שבויי האגו

netad169

New member
שבויי האגו

יש מצבים בחיים שכאשר אני מנתחת אותם אני מגלה שמה שהניע אותי היה האגו. למצבים האלו מתלווה בדרך כלל תחושת מסכנות, תחושת קורבן. מתוך הרגש הזה אני מחפשת אשמים ומנסה להצדיק את עצמי. כמה מאיתנו מופעלים ע"י האגו שלנו? כמה מתוך זמן החיים שלנו אנחנו מקדישים לתחושת הקורבן? לתחושת המסכנות שאופפת אותנו כאשר הדברים אינם מסתדרים כפי שציפינו? ומה הקשר שבין אגו לקורבן? האגו הינו מכשיר, כלי באמצעותו אנחנו מסוגלים לחוות תחושת ערך עצמי. זהו כלי רב רושם, אך גם מסוכן. הגבול שבין אגו המאפשר לנו צמיחה ומוליך אותנו אל הכרות טובה יותר עם עצמנו, לבין "אגו מנופח", הוא דק ועדין. כאשר אותו כלי הופך להיות מהות העשייה שלנו והדרך שלנו לרכישת כבוד ויקר, הוא מכתיר את עצמו למוליך הבלעדי של הווייתנו. לאגו יש תכונה אחת חשובה שכדאי לשים אליה לב. הוא מתנפח ומתכווץ על סמך הפרשנות שאנחנו נותנים לאירועים המתרחשים בחיינו. כלומר, מה שקורה לנו נמדד ב"מדיד האגו" ונשפט תחת הכותרת "הלנו הוא, אם לצרינו?" כאשר אנחנו מודעים, אנחנו מניחים את האגו במקום הכבוד שלו, אך לא מרוממים אותו מעבר לכך. אז הראייה שלנו הופכת בהירה יותר, היכולת שלנו רחבה יותר והאפשרויות העומדות בפנינו לפעול מתוך איזון, רבות יותר.
 
עם הזמן

למדתי להיות בעל בית בביתי. שהאגו הלז ניסה לתפוס את מקומי לא אחת והיו זמנים בהם גם שלט ביד רמה. בלי אגו אין חיים, אך איזה מן חיים הם אלה אם רק אגו יוליכם ויהיה השולט בהם. לכל תא ותא בגופנו יש קליפה ואמשילה לאגו לצורך העניין, שהיא מפרידתו מסביבתו ויש לו "אני", ויחד עם זאת היא מאפשרת מעבר של חמרי חיות וצמיחה עבורו...צריך ללמוד אוסמוזה יקירים כי זה איזון כהילכתו וכך יכול לצמוח גוף של שיתוף וזו התבטאות של אחד+אחד=הרבה יותר מ2 יש ציונים על תשובות טובות? כי יש לי עוד אחת חלופית
 
אגו וחיות אחרות

אגו הינו המהות הנרכשת שלנו. כל הדברים הנרכשים כמוסר, תבניות התנהגות, צורות חשיבה, וגם האגו, הם יותר נתונים חברתיים, רלטיביים לזמן והמקום. האגו ממקם את עצמו לפי מוסכמות חברתיות של הצלחה, מקובלות ביטחון. וכו". מסירת ההובלה בידי האגו, היא מסירת ההובלה בידי המוסכמות החברתיות. האגו הוא אמנם כלי חיוני, ככל הכילים הנרכשים. על הכילים הנרכשים לעמוד בקני המידה של החברה. ואם הפרט לא יעמוד בקני המידה הללו. הוא יורחק, ינודה, ואף יוכרז לבלתי שפוי. (מספיק להתבונן במסע נגד העישון, כדי לראות את התהליך בהתהוותו) האגו בניגוד ליתר הכילים הללו, יש לו שופט אכזרי יותר. וזוהי המהות האמיתית שלנו. והמרחק שבין המהות הנרכשת (האגו) והמהות האמיתית. הרווח שבינהם הוא מדד האושר. יעקב
 

netad169

New member
עד הקטע האחרון הבנתי

אשמח להסבר לקטע הזה: "האגו בניגוד ליתר הכילים הללו, יש לו שופט אכזרי יותר. וזוהי המהות האמיתית שלנו. והמרחק שבין המהות הנרכשת (האגו) והמהות האמיתית. הרווח שבינהם הוא מדד האושר". המהות האמיתית שלנו היא השופט האכזרי של האגו? האם תוכל להגדיר מהי לדעתך המהות האמיתית? כרגע זה ערטילאי עבורי, למרות שאני מבינה את הרעיון של הפער ביניהם כמדד האושר. תודה ויום טוב.
 
קשה להגדיר מהי מהות אמיתית

בדרך כלל היא מגדירה את עצמה בדרך השלילה. שאנו חשים תחושות של חסר. מתח. אי מרגוע. אי סיפוק וכו, (וזה יכול לתקוף גם אנשים מצליחים לפי כל קנה מידה.) זו דרכה להודיע לנו שאנו לא שם. אולי אפשר להגדיר אותה במונחים של הרדמות. עד שאנו לא מגיעים לטמפרטורה הנכונה. לנוחות המתאימה. למידת הרעש שאינה מפריעה. אנו מסתובבים בחוסר נוחות, מזיזים פה, נוגעים שם. מוסיפים שמיכה, מדליקים או מכבים מזגן. עד אז קשה לנו להרדם. או שהשינה טרופה וחסרת מרגוע אמיתי. כלומר, המהות האמיתית היא למעשה מכלול של תנאים שאם הם מתמלאים, הם מאפשרים לנו לותר על ההגנות. לדחוק את המחשבות החוצה. לנטרל את רעשי הסביבה. (שזה בעצם גם מה שקורה בשינה). ולשקוע לתוך משהו שאנו לא יודעים להגדירו בדיוק, אך הוא מאפשר לנו לקום עם שיר חדש בלב, כמו שאומרים. בוקר טוב יעקב
 
למעלה