שבועיים אחרי - מחשבות
בעקבות השירשור שנוצר בעקבות ספור הלידה אני מתחילה הודעה חדשה לגבי איפה אני היום, גם בגלל שיש בנות מודאגות מחוסר השתתפותי בדיון.
אז ככה - עכשיו, לאחר כאבי שנרגעו הכאבים אני חושבת מעט על הלידה. למה מעט? אחזור לכך. קראתי את הספור של עיגולית והוא נשמע כ"כ זורם וחלק וגם נראה לי שהייתה למייס אחלא לידה (בלי לקרוא עדיין). כפי שכתבתי כבר בספור הלידה, עשר השעות הראשונות היו טובות ונסבלות אבל הן יכלו להיות טובות יותר, לו הייתי בעלת ניסיון רב יותר אולי. עדיין התמודדתי עם הצירים והמשבר או נקודת המפנה או אבוד השליטה החל בשלב הנעבר. בדיון שפתחה מייס דברו על חוסר פידבק של היולדת (אני) למיילדת ועל פסיביות למול המלווים. אני מסכימה אבל חושבת שזה משהו שהייתי צריכה - ניסיתי בכל מאודי להתכנס לתוכי ולהתעלם מכל חיצוניות - ואכן הצלחתי - הדברים חלפו מעל לראשי - ברגע שהבנתי שיש מתח בין שתי המלוות התנתקתי ולא נקטתי שופ עמדה. פעם בחרתי להתנהג כך ופעם כך - לפי הצורך שלי. עוד דברו על הצעקות של המיילדת ומאוד התחברתי למה שכתבה מישהי (אולי שרה?) לגבי המקום שלך עם עצמך. הצעקות לא הפריעו לי ברמה שראיתי שעצבנו את חלק מהבנות בדיון. הזמנתי את המיילדת ללות אותי מתוך אמון במקצועיות ובשיקול הדעת שלה ולכן, כל עוד הרגשתי בשליטה - סירבתי לאקמול. כאיבדתי שליטה, נתתי אמין מוחלט במיילדת והרי לשם כך הזמנתי אותה. אני מבינה עכשיו שאולי האקמול היה טעות (לא הרגשתי השפעה שלו לטוב או לרע אבל אי אשר לדעת) אבל באותו רגע לא הצלחתי לחשוב ולהחליט והתמסרתי להחלטות שלה. אני לא השתתפתי בדיון, גם כמובן מחוסר זמן וגם הרגשתי רוויה מסויימת מהלידה בעקבות ההתמודדות החדשה שמוטלת עלי - להיות אמא לשניים. היא כ"כ תובענית מבחינתי, שאין לי כוחות נפשיים להתעסק בלידה. אני נתעסקת בהתמודדות של גל ובהתמודדות שלי עם ההתמודדות של גל ובהבנה הלא נעימה שאני לא מסוגלת תהיות יותר אמא טוטאלית - לא לגל ולא לעומר. ההרגשה הזו כ"כ חזקה כעת, כשגל יומיים עם חום גבוה ואני מסתובבת בלילות מצד לצד להיניק וכל פעם מישהו צריך לחכות לי - כשגל מעולם לא חיכה. הייתי תמיד נגישה וזמינה והתחושות שפתאום אני לא, מעסיקות אותי ודורשות את מירב האנרגיה הרגשית. אני חייבת לאמר שאני מקנאה בחויה של עיגולית (וכמובן שמחה בשבילה) אבל מה שיצא ממני יחכה כנראה לעיבוד והתמודדות בשלב מאוחר יותר, כשקצת ארגע מהשינויים בחיי. אני רוצה להודות לכן על כל הערותיכן שנקראו ונלקחו לתשומת הלב, ואני עוד אחזור אליהן עם כוחות מחודשים. אז תודה ו -
בעקבות השירשור שנוצר בעקבות ספור הלידה אני מתחילה הודעה חדשה לגבי איפה אני היום, גם בגלל שיש בנות מודאגות מחוסר השתתפותי בדיון.
