שאני אבין...מישהו פה הגדיר איזה גיל הוא מאוחר

[goldy]

בגיל 26 קיבלתי את הדיכאון של החיים

ההורמון שיוצר את הדיכאון הופרש אצלי במוח בכמויות גדולות כ"כ שהרגשתי אותו מופרש ואח"כ הרגשתי אותו נספג.
אני בטוח בדבר משום שבכל פעם שהופרש בכיתי מייד כמו נקבה מטומטמת (ויסלחו לי הנקבות המטומטמות שחושבות שאם הן מחפשות להעלב אז יכולות להכתיב לי איך להתבטא).

הדבר קרה כ8 שנים לאחר שיחרורי ממע' החינוך הממלכתית: פיתאום כבר לא הייתי כפוף לסירוס המתרוממים מאז כיתה א', וגב' צדק נחלשה משמעותית: פיתאום האופי שלי התפרץ והבנתי מה הפסדתי כל השנים. (ע"ע: "אני רוצה חברה אבל לא מפריע לי שאין לי")

 

[MotheRonit]

שאני אבין...מישהו פה הגדיר איזה גיל הוא מאוחר

כי נראה לי שהמאוחר שלי הוא לא מאוחר של מישהו אחר?

יעני 20 פלוס זה כבר קשישה?

והחוסר הזה... כמה חסר הוא צריך להיות?

 

[not lonely]

חחחחחחחחחחח

 

[Drifting Feather]

לפי מה שזה נראה כרגע, החברה מסביב נותנת הרגשה שאם עברת איזור גיל חטיבה-תיכון בלי התנסות כלשהי, המצב שלך לא משהו.

קצת עצוב, אבל... *נאנחת*

 

[Reyn]

החברה לא אשמה בכך.

אנשים הופכים ליצורים מיניים בגילאי העשרה המוקדמים - משם ואילך יש לנו סקרנות זוגית ויצר מיני. זה רק טבעי שהסקרנות והיצרים מצטברים לאורך השנים, ושאנחנו נעשים מתוסכלים יותר ככל שמתרחקים מהגיל שבו התחיל החשק הראשוני.

לדעתי, גם אם תשימי על אי בודד נער שגדל בג'ונגל ולא פגש מעולם אנשים אחרים, ותתני לו תמונת עירום של בחורה בלי להגיד לו מה זה ומה אמורים לעשות עם זה, הוא יחוש משיכה אליה. ואחרי עשר שנים הוא יהיה מתוסכל שטרם הזדווג איתה, למרות שאף אחד לא אמר לו מעולם ש"צריך לעשות סקס בגיל כזה וכזה". אותו דבר לגבי נערה על אי בודד, כמובן.

בני אדם הם בסך הכל סוג של חיה מבוייתת.

 

[not lonely]

אתה מתכוון למוגלי?

 

[Reyn]

Me Tarzan; You Jane

 

[not lonely]

מעניין לשמוע מה הסיפור שלהם

אולי צריך לארח אותם וללמוד מהבעיה שלהם.

 

[Drifting Feather]

מצד אחד, אני מסכימה איתך.

ככה אנחנו בנויים, הורמונים משתוללים ובלה בלה בלה...

אבל לא צורם לך לשמוע ילדים מדברים על סקס? ומבחינתי נער\ה בגיל 15, זה עדיין ילד\ה...
הם לא בדיוק יודעים מי-מה-מו בכל העניין הזה, שלא נדבר גם על הידע שלהם באמצעי מניעה, ויש בינהם גם את אלה שעושים סקס רק מתוך לחץ חברתי של "להיות בתול זה לא IN".

או שאולי רק לי זה מציק...

 

[Reyn]

כשאת היית בת 15, לא הרגשת כמו ילדה.

הרגש הכי חזק שהרגשתי בחיי עד כה שמתקרב לאהבה היה אי שם בגיל 14, כשפיתחתי קראש חזק כלפי ידידה מהכיתה. כמובן שזה הסתיים ב"מצטערת, אני חושבת עליך רק בתור ידיד". אבל אני מאמין שאם היינו יוצאים אז, ושוכבים יחד לראשונה בסביבות גיל 15, זה היה יכול להיות יפה ואמיתי.

מי שנסתכל עכשיו על בני 15 ונגיד "הם רק ילדים שלא מבינים כלום מהחיים שלהם"? זו תכונה אנושית מוזרה, להתנשא על פני צעירים מאיתנו, ומה שמעניין זה שהיא לא עוברת עם השנים. בעוד עשר שנים תסתכלי גם על בני 24-5 ותגידי "הו, הצעירים התמימים הללו". האם זה אומר שאת צעירה תמימה היום? לא, את פשוט שונה ממה שתהייה בעוד עשור. לא טובה יותר או פחות, רק שונה.

לצד זה, בכל גיל יש אנשים שפועלים רק מתוך לחץ חברתי. הם אדיוטים, ומעולם לא היתה לי סימפתיה לאידיוטים.

 

[Drifting Feather]

עד היום אני מרגישה בת 15...

ובאופן כללי אני מרגישה שהנוער דיי התקלקל.

ויכול להיות שאתה צודק, שאנשים שמבוגרים מאיתנו בעשור חשבו ככה גם על הדור שלנו.. אבל הכל היה יותר תמים אז, לא?

ז"א, עישון בגיל צעיר ממש לא היה קיים, או טלפון סלולרי לילדים (ועכשיו יש ילדים קטנים עם אייפונים!!!) או השפה המלוכלכת שילדים משתמשים בה..

לגבי אנשי הלחץ החברתי, מסכימה לחלוטין.

 

[Reyn]

כל דור מרגיש שהדור אחריו התקלקל

דור האינטרנט מתנשא על דור הסמארטפונים
דור הטלוויזיה מתנשא על דור האינטרנט
דור הקולנוע מתנשא על דור הטלוויזיה
דור הרדיו מתנשא על דור הקולנוע
והדור שלפני הרדיו התנשא על דור הרדיו. זה אמיתי, פרסומים מהתקופה ההיא מדברים על כך שתשדירי רדיו הורסים את הנוער, מעודדים אלימות וכן הלאה.
סביר להניח שגם כשהמציאו את הספר הראשון היה מישהו שצעק "ספרים מזיקים לבריאות ומשחיתים את הנוער!"

הכל חלק מהנטייה האגוצנטרית, צרת-האופקים, המטופשת, השמרנית והפרנואידית של המין האנושי להיצמד למה שמוכר לו וקרוב לליבו; ולפחד, לשנוא או למתוח ביקורת על דברים חדשים שמשנים את המציאות שלנו, בגיל שבו אנחנו מפחדים שהמציאות תשתנה.
חלק מהשינויים אמיתיים, וחלק מתקיימים אך ורק בתפיסת המציאות הסובייקטיבית המעוותת שלנו. כך או כך, זה טבעי שאת ואני מרימים גבה לנוכח הדור הצעיר שהושחת כביכול על ידי הטכנולוגיה המוגזמת וממתירנות החומרית והמינית. זה חלק מההווי האנושי. ועדיין סביר להניח שהדור הזה יתעלה עלינו בכל מובן.

העולם משתנה כל הזמן, ואנחנו בקושי פסיק בדפי ההיסטוריה.

 

[I בתולת ים I]

המשפט האחרון...................... הוא כל כך נכון וגם מצחיק

וקצת עצוב.......

 

[not lonely]

אני לא יודעת

אם לבכות או לצחוק

 

[Light18m]

אני זוכר שכבר בגיל 23 זה ממש הפריע לי

 

[חניתה דרלינג]

בגיל 22-3 זה התחיל ממש להציק לי.

בעיקר דווקא כי אני טיפוס מיני.
בגיל 30 כבר כמעט אמרתי נואש

 

[חניתה דרלינג]

אה, ו...

יותר מחוסר ניסיון הפריע לי חוסר הזוגיות.
ככה זה - אני רומנטיקנית חסרת תקנה, לא רק חרמנית נלהבת

 

[not lonely]

לא יודע באיזה גיל בדיוק

ולמעשה לא יודע אם הפריע לי החוסר זוגיות כמו שהפריע לי החוסר ניסיון מיני.
וגם היום אני לא בטוח שאני יודע כמה אני רוצה זוגיות כמו שאני רוצה ניסיון מיני.

 

[shanit159]

לא צריך הגדרות...

זה לא צריך להיות פורום עם "תנאי קבלה".
כל מי שיש לו מה להגיד בנושא מוזמן ולא חשוב מה הסטטוס שלו....

 

[MotheRonit]

אה שלא תבינו אותי לא נכון

אני אמשיך לא לעשות את זה.
(אז אני הארד קור? כבוד

)
עד שאחד מהדברים הבאים יבוא:
1. ימצא בן הזוג שאני מרגישה בטוחה ואוהבת ונאהבת מספיק בשביל לעשות את זה
2. יפיקו על זה סרט שובר קופות (סטייל "בתול בן 40"

) ואז אחזור לסעיף 1 רק עשירה יותר