שבוהספר.

[Death of Rats]

שבוהספר.

The Truth. תת סדרה: עצמאי

. לא קראתי

 

[The Mad Hatter]

אני כבר לא לגמרי זוכרת את הספר. אני בעיקר זוכרת שדי נהניתי בקריאה שלו. הדמויות החדשות היו די...מרעננות. במיוחד אהבתי את אוטו הערפד (וגם הקאמבק שלו בMR היה נחמד). היו גם קטעים עם גספוד שמאד חיבבתי. רק הפריעה לי צורת הדיבור של שני הנוכלים שאני לא זוכרת את שמם. עם כל ה----.

 

[Athaclena]

האמת, רק האמת ושום דבר מלבד האמת

חוץ מאי הבנה גדולה במיוחד זה אחלה ספר. וממש מעניין לראות את ויימס מהכיוון השני. וגם אני קראתי אותו די מזמן ולא חזרתי אליו כל כך אז אני לא זוכרת מאוד... אה כן, אהבתי את העיוותים על the truth shall make you free. חמוד ולמי שלא יודע: הדפוס מגיע לעולם הדיסק!!!!! שלא כמו בעולמנו האמיתי, שהשימוש המיידי היה בשביל ספרים (כמו התנ"ך), בעולם הדיסק הדבר הראשון שהולכים לעשות כשיש דפוס זה... עיתון! אז כל הקטע של עיתונאות, אקטואליה, התחרות בענף, קצת פוליטיקה ועוד הרבה - כולם ב"האמת", רק היום! ושוב וטינרי מאייש תפקיד מפתח, דרך אגב.

 

[wild sands]

The truth so help me Om

The truth עוסק בעיתונות כמו ש-Moving pictures עסק בקולנוע. פראצ'ט מספר על ויליאם דה וורד – מעין מודיע חסר יומרות הכותב לקבוצה מצומצמת של אנשים בעלי השפעה על ארועים ומגמות בעיר הגדולה. כשויליאם נתקל בקבוצת גמדים הפותחת עסק דפוס חדש, הוא שוקל את יתרונות השידרוג: יותר עותקים בפחות זמן = יותר כסף בפחות מאמץ. הבעיה היא שויליאם אמנם חסר יומרות, אבל לא חסר עקרונות. כשסדרת מקרים גורמת לוטינארי למנות אותו לאחראי על המדפיסים ותוצרתם, הוא לוקח את העניין ללב וברצינות. הוא פוגש באבסורד הגדול של ההוצאה לאור: המילה הכתובה חשובה, אבל אם אתה לא מוכר מספיק עותקים אתה מפסיד כסף. בשביל למכור מספיק עותקים, אתה צריך לכתוב הרבה. בשביל לכתוב הרבה, אתה צריך לחפש על מה לכתוב. הגמדים הגיעו כדי לעשות כסף (בעצם זהב...) מה שמביא את ויליאם למצוא את עצמו עורך עיתון להמונים. זה כבר רעיון חדש באנק-מורפורק, עד עכשיו מידע היה מצרך לעשירים בלבד. פתאום הרבה אנשים פשוטים רוצים לדעת דברים, פתאום מה שנכתב בעיתון נישא בפי כל, פתאום יש כח חדש בעיר – זכות הציבור לדעת. ופתאום יש מה לספר. תעלומת רצח, מתחרים חסרי פניות, זכויות האזרח, וכוחות השוק סוערים בהרפתקה רב-מינית, רב-מגדרית, ורב-מעמדית. מי יותר חזק – העט או החרב? זה לא הספר הכי טוב של פרצ'ט (לדעתי). מזה כמה ספרים הפסקתי כבר לצחוק בקול רם תוך כדי קריאה. אבל ככל שיוצאים הספרים גוברת ההערכה שלי לפרצ'ט. הוא אוחז בנושא כלשהו ומראה לנו דילמות, מוסכמות, והשלכות שלעיתים קרובות נעלמות מעינינו בהמולת היום יום. הוא מצליח לעשות אותו הדבר עם אישיות של דמויות בספריו. מספר הרבדים המצוי בכל אחד מהספרים הוא עצום, וזויות הראיה המובאות הן לעיתים קרובות מוכרות, ולפעמים לא צפויות. אני כבר לא צוחק, אבל אני עדיין מחייך. ואני תמיד נהנה. תיהנו גם אתם.

 

[ויימס]

שימו לב איך בשקט בשקט הוא הגיע,

ועשה דו"ח בלי שבכלל מישהו ביקש ממנו. הידד לך, איש! ...אבל האם חשבת שתצליח להימלט ממני, הא...? (אני כבר רואה את כולם מתחפרים בכסאות שלהם באי נוחות ורוטנים, "לא זה עוד פעם...") טקס קבלה: 1. מהי הדמות האהובה עליך? מהם התהליכים הפיזיים, נפשיים ומנטליים שעברה הדמות לאורך הסדרה? 2. מהו הספר האהוב עליך? מדוע? מי הן הדמויות הפועלות? היכן הספר מתרחש? 3. ספר לנו על קטע אהוב/ יפה/ נחמד/ שהשפיע עליך רבות ושינה את גורלך? 4. תודה. 5. שימו לב שהפסקתי לבקש אוכל. התגברתי על זה.

 

[ויימס]

אה! ושכחתי- מה מקור הניק שלך?

 

[The Mad Hatter]

התאפקתי מלהגיב להודעה בזה שסופסוף יש פרצופים לא-מוכרים בגזרת כותבי-הדו"חות. ברוך הבא!

 

[wild sands]

../images/Emo51.gif../images/Emo9.gif

 

[wild sands]

דווקא נחמד הטכס...

1. הדמות האהובה עלי משתנה בהתאם למצב הרוח. הרבה פעמים זו גראני וות'רווקס, ולא מעט פעמים אלו וימס או Brutha. אבל לרוב כשאני קורא את הספרים הדמות שאני הכי מתלהב ממנה היא אחת מדמויות המשנה. דידקטילוס ממש טוב וגם דורפל. אחד החביבים עלי הוא טיץ' סילברלוי (צינור מפוטם) מזמנים מעניינים. אם ניקח את זה האחרון, אפשר לראות תהליך מעניין של חיבור לברבריות (חזרה לילדות?) בו מורה מיושב ודעתן המתעניין בגיאוגרפיה פוגש במפתיע ברברי כריזמטי ומוצא בעצמו את העונג הצרוף בהסתערות על האויב בחימה שפוכה וחרב מתנופפת. 2. אני חושב שהספר האהוב עלי הוא Witches abroad. אולי בגלל מספר קטעים בו שגרמו לי כאבי צלעות חזקים (כמו זה בו גראני משחקת קלפים, או הקטע בו הן הגיעו לכפר עם פסטיבל הפרים). ואולי בגלל אופן העיסוק של פראצ'ט בבחירה בין טוב ורע, והכוח שיש לתבניות על החיים. הדמויות העיקריות הפועלות בספר הן שלושת המכשפות וות'רווקס, אוג, וגרליק. יש עוד הרבה אחרות, אבל קצרה היריעה. הוא מתחיל בלנקר ועובר לגנואה עם כמה תחנות בדרך. את גורלי, כמו נני אוג, אני קובע בעצמי. ויש יותר מדי קטעים אהובים יפים ונחמדים שאספתי מטרי פראצ'ט. אז כמו שביבי אומר: זאת לא השאלה. אני אספר על קטע נחמד על טרי פראצ'ט: המפגש. צחוק, כידוע, יפה לבריאות. וטרי מתפקד אצלי כרופא כבר מעל 13 שנה. בהיותי דלפון עם זמן פנוי, הייתי מבלה הרבה בחנויות ספרים וקורא את הספרים בחנות. צבע הכשף משך את עיני בשל הפרודיה על שם הסרט צבע הכסף (שבאותו זמן עוד היה מוקרן). הצחוק הגדול שלווה את שהותי במקום גרם לסילוקי מהחנות (ואגב כך לנביטת הדיסהרמוניה ביני ובין רשת סטימצקי. כיום אני מחשיב את עצמי כפטרון תומך של צומת ספרים, ולדעתי חייבים לי מניות בשל ההשקעה הכספית האדירה שלי בעסק). עד היום המחשבה על הספר הראשון של פראצ'ט מעלה אצלי טעם של ממתק גנוב. 3. בכיף.

4. למה לבקש? אני נותן בחינם.

 

[ויימס]

../images/Emo24.gif

ברגע שנתת לי פיצה נעשית לחבר הפורום המועדף עליי! הפארודיה על צבע הכסף הפכה את magic לכשף בעוד שהבחירה הנורמלית היא קסם, מה שאילץ את כל מתרגמי עולם הדיסק לתרגם 'כשף' גם כן. לדעתי זה מקנה לסדרה בעברית מוזרות מקורית וחיננית שכזו בהשוואה לכל שאר סדרות הפנטזיה. בכלל אני אוהבת את המתרגמת של צבע הכשף. היא הייתה טובה. נורית משהו.

 

[Death of Rats]

וזה במאמרים....

יש לנו כבר חמישה ספרים!!!

 

[Lord bigfoot]

אני אעלב בקצב הזה.

הסיכום שלי לפיל החמישי לא נמצא שם!

 

[Lord bigfoot]

אני אהבתי את המסר בהתחלה

הגמדים הצליחו איפה שהאלכימאים נחשלים כבר שנים. הם מצאו דרך להפוך עופרת לזהב. חוץ מזה הפסד כסף לא משהו שמטריד את ויליאם בשום שלב.

 

[wild sands]

מסכים אתך

הנקודה שפראצ'ט מדגיש היא שהאלכימאים עובדים כל כך קשה על הדרך הקלה להפוך עופרת לזהב - ונכשלים. בעוד הגמדים הולכים בדרך הקשה ומצליחים בגדול. ומהר. ובקלות (תראה באיזה קלות העיתון המתחרה הצליח). אבל אני לא חושב שויליאם לא מוטרד מהפסדים. הוא מנסה לחיות ללא תמיכה משפחתית דבר שמכתיב רמת חיים נמוכה (תראה איפה הוא גר). אם הוא פונה לאביו הוא מותר על עקרונותיו - וזה דבר שהוא מסרב לעשות. זה שיש לו בכל זאת אפשרות לפנות לאביו ככלות כל הקצין, לא שונה מזו העומדת בפני כל אדם אחר. אזרח פשוט שאינו בעל משפחה עשירה יכול לותר על עקרונותיו ולהפוך שודד, סרסור, סוחר סמים וגו'. בצורה זו ללא ספק יצבור רווחים אבל ישלם בעקרונות. כמו ויליאם.