תקראו כדי לקצר והגיב רק את שאקירה
10 המכות שאקירה, "מציצים", יוגורט, כובע קסקט, המלחמה בפורנו ושאר המכות הבולטות של התקופה. לרית לוי חגיגית לכבוד פסח ג´ 26/3/02 1. שאקירה עם כל הכבוד לגל הלטיני בפופ, לבחורה יש הצתה טיפה מאוחרת. היא אמנם באה מפוצצת בכוונות טובות, עם ניסיון קלוש להידמות לבריטני ועם קול מעניין, אפעס, אבל כנראה שבקולומביה עוד לא שמעו שז’אנר הריקי-אנריקה-כריסטינה כבר הוספד מזמן ושאין באמת צורך בתחיית מתים שכזאת. לפחות לא בעשור הקרוב. 2. "מציצים" לא ברור כלל מדוע טרחו להחזיר לאחרונה למסכי הקולנוע את הוולגריות המתפרצת הזאת, שעוד זכתה להפוך לקאלט ולכינויי חיבה כמו "סרט קלאסי" ו"יצירת מופת". אולי זה בגלל שמישהו רצה לבחון עלינו את הסאונד המשופר, אולי זה בגלל כמיהה לעבד מחדש את האפקטים המיוחדים בסרט, או שאולי הסרט פשוט בא להזכיר לנו, שלאורי זוהר הייתה סיבה ממש טובה לחזור בתשובה. אנחנו אומרים, שמי שבאמת צריך את הסרט הזה כבר אוצר קלטת שלו בארכיון הביתי. הקץ להפצה. 3. יוגורט יכול להיות שזאת רק אני, אבל הגיית המילה "יוגורט" כבר עושה לי צרבת. שטיפת המוח ההמונית לגבי הוויטמינים שקיימים בכל מיכל יוגורט, במקביל למאניית ה"אפרסק הנבון" וה"קיווי המסומם" והתפשטות של מוטציות עם לשון ארוכה, מוציאה מאנשים דוחי מוצרי חלב שכמותי את התיאבון. וחבל. 4. קסקט נכון, אני בעצמי הכרזתי לקראת הסתיו שכובע הקסקט של שנות השמונים חוזר העירה וטוב שכך. אולם מאז ההכרזה, הבשורה התפשטה לה באיטיות קיצונית, ועד שהכובע הגיע ממש לקרקפות של אנשים, הוא כבר הפך לפריט בוידעם מובהק - קשה לצפייה - השייך לז’אנר האיום המכונה "אייטיז". ה 5. חדשות בתור אסקפיסטית מוצהרת, אני מוצאת את עצמי מזפזפת מול הטלוויזיה ונוחתת, בעל כורחי, על הרבה יותר מדי מהדורות חדשות, בהרבה יותר מדי שעות שידור ועל חשבון תוכניות או סרטים שהיו יכולים להוות בריחה כלשהי מהמציאות. יהיה נחמד אם כל המהדורות ירוכזו לשידור בשעה אחת ספציפית (נגיד, חמש בבוקר). 6. ילדים בפרסומות אחרי שהחלה לפני מספר שנים פריסה של תינוקות מחותלים עם קול של גני תמיר על כל חלקה טובה בטלוויזיה, השנה גדל מינון הינוקות על המסך והעסק הפך להרבה יותר מעצבן ובלתי נסבל. מילד שמפוצץ בשאלות ועד לכזה ששותה "תירוש" למחייתו, קשה להאמין שמישהו מאיתנו ירצה להביא אחד כזה לעולם, שלא לדבר על לקנות מוצר שהוא מפרסם. 7. הורדת הפורנו מהמסך נכנסים לנו לצלחת. ולא רק של המזון (חבוב, משמרת החמץ כבר קנסה אותך?). המאבק חסר הפשרות של הח"כים הדתיים בפורנו מקומם, מבחיל ומבאס. לא נשאר במה להתעסק? אין מה להציל במדינה המתמוטטת הזו? לכו לריב עם עראפת ותעזבו אותנו בשקט. 8. קוקאין יש כמה אנשים שעוד מסוגלים לזכור איך נראו המסיבות של לפני כשנתיים: האקסטזי שלט אז ביד רמה ואנשים רקדו את נשמתם לדעת, שמחו, צהלו והקיאו מאחורי הרמקולים. כיום, אנשים מגיעים למסיבה, מסדרים שורות בשירותים, מנקים את האף, יוצאים, ולא מבינים מה, לעזאזל, הם עושים שם? למרבה הצער, הקוקאין, שהשתלט על קלאברים ברחבי המדינה, רק מחדד את התודעה ומזכיר לנו שוב ושוב, בדיוק איפה אנחנו חיים וממה בדיוק אנחנו מנסים לברוח. אז קוק באמת יכול להיות אחלה אם אתה עושה טסט, אבל לא אם אתה מנסה לשכוח שנכשלת בו. 9. "נפלאות התבונה" על ראסל קרואו כבר הוצאתי כל מה שהיה לי, אבל זה עדיין לא עוזר להשתחרר מהבחילה שעולה בכל פעם שיוצא סרט אוסקר מובהק כזה, שצועק "אני חשוב ואיכותי". למרבה הצער, הכרטיסים ל"נפלאות התבונה" בבתי הקולנוע ייחטפו השבוע כאילו היו ילדי תימן. תחסכו מאיתנו, בבקשה, עוד סרט על גאון מתוסבך - ב"סיפורו של וויל האנטינג" כבר היינו, ואפילו לא כל כך נהנינו. 10. יתושים כי הם שוב חוזרים, המנוולים הקטנים.