שבוע טוב!איך התמודדתם בתחילת האבל?

[יוני6981]

שבוע טוב!איך התמודדתם בתחילת האבל?

הלכתם לפסיכולוג?אם כן באיזה של הלכתם?וגם אם אתם מכירים פסיכולוגים טובים שיכולים לעזור במקרה של מות בן?והאם למשל עברתם דירה?כדי כמה שפחות להיזכר...במקרה של אחותי התאונה הייתה ממש מתחת לבית,ויוצא שכל פעם שהיא יוצאת עם הרכב היא עוברת דרך איפה שהייתה התאונה....ועוד איזה כלים נוספים יש לכם להתמודד עם השכול....מאיזה תקופה מתחיל להיות הכי קשה?...ברגע שמחילים לעכל שבאמת הילד לא נמצא?..או שהכי קשה זה בימים הראשונים של האבל...תודה מראש על העצות והתגובות..

 

[שרון123]

תשובות לשאלות הקשות

אנחנו הלכנו לפסיכולוגית של המרכז לפסיכוטראומה, מאד עזר לנו בזמנו. הם מומחים לנושא הזה של אובדן ילד. אבל אני יודעת שלא לכולם כאן סוג הטיפול הזה התאים. אנחנו לא עברנו דירה. אמנם לפעמים הזיכרונות קשים מאד, אבל יש בבית הזה גם המון זיכרונות טובים של ירדן. אם הבית מזכיר להם בעיקר את האסון הנורא, אולי יש מקום לשקול מעבר, רק הם יודעים

מה נכון להם. לי התחיל להיות הכי קשה בערך 3 חודשים אחרי המוות של ירדן. בהתחלה לא ממש הפנמתי. ירדן נפטרה בסוף אוגוסט, ורק בחנוכה הרגשתי את הכאב במלוא עוצמתו. באופן כללי החגים הם הכי הכי קשים, ממליצה לך ולכל המשפחה להיות שם בשבילם בחגים הקרובים שבטח יהיו סיוט עבור המשפחה השכולה. אני יודעת שגם לכם כואב, תנסו להתעלות על הכאב של עצמכם ותפנו מקום לכאב שלהם. לפחות אצלנו, הכי כואב לי כשלא מזכירים את ירדן. תשדלו לחשוב עליו ולהזכיר אותו, כדי שההורים ידעו שהם לא לבד עם הכאב.(אלא אם תרגישו שזה קשה להם מידי)