגע באף אחד, גם אם פגעו בי (ופגעו בי הרבה) השארתי את זה לאלוקים, זה לא התפקיד שלי לפגוע חזרה, ולא מאמינה בנקמה, כל אחד מקבל את מה שמגיע לו. זהו, מצטערת על האורך, היה חשוב לי לומר את הדברים האלו, אחרת היתי מתפוצצת מבפנים.
אני זוכרת שאני התגרשתי בפעם הראשונה, זה לא היה מרצוני, אהבתי אותי וחשבתי שאמות בלעדיו, הרגשתי כלכך פגועה, כלכך מושפלת, כלכך רציתי לפגוע בו, כפי שהוא פגע בי, במשך המון שנים סחבתי את זה איתי, היה לי קשה לעקל א הכאב הזה, אבל, ואבל גדול מאודדדד, בחיים שלי לא ניסיתי לפגוע בו דרך הילד, להיפך, תמיד הגנתי עליו, כשהוא לא בא, כשהוא לא מתייחס אל בנו, ואני תמיד הייתי זו שיצרה את הקשר מחדש, היה לי כלכך חשוב שבני יהיה בקשר טוב עם אביו, היה כלכך חשוב לי שהוא לא ירגיש דחוי מצד משפחתו של אביו, שלפעמים אפילו השפלתי את עצמי לכך, אתן דוגמא: לפני שנה וחצי חגגתי לבני בר מצווה, את הכל ארגנתי לבד, ובמשך חודשיים התחננתי לאקס שלי ולמשפחתו שיגיעו לאירוע, והוא, מה הוא טען? את רוצה שאני אריב עם אשתי בגלל זה? והם? כמהו מפחדים ממנה? בסוף הם הגיעו לאירוע, מילאו 2 שולחנות, ומתנות? אף אחד מהם לא הביא, תענו שבגיל 18 הוא יקבל את מתנת הבר מצווה, נכנסתי לחובות בגלל זה, אבל מילה אחת לא אמרתי על זה לבני. והוא, גם הוא החליט לבוא, תשאלו למה? כשהתגרשתי בפעם השניה הוא ניסה לחזור אליי, אמר שאם נחוזור הוא יתגרש, ואני אמרתי לו שאני לא מעוניינת, במשך שנים הוא ניסה להכניס אותי למיטה שלו ואני סרבתי בנימוס, שבוע לפני האירוע הבטחתי לו שאם הוא יבוא אני אשכב איתו, והוא אכן בא, הגיע בשבע בערב, והלך בשבע וחצי, ולאחר האירוע עוד דרש את מה שמגיע לו, אמרתי לו שמשמגיע לו זה בוקס ולא סקס. את כל ההגנות שהגנתי עליו, היה למען הבן שלי, שלא יצא פגוע, או שיצא מהסיפור הזה עם כמה שפחות פגיעות. בחיים לא פגעתי ובחיים לא אפגע באף אחד, גם אם פגעו בי (ופגעו בי הרבה) השארתי את זה לאלוקים, זה לא התפקיד שלי לפגוע חזרה, ולא מאמינה בנקמה, כל אחד מקבל את מה שמגיע לו. זהו, מצטערת על האורך, היה חשוב לי לומר את הדברים האלו, אחרת היתי מתפוצצת מבפנים.
