שבוע טוב... התייעצות

[Free Fallin]

שבוע טוב... התייעצות

כמה פרטים עליי...
אני בת 22, משוחררת כבר שנתיים וחצי
אחרי טיול ארוך (לא מספיק)
והחל מעוד שלושה שבועות אני אהיה גם מובטלת
לא מתחילה ללמוד השנה. ושלמה עם זה ב150 אחוז.
שמתי לעצמי את שנה הבאה כיעד להתחיל .. לא שהחלטתי מה ואיפה.. אבל כיעד, למען האמת רק בגלל הלחץ מבחוץ ולא מצד המשפחה שאומרת לקחת את כל הזמן שצריך.
חזרתי לארץ מהטיול לפני שנה בדיוק
והחודשים או החיים שלי למעשה די התגלגלו כמו שהם..חזרתי לעבוד באותו מקום מלפני הטיסה,חוץ מלחסוך לא ממש קידמתי את עצמי.
חוץ ממני כל הבנות סביבי התחילו או יתחילו ללמוד השנה. עם כמה שההורים לא לוחצים, זה מאוד מכניס אותי לסרטים שאני האחרונה שלא מתחילה.
ונטו בגלל שכולם כן. כי אם לא הייתי היחידה זה אפילו לא היה מטריד אותי כרגע. רק העניין שאני נשארת מאחור..
קשה לי מאוד להשלים עם העובדה שזו הנקודה שכל אחד פונה לכיוונים שונים בחיים שלו
שיותר לא מחכים לזמן הזה בסופש שכולם מתפנים מהעבודה ונמצאים באותו מקום
ושזה כבר לא יקרה יותר.
ואני לא מרגישה שיש לי את הדחף הזה לקום ולעשות עם עצמי משהו..
אני הבחורה שאיכשהו כולם ציפו שתתחיל ישר ללמוד אפילו חודש אחרי השחרור,שממש לא חשבו שתזרק איפשהו חצי שנה לבד (כשאני אומרת כולם אני אומרת החברים סביבי)
האמת העצובה היא שאני אפילו לא מרוצה מהמקום שאני נמצאת בו,לא פיזית כמובן
קיבלתי הרבה כאפות מהאנשים שהיו קרובים אליי והתנתקתי לגמרי מהחברות הכי טובות שלי..
כביכול עוד סיבה שאמורה לדחוף אותי להתקדם הלאה.
אני יודעת שאני צריכה להתחיל משהו חדש. אני צריכה להכיר סביבה חדשה לפחות.
אבל אין!! כאילו אני תמיד בציפיה בפנים שנחזור אחורה בזמן,כשהספיק לנו לעשות כסף כל השבוע ובסופש לצאת כל החברים...
זה רע לרצות לחזור אחורה אני יודעת.
יש לי גם פחד רציני משינויים.
איפשהו אני מנסה לשכנע את עצמי שזה בסדר גם שאני לא רצה ללימודים כי הראש שלי עוד לא שם וזה בסדר בגיל 22 שאין לי מושג מה אני רוצה לעשות עם עצמי וגם להתבטל קצת
אבל אני מרגישה ככ חריגה,כאילו,מתי כולם נהיו כאלו נחושים ללמוד? איך דווקא אני נשארתי מאחור?
מצטערת על החפירה,הייתי צריכה קצת לפרוק
וזקוקה לאיזו חוות דעת חיצונית..

 

[raptor89]

אין פסול בלהיות מבולבלת

קחי את הזמן שלך ותנצלי אותו עד שתהיי בטוחה במה שאת רוצה.
לחסוך כסף זו התקדמות משמעותית, גם אם כרגע לא נראה ככה. לימודים לא תמיד מאפשרים עבודה תןך כדי, בטח לא בכמות מספקת כדי לכסות הוצאות מחיה. אז כל דבר שתחסכי יעזור לך בלהימנע מהלוואות שיכבלו אותך אחר כך.
גם להתחיל ללמוד מוקדם מידי ואז להבין שזה לא הכיוון שאת מחפשת זה לא משהו טוב.
בקיצור, כמו שאמרת - 22 זה עדיין לא סוף החיים ויש לך את הזמן להתלבטויות עם עצמך על המסלול המועדף...

לגבי החברות - כן, זה לרוב השלב שבו יש התפצלויות לכיוונים שונים. זה לא אומר שהקשר בהכרח יתנתק, אבל תצטרכי כנראה להתרגל לראות אותן פחות מבעבר ועל הדרך ליצור קשרים חדשים - בעבודה, בתחביבים מסויימים וכו'.


הזמן לא יחזור אחורה והחיים לא יחזרו לאיך שהם היו, אבל זה לא אומר שהעתיד פחות טוב...

 

[לשבור את בנימין]

אם גם ככה זה הגיל שבו מתפכחים וחבורות מתפרקות

לטובת הכרויות מהחוג בלימודים, אז מה כפת לך? תמדדי את עצמך ביחס אל עצמך. לא ביחס לאנשים שהולכים ללמוד כי צריך.
לא כולם מסיימים, לא כולם מסיימים במה שהתחילו אלא מחליפים. כי לא בחרו בדבר שנכון להם. אלא רצו למה שיכלו, למה שההורים שלהם רוצים. תודי על המשפחה שלך, על החברויות שהיו וטבעי שעם הזמן יתנתקו. ותמצאי מה שטוב לך.

 

[יוצרת עתיד]

מבינה ומזדהה

בעברי הייתי במקומך.
מה שאת עושה זה להשוות את עצמך לאחרים
וזה לא דבר טוב.
&nbsp
אנחנו לא בתחרות מי יסיים תואר הכי מהר.
תלכי בקצב שלך
אם את לא סגורה על תואר אז אל תלמדי בנתיים.
זה שכולם עושים לא אומר שגם את חייבת.
חוץ מתואר יש גם לימודי תעודה מקצועיים
שלפעמים מרוויחים בהם הרבה יותר כסף מאשר בתואר.
לדוגמא קוסמטיקאית שלמדה שנה אחת לימודי תעודה.
&nbsp
אל תהיי קשה עם עצמך ופרפקציוניסטית
גם הזמן לאחור אי אפשר להחזיר וזה בסדר אני גם פעם רציתי זאת..
אנחנו מתבגרים ומשתנים אם נקבל זאת נוכל להסתגל טוב יותר לשינויים.
&nbsp
בהצלחה :-*

 

[Somebody33]

לא לדאוג יותר מדי

זה הגיל שבו מתחיל מן "מירוץ" כזה- לימודים, סיום תואר, חתונה והלאה...
את לא צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלה החיים שלך, והבחירות שלך, ומה שטוב לאחרים, לא בהכרח טוב לך, וזה בסדר גמור.
חשוב שתעשי את ההחלטות שלך ממקום שלם, וכמו שאמרת, את שלמה בזה ב 150 אחוז
בהצלחה

 

[Galuush]

אני כל כך מבינה אותך

אבל זה באמת באמת בסדר. קחי את הזמן שלך, תעבדי או תטיילי ולאט לאט תמצאי לך את הכיוון.
אני גם הייתי במצב שלך עד לא מזמן. הייתי בתקופה של שיפור בגרויות ופסיכומטרי, לקח זמן עד שהחלטתי מה אני באמת רוצה ללמוד והייתי מאוד מתוסכלת מזה של החברות שלי כבר לומדות, אבל כל אחד והקצב שלו. אני בת 24 ואני מתחילה ללמוד, בלי עין הרע, רק באוקטובר, וגם זה אני לא ב-100 אחוז בטוחה כי עכשיו עוברת תקופה שלא בשליטתי ויכול להיות שהלימודים יידחו שוב.
&nbsp
מה שאני אומרת - קחי את הזמן, תהני מהחופש שלך, ותלכי לימים פתוחים מדי פעם, כדי לקבל קצת מושג. אני אחרי יום פתוח אחד הגעתי לתואר שאני רוצה ללמוד, ולפני זה לא כזה התלהבתי ממנו כמו עכשיו .

 

[oromer]

את לא בת 32 את בת 22

עכשיו זה הזמן הכי טוב להתלבט. עדיף להמתין עוד קצת ולהיות בטוח מאשר להתחיל ולשנות.
להתבטל קצת זה בסדר אבל תשימי לב שזה לא יותר מידי

 

[יהונתן קפרא]

קחי את הזמן

החיים לא בורחים לשום מקום תאמיני לי ממרום ה 30 שלי שרק השנה התחלתי לממש את עצמי בתור עצמאי בתחום שעסקתי בו כתחביב המון שנים.
למדתי תואר בתחום שרובו לא מעניין אותי (הנדסה ביו-רפואית אם זה משנה) והיום אני מתעסק באלקטרוניקה של כלי נגינה והגברה והכי כיף בעולם לעבוד במה שאוהבים, תני לעצמך זמן לגלות מה הדבר שאת הכי אוהבת ורוצה להתפרנס ממנו ותראי שיהיה רק טוב
הסבלנות משתלמת רק צריך להגדיר מטרות וללכת בכוון שלהן
בהצלחה

 

[NeverMind90]

קחי את הזמן!

אני בת 24, אבל כשהייתי חיילת אמא שלי מאוד לחצה שאתחיל ללמוד איך שאשתחרר אז עשיתי פסיכומטרי בזמן השירות, בחרתי מקצוע והייתי על סף להגיש מועמדות למוסד האקדמי שבו הוא נלמד. ככל שהשחרור קרב הבנתי שהמקצוע לא פרקטי בעליל ושאני חייבת לקחת חופש ולנשום אחרי 20 שנים של מסגרות כאלה ואחרות ובחרתי לטוס למס' טיולים בעולם במקום.
כרגע אני נמצאת רגע לפני השנה השלישית והאחרונה שלי בתחום אחר לחלוטין מהתחום שאותו חשבתי ללמוד בתור חיילת. אני יכולה להגיד לך שבדיעבד, אם לא הלחץ התמידי מצד אמא והחוסר רצון לעשות פסיכומטרי נוסף (כי הייתי ממש גבולית עם הציון) הייתי דוחה את הלימודים בעוד כמה שנים וממשיכה לטייל.
בנתיים אני מתכננת את הטיולים של אחרי הלימודים (שהבטחתי לעצמי עוד לפני שהתחלתי ללמוד שאעשה אותם ויהי מה), אבל מצד שני יש סיכוי יחסית גבוה שאמשיך לעבוד במקום העבודה הנוכחי שלי ותהיה לי התלבטות מאוד קשה בין לוותר על הטיולים ועל תחושת החופש האחרונה רגע לפני שאני נהיית "מבוגרת" לבין לוותר על מקום העבודה שאני כ"כ מעוניינת להישאר בו.

הנקודה היא שהלימודים והחיים הבוגרים לא בורחים לשום מקום ושנתיים יותר או פחות שתעבדי עד הפנסיה לא ישנו הרבה בטווח הארוך, אבל הזמן שבו אין לך מחויבות ואת חופשיה לעשות כרצונך לא יחזור עוד, לפחות לא במתכונת הנוכחית שלו.