על נס פורים
נס הפורים - שואה שסוכלה כיצד נקבע החג? רעיונות לחג צימוקי פורים חג כהלכתו - מצוות החג ולוח-הזמנים מצוות עם טעם - מתכונים לחג --------------------------------------------------------------------------------מהות החג -------------------------------------------------------------------------------- שואה שסוכלה בפורים אנו שמחים על הנס הגדול שאירע לאבותינו בימי אחשוורוש, כפי שמספרת לנו בפרוטרוט "מגילת אסתר". מדובר בתקופת-הביניים בין בית-המקדש הראשון לשני, לפני 2,358 שנה (בשנת ג'תד,356 לפני ספירת הנוצרים). המלך אחשורוש שלט על רוב העולם - "מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה", והעם היהודי כולו חי תחת מלכותו. המן הרשע, שהיה הבכיר בין שרי המלך, זמם להשמיד את היהודים - "מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד". וכך מתארת בפנינו המגילה את מזימת המן: "ויאמר המן למלך אחשורוש: ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך, ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים, ולמלך אין שוה להניחם" (פרק ג' פסוק ח') "ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן בן המדתא צורר היהודים" (פסוק ט') ויקראו סופרי המלך .. ויכתב ככל אשר ציוה המן - אל אחשדרפני המלך ואל הפחות אשר על מדינה ומדינה ואל שרי עם ועם, מדינה ומדינה ככתבה, ועם ועם כלשונו, בשם המלך אחשורוש, נכתב ונחתם בטבעת המלך". "ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך, להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, בשלושה-עשר לחודש שנים עשר הוא חודש אדר, ושללם לבוז". (פסוקים י"ב-י"ג) היתה זו הגזירה הקשה ביותר נגד העם היהודי מאז ומעולם. המן ביקש להכחיד ביום אחד עם שלם, למרות היותו מפוזר "בכל מדינות המלך". מצמרר אפילו לדמיין את אשר עשוי היה להתרחש. לבסוף, כידוע, ארע הנס הגדול. אשתו של המלך, אסתר המלכה, הזמינה את המלך ואת המן למסיבה קטנה. במהלך המסיבה ביקש המלך לדעת מה הביא את אסתר לקיים את המסיבה, ובאהבתו אליה הבטיח לה עד חצי המלכות. בשלב זה גילתה אסתר בפני המלך את סודה כי הינה בת לעם היהודי, וכי על-פי הגזירה "נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד". מיד חזר בו המלך מהגזירה אשר גזר, "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". את המן ובניו תלו על העץ, ומרדכי היהודי, שהיה מנהיגו הרוחני של העם באותה תקופה, נתמנה למשנה למלך אחשורוש. "וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועושי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם". לזכר הנס הזה חוגגים היהודים את ימי הפורים "לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". מאחר ובפורים היה נס הצלתו הפיזית של עם ישראל, תוקנו המצוות של אכילת, שתייה, משלוח מנות, שהם ביטויים גשמיים, האומרים כאילו: הרינו קיימים, אוכלים, שותים ושמחים. כמו-כן מתנות לאביונים, אשר באות להוכיח כי חלק מעצם קיומנו הוא הדאגה לזלות. שמחת הפורים היא גם מעין הפגנה כלפי יורשיו של המן, ממשיכי דרכו שבכל הדורות. מתי וכיצד נקבע החג? המועד המדוייק שבו אירע סיפור המגילה, על-פי מסורת ישראל, הוא לפני 2358 שנים (בשנת ג'תד,356 לפני ספירת הנוצרים). מדובר בתקופת-הביניים בין בית-המקדש הראשון לשני. הסמכות היהודית העליונה היתה 'כנסת הגדולה', הסנהדרין. מרדכי היהודי היה אחד מחבריה, ומהבולטים שבהם. נוסף על כך, היה מעורה בחיים המדיניים והציבוריים. ידוע לנו שהוא נמנה עם שרי החצר של מלכות פרס ומדי והיה "יושב בשער המלך". היו כמה מחברי הסנהדרין שלא הסכימו עם דרכו של מרדכי. הם סברו שחברי הסנהדרין צריכים לעסוק בתורה בלבד, ללא עסקנות ציבורית. אולם רוב חברי הסנהדרין הלכו בדרכו של מרדכי, ולצד ההתעמקות בלימוד התורה, פסיקת ההלכה ומלאכת השיפוט, עסקו גם בצורכי- ציבור. שיקולים אלה הצדיקו את עצמם ואיפשרו את הצלת עם-ישראל מגזירת ההשמדה. את קביעתו של פורים כיום-טוב לדורות, אנו פוגשים לראשונה במגילה עצמה: "ויכתוב מרדכי... וישלח ספרים אל כל היהודים... לקיים עליהם, להיות עושים את יום ארבעה-עשר לחודש אדר ואת יום חמישה-עשר בו בכל שנה ושנה... ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים... על-כן, קראו לימים האלה פורים, על שם הפור". תהליך קבלתו של פורים וקביעתו כחג לדורות, היה מורכב. חז"ל שקלו גם את החשש מתגובת העולם הלא-יהודי. היו גם שיקולים הלכתיים - האם ניתן להוסיף חג, האם יש סמכות לעשות זאת. אולם בסופו של דבר נוצר רוב ברור שתמך בהוספת פורים לחגי ישראל. עם הזמן נעשה פורים חלק בלתי-נפרד מחגי ישראל, עד שבתלמוד אנו מוצאים את רבי יהושע בן קרחה משווה בין גאולת פורים לגאולת מצרים, ומסיק שנס ההצלה של פורים גדול מגאולת מצרים! על השתרשותו של החג, יכולה להעיד העובדה שמצוותיו ודיניו הצריכו לייחד לו מסכת מיוחדת בתלמוד, מסכת מגילה. לימים, בימי הגאונים, חוברה גם תפילה מיוחדת לפורים, המוכרת לנו כתפילת "ועל הניסים". הרמב"ם כותב על פורים: "ואף-על-פי שכל זיכרון הצרות ייבטל (בימות המשיח), שנאמר: 'כי נשכחו כל הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני' - ימי הפורים לא ייבטלו".
