שבוע טוב ומוצלח לכולם

[הדוקטורית]

חייבת לשתף... מתחילה

אז נכון שבקושי עברתי את השרוול 4.8.13 אבל לא זו התשובה שאני מחפשת.....
עברתי את השרוול בעזרת הפורום המדהים בעזרת ליבי (במייל!) וגם בזכות אנשים קרובים שראיתי
אותם אחרי...
אבל----
אני קצת מרגישה שלא ממש משתפים כמה שינוי זה השרוול או שזה סתם לי.
קודם כל הטעם משתנה אני לא מסוגלת לשתות מים ותאמינו לי ניסיתי, וזה גומר אותי!
חוץ מזה כמו שליבי כתבה אני לא רוויה גם בגלל שזה שתיה מתוקה וגם בגלל השלוקים הקטנטנים (זה משתנה פעם?)
ובכלל לא חוזרים להיות מי שאתה
אה וגם שאסור לשתות ולכול וואו זה קשה קשה.
ואת זה לא ידעתי....
אני מקווה שלא תקראו הודעה זו כטיפשית אלא תבינו על מה אני מדברת
והלוואי שתענו לי שהכל יחזור.. לפחות חצי.
או תגובות עניניות
מחכה מאד לשמוע אתכם.

 

[ליבי3617]

חברים יקרים נא עזרתכם...

אלה מכם שרשומים בפורום השני, ראיתי הודעה היום לגבי עצירות והייתי רוצה שתענו לה.

19 יום אחרי הניתוח ויש לה עצירות.
היו הצעות טובות של מים (מים פושרים על הבוקר זו העדיפות) ובכלל שתיית מים מספיקה, מים שהושרו בהם שזיפים או מיץ שזיפים ועגבניה מגורדת עם שמן זית.
גם פעילות גופנית היא אופציה אבל אני בספק כמה היא תוכל לבצע בותק שלה.

אם הדברים האלה לא עוזרים, ד"ר רזיאל (המנתחת של השואלת) ממליצה על סופרלס ויש גם את הפגלקס והנורמלקס שלא יוצרים תלות.

נרות גליצרין - ממש לא מומלץ. למה להגיע לזה?
לקסעדין - בשום פנים ואופן. זה כדור רציני עם לא מעט תופעות לוואי ועדיין לא הגיע השלב של ה"פיתרון הסופי" (ואני בספק איזה רופא יציע אותו ראשון).

תודה מראש

* לא עוקבת שם אחרי כל הודעה אבל זו קפצה לי... אם תראו משהו שדורש התייחסות תגידו לי.

 

[ליבי3617]

בשביל זה אנחנו כאן...

ואני בטוחה שעוד יענו לך כמוני, עם כל הלב והכנות.

אני לא אחת מהשתייניות ובחיים לא הייתי כך שכשאמרתי לך לגבי החוסר בלהיות רוויה, אני מבינה בזה.
את יכולה גם להשתמש בקרטיבים, את יכולה להקפיא מיצים.

השינוי של השרוול מעבר לשינוי הפיזי של הירידה ברעב וכמות האוכל זה גם א: שינוי הורמונלי שנחקר - בעיקר על ידי המנתח שלך (פרופסור רובין המקסים - תמסרי לו ד"ש חמה ממני

) וב: שינוי מנטלי-רגשי.

עם הזמן תוכלי לאכול הכל אבל חלק מהבעיה מגיעה מאיזור הכמות.
או איך אמרה פעם אחת המנותחות: "חסרה לי יכולת הדחיסה". אני משתמשת במשפט הזה הרבה כדי להראות כמה מדוייק זה מוציא את התחושות של מי שאחרי.
עשינו ניתוח אבל האוכל לא היה רק "מזון" בשבילנו. הוא היה הרבה יותר מזה. היה חבר, נחמה, תעסוקה.
החוסר באוכל מוצק בהתחלה, ההגבלה בכמות המזון ובהתחלה גם בדברים שאפשר לאכול - כל זה יוצר חוסר שיוצר תחושה "למה עשיתי את זה לעצמי"

אז אני יכולה לתת לך נחמה מעשית בזה שכן, את תוכלי לאכול הכל, תוכלי לשתות כמו שצריך.
גם תוכלי לאכול יותר כך שתרגישי יותר "נורמלית".
יכולת אכילה מרחיקת לכת כמו שהייתה לך לא תהיה, סורי

אני אחרי שש שנים וקצת עדיין אוכלת במנות קטנות. אוכלת מנה במסעדה וכמעט תמיד לא מסוגלת לסיים את כולה, כן צריכה לעשות בחירות נבונות.
אבל את תרגישי יותר טוב ותוכלי להתמודד טוב עם התהליך.

אם תרגישי שאת צריכה אפשר לתת לך שם של פסיכולוג או שתצטרפי לקבוצת תמיכה.

ואנחנו תמיד כאן בשבילך

 

[גוליית6]

עם כל הכבוד

תניחי להם.
היא קיבלה תשובה טובה וכדאי להתמקד בנו ובעתיד מאשר לבחוש ולהתערב.
מי שלא יהיה לו טוב שם יבוא לפה וההיפך, וכולם יכולים להיות גם פה וגם שם, אחד לא סותר את השני.
העיקר שכל מי שצריך יקבל מענה והתייחסות ושאף אחד לא ירגיש לבד בתהליך הקשה הזה.

 

[ליבי3617]

ממש לא עניין של לבחוש

אלא היו דברים (כמו לקסעדין) שמן הראוי שלא יעלו בכלל כאופציה.
חבל.

אני לא הולכת להירשם מחדש ולא הולכת להתערב שם.
בטח לא התכוונתי שתגידו את הדברים בשמי אלא בשמכם ורק בשביל שאותו אדם יקבל מענה (סופרלס פגלקס ונורמלקס זה מה שחיפשו).

 

[רלי123]

לגבי עצירות

משקה מדהים וטבעי שעזר לי מאוד מאחר ואני סובלת מעצירויות זה משקה של כף שמן זית עם מיץ מחצי לימון והשלמה לכוס עם מים אפשר גם מים פושרים לערבב ולשתות על הבוקר משחרר כל סתימה.
בעבר המליצה לי על זה נטורופתית וזה עזר מאוד,
רלי

 

[SHARONAG2]

2 כפות שמן פרפין עוזר מאוד מנסיון קונים בבית

קונים בבית מרקחת בלי מרשם.

 

[צביקה 144]

תוכלי וגם תאכלי

בימים הראשונים אחרי הניתוח יש בצקת ויכולת הבליעה (כולל שתיית מים)
משתנה ומוגבלת מאוד. זה טבעי ואין סיבה להיבהל.
זה עובר בהדרגה, ועד אז צריך לשתות בלגימות קטנות, כמויות קטנות וגם
כדאי לנסות סוגי שתיה שונים ולראות מה יורד קל יותר
(אם את לא סוכרתית, נסי מיץ תפוחים צלול מהול במים).
לגבי 'לא חוזרים להיות מה שאתה' -זה בדיוק הענין !
מה שהיינו זה 'אכלנים כפייתיים' - עם או בלי קשר לרעב ושובע, אכלנו כמויות גדולות,
אכילה רגשית לצרכי הפגת שיעמום ,נחמה וכו'. את זה בדיוק צריך לשנות...
השינוי לא נגמר רק בנשירת הקילוגרמים אחרי הניתוח - הוא רק מתחיל שם.
השינוי העיקרי הוא בראש ובהרגלים - אכילה נכונה ובריאה וכניסה לשיגרת
פעילות גופנית. רק שני אלה יבטיחו שהישגי החודשים הראשונים אחרי
הניתוח (המושגים בעזרת הגבלת כמויות האוכל והתזונה הדלה מיד לאחר הניתוח),
ישארו איתך לשנים רבות.
ההודעה שלך אינה טפשית, המוטרדות שלך ברורה ומובנת. ניתן להתרשם שחסר לך
מידע על התהליך - ממליץ לך לקרוא וללמוד בפורום הזה ומכל מקור אחר על תזונת
משורוולים אחרי הניתוח, תהליך ההחלמה וההסתגלות והדרכים להתחיל שיגרת פעילות גופנית.
ידע מצמצם חוסר וודאות...ידע והבנה יוצרים בטחון, וגם זה יגיע עם הזמן - שבועיים אחרי
הניתוח זה טבעי לגמרי שאת עדיין לומדת ומסתגלת לעידן החדש.
אל דאגה,בעוד כחודשיים את תוכלי לאכול ולשתות כמעט כל מה שאכלת ושתית לפני הניתוח,
רק שתוכלי לעשות זאת בכמות קטנה הרבה יותר ממה שעשית בעבר, ולהנות מכל הטעמים
בלי הנזקים שנלוו לאכילה המוגזמת שאפיינה את כולנו בעבר.
מה שאת צריכה כרגע במנה גדושה - זה סבלנות. ההסתגלות לוקחת זמן.בעוד כמה
שבועות השיגרה החדשה תרגיש מוכרת וידידותית ולא זרה כמו עכשיו.
בהצלחה.

 

[מרים 882]

את ממש בתחילת הדרך הנהדרת

השתנו לי הטעמים,לא יכולה חריף בכלל.
קפה התחלתי לשתות רק אחרי 1/2 שנה
עד היום קשה לי מאוד עם שתיה
מכריחה את עצמי לשתות
יש ימים שאני יכולה להיות על 3 כוסות קפה

שתיה ואוכל אני מפרידה עד עכשיו,אחרת אני מקיאה.

 

[אליה1]

כולנו עברנו את מה שאת עוברת

אני מבקשת להתייחס למס׳ נקודות שהעלית:
1. בחצי שנה הראשונה המים והתרכיזים, כולל לא דיאט, היו בטעם בלתי נסבל,
וכל הזמן ניסיתי משהו חדש, עד שגיליתי (לראשונה בחיי) שהולך לי נפלא
עם תה צמחים ללא קופאין. הבית שלי נראה כמו סניף של ליפטון..

בחורף שתיתי תה צמחים רגיל ובקיץ באופן קבע אני מחזיקה במקרר קוקטיילים של תה צמחים,
הרבה יותר בריאים וכיפיים מהאייס טי שבחנויות. באמצעות זה מגיעה לכמות היומית.
עם זאת, לאחרונה, בשקט בשקט אני מתחילה לאהוב מים שוב...

2. סביר שזה יקרה לך גם עם אוכל. לפני הניתוח הייתי מכורה ברמות קשות לטונה. כמויות.
אחרי הניתוח ממש נגעלתי מזה. זה ביאס אותי ממש כי טונה היא בריאה.
עכשיו לאט לאט אני חוזרת לאהוב טונה.
זה כל כך משמח אותי כי היה לי מאוד קשה.

3. לגבי שתיה ואוכל - פשוט מתרגלים לאט לאט...
לגבי אוכל קשובה כל כך לגוף שלי וחוץ מפעם אחת מעולם לא הרגשתי רצון להקיא,
למעט הפעם שמיד בתום הארוחה לקחתי שלוק אחד של מים.
תחושה נוראית. פשוט את צריכה סבלנות..

4. לא הזכרת מוגזים או אלכוהול, אבל 90 אחוז מהמנותחים צרכו לפחות
אחד מהם לפני הניתוח. הייתי גומרת בקבוקים שלמים של פפסי מקס והייתי
מבועתת מהמחשבה שאסור אפילו להסתכל זה אחרי.
כיום אני 8.5 חודשים ״נקיה״ ומרגישה הישג אדיר בעניין.
נגמלתי מהרעל...

לגבי אלכוהול - אחרי חצי שנה בערך מותר, אבל קחי בחשבון
ששלוק אחד ואת ״עפה״...

5. את צריכה סבלנות. יירדו לך הבצקות והכמות תגדל
אבל לעולם לא תהיי ״סמרטוט״ של האוכל יותר.

כשתתחילי לעדכן את המשקל החדש ותצטרכי להחליף
לבגדים קטנים יותר - תשכחי מהכל!!

בהצלחה.
אליה

 

[הדוקטורית]

תודה על התשובו! זה מאד עוזר!!!

 

[דניאל כן ההוא]

אליה - כיף שאת משתתפת פעילה בפורום!

ותודה על הפוסטים החכמים. מידע חשוב.

 

[אליה1]

תודה דניאל

 

[ליבי3617]

שבוע טוב ומוצלח לכולם

 

[מילקי110]

הדבר היחידי

הדבר היחידי שעוזר , היוגרט הזה ששכחתי את שמו

שמן זית עם העגבניות לא עוזר כל כך .

 

[ליבי3617]

אקטיביה?

אני הייתי שותה מים פושרים על הבוקר כשהייתה לי בעיה.
מעבר לזה יש את הסופרלס, פגלקס ונורמלקס.

לקסעדין הוא כדור שנוצל לרעה על ידי אנורקסיות ולכן כל התרופות המשלשלות למיניהן במרשם רופא היום.
לגבי הכדור הזה ספציפית קודם כל הוא עלול לגרום למעיים עצלות ויש חשש לפוריות (אני לא יודעת למה, אולי אחד החומרים שבו).
מעבר לתקופה שבה בנות שרצו לרדת הרבה במשקל ניצלו את הכדור הזה, לא שמעתי על רופא שרשם אותו בתקופה האחרונה כהמלצה.

 

[מילקי110]

בדיוק אקטיביה

 

[יעל הצפונית 1]

היי לדוקטורית

רבים כבר ענו לך יפה כמעט על הכל, ומקווה שנרגעת קצת. אני בטוחה שככל שהזמן יעבור את תרגישי כיצד את עוברת לאכילה ושתיה שפויים.
אני רוצה להתייחס למשפט שכתבת וזה גם לטובת אלו שלפני ניתוח, וקוראים כאן.
את כתבת שאת מרגישה שלא ממש משתפים על השנוי בשרוול. ובכן, נכון זהו שנוי גדול בכל התחומים. במיוחד בנושא התזונה, וכמובן הנושא הרגשי/תדמיתי.
השאלה, איך כל אחד מסתגל לשנוי. יש כאלה שההסתגלות לסוגי מזון ושתיה הרבה יותר קשה להם מאשר לאחרים. אני קוראת כאן על הרבה שהשתנו להם הטעמים, לא מסוגלים לשתות, בחילות, הקאות, וכו' וכו'.... חשוב שהחדשים לא יחששו וידעו שזה לא אצל כולם!
אני לדוגמה שתיתי מהתחלה ללא שום בעיה. אמנם בהתחלה לאט לאט, וכעת שותה נורמלי כמו בן אדם רגיל.
באימון ספורט של שעה+ מסוגלת לשתות קרוב לליטר מים(לא ברצף, אלא בהפסקות כמובן).
לגבי הפרדת שתיה ואכילה, זה מאד חשוב וגם ידוע שלאנשים ללא ניתוח לא מומלץ לשתות יחד עם האוכל. אני מאד פחדתי מזה, כי בארוחה במסעדה יכולתי לשתות בעבר מס' כוסות של מים עם הארוחה. מתרגלים לזה, ולא נורא כלל. מה שאני יכולה להרגיע אותך שבוותק גדול, כבר ניתן לשתות קצת עם האוכל.
גם בנושא התזונה לא חוויתי בעיות והקאות אף פעם.
.לצערי לי אין בחילות ממתוק (כמו שיש לרבים אחרים), ואני כותבת לצערי כי אז היה לי שוטר ששומר. כעת אני צריכה להתאפק ולשים לעצמי גבולות.
יכולה לכתוב עוד הרבה,, אך מפאת קוצר זמן אני מקווה שהבנת את המסר שלי.
כעת הכל עוד חדש וטרי לך. גם הקיבה וגם הרגש. במשך הזמן תסתגלי ותראי שהכל יסתדר. מילת המפתח היא ס ב ל נ ות.
שיהיה שבוע טוב לכולנו.

 

[חנה101010]

זה שינוי. מאוד מאוד משמעותי

הי דוקטורית. סליחה על התשובה המתחכמת הקודמת שלי... אני מבינה שזה לא ממש קלע לשאלתך.
אז אני אנסה שוב, למרות שבאמת, כל מה שצריך להיאמר, נאמר כבר על ידי החברים לפני.
השינוי שחווים לאחר השרוול הוא מאוד משמעותי.
בתקופה הראשונה, חווים בלבול רב ודאגה רבה, בגלל המעבר החד מאוד, ממש דיכוטומי, בין יכולות אכילה בלתי מוגבלות, לחוסר יכולת לאכול בכלל, יכולת מועטה ביותר לשתות, חולשה רבה ועוד תחושות לא טובות.
זה באמת מעבר חד מכדי לעכל אותו (תרתי משמע) כל כך מהר. את שבועיים אחרי הניתוח. זה ממש מעט זמן. בודאי כבר ציפית שתוכלי לדלג בקלילות על ההרים והגבעות, וזה עדיין לא הגיע. אז זה באמת השיעור הראשון שהשרוול החדש נותן לנו. כבר הזכירו את זה לפני. ס ב ל נ ו ת. התהליך הוא איטי וארוך, וכל שלב בו דורש את ההסתגלות שלנו, את ההשלמה, את הלמידה ואת ההתבוננות פנימה. זה חדש לנו, כי הכל היה מקודם מובן מאליו וברור, ועכשיו, את כמו תינוק שנולד. לא רק באיך ומה שאת אוכלת, אלא גם בלימוד המחודש של הגוף והיכולות שלו. וזה באמת קצת משונה לחזור להיות קצת תינוק אחרי שאנחנו כבר אנשים בוגרים. אבל אל דאגה. ה"התבגרות" שלנו יחד עם השרוול, היא הרבה יותר מהירה משלבי ההתבגרות שלנו כתינוקות וילדים.
בשורה תחתונה, תהיי מאוד סבלנית כלפי עצמך. לאט לאט תוכלי להתקדם בשלבים ולהיווכח שה"אני" החדש שנולד ממך, הוא גרסה משופרת של הישן, חיצונית - כמובן, ועם עבודה מתאימה והשקעה מרובה מצידך - גם פנימית. תאמיני לי - ההשקעה שווה.
תתחדשי והמון הצלחה בתהליך.
חנה