שבויים בקונצפציה
כתבתי את הקטע הבא בבלוג שלי. בחג סוכות זה קיבלנו עוד תזכורת לכך שאנחנו, כלומר המיין-סטרים הישראלי, שבוי בקונצפציה שגויה. קונצפציית השלום. יש את האנשים שעדיין מאמינים שיש סיכוי להגיע לשלום עם ערפאת ונתיניו. הם ימשיכו להטיף לנו "בסופו של דבר נצטרך להתיישב לשולחן הדיונים". ויש גם את האנשים ברי-המוח, שיודעים שאין לנו פרטנר. אבל גם לאנשים האלה אין שום רעיון לאן ממשיכים מכאן. הם לוקים בשיתוק מחשבתי, וכולנו ביחד שבויים בקונצפציה שגויה. יכול להיות שבשנה הבאה מדינת ישראל תצטרך להחליט מה היא רוצה להשיג, וללכת בדרך הזאת. לפני שנדע מהי הדרך החדשה, חלקים נרחבים של החברה יצטרכו להגיע לגמר תהליך ההתפכחות מחלומות העבר, ולהבין מה לא ניתן להשיג. החצי הימני של המיין-סטרים יכיר היטב בצורך הדמוגרפי הבוער לחלק את הארץ. החצי השמאלי של המיין-סטרים יכיר היטב בצורך של מדינת ישראל לקחת את עצמה בידיים ולעשות צעדים חד-צדדיים. בכל תהליך של התפכחות, האלטרנטיבה הולכת וממלאת את החלל שנוצר עם שקיעת האשליות. לאט לאט אנחנו מתקרבים להבנה של הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות במצב הזה בשביל להישאר מדינה יהודית-דמוקרטית: לקבוע באופן חד-צדדי, מתוך קונצנזוס לאומי, את גבולה של מדינת ישראל; גבול שיבטיח רוב יהודי לדורות; הגבול יאושר במשאל עם; סופסוף נשתחרר מההיאחזות ביש"ע ובשליטה על 3.5 מיליון פלסטינים, ונתרכז בנו. כשהולכים למהלך כזה, חשוב להפנים את האימרה האל-מותית: לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים. ושלום על ישראל.
כתבתי את הקטע הבא בבלוג שלי. בחג סוכות זה קיבלנו עוד תזכורת לכך שאנחנו, כלומר המיין-סטרים הישראלי, שבוי בקונצפציה שגויה. קונצפציית השלום. יש את האנשים שעדיין מאמינים שיש סיכוי להגיע לשלום עם ערפאת ונתיניו. הם ימשיכו להטיף לנו "בסופו של דבר נצטרך להתיישב לשולחן הדיונים". ויש גם את האנשים ברי-המוח, שיודעים שאין לנו פרטנר. אבל גם לאנשים האלה אין שום רעיון לאן ממשיכים מכאן. הם לוקים בשיתוק מחשבתי, וכולנו ביחד שבויים בקונצפציה שגויה. יכול להיות שבשנה הבאה מדינת ישראל תצטרך להחליט מה היא רוצה להשיג, וללכת בדרך הזאת. לפני שנדע מהי הדרך החדשה, חלקים נרחבים של החברה יצטרכו להגיע לגמר תהליך ההתפכחות מחלומות העבר, ולהבין מה לא ניתן להשיג. החצי הימני של המיין-סטרים יכיר היטב בצורך הדמוגרפי הבוער לחלק את הארץ. החצי השמאלי של המיין-סטרים יכיר היטב בצורך של מדינת ישראל לקחת את עצמה בידיים ולעשות צעדים חד-צדדיים. בכל תהליך של התפכחות, האלטרנטיבה הולכת וממלאת את החלל שנוצר עם שקיעת האשליות. לאט לאט אנחנו מתקרבים להבנה של הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות במצב הזה בשביל להישאר מדינה יהודית-דמוקרטית: לקבוע באופן חד-צדדי, מתוך קונצנזוס לאומי, את גבולה של מדינת ישראל; גבול שיבטיח רוב יהודי לדורות; הגבול יאושר במשאל עם; סופסוף נשתחרר מההיאחזות ביש"ע ובשליטה על 3.5 מיליון פלסטינים, ונתרכז בנו. כשהולכים למהלך כזה, חשוב להפנים את האימרה האל-מותית: לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים. ושלום על ישראל.